תודה על ההפנייה, לקחתי זאת כמחמאה.
אשיב לך ממה שכתב הרמב"ם במורה נבוכים. הרמבם כתב שכל מה שאריסטו כתב על העולם שמתחת השמים, הוא כתב נכון, וכל מה שלמעלנה מהשמיים אריסטו טעה. ועוד הוסיף הרמבם, שאריסטו טעה בדבר אחד מתחת השמים, והיא אמונתו של אריסטו בקדמות העולם. אומר הרמבם, שמבחינה שגלית קל יותר להסביר את העולם כעולם קדום, כלומר כעולם שתמיד היה קיים, ולא כעולם נברא, כלומר שבנקודת זמן אחת הבורא ברא יש מאין. אלא, אומר הרמב"ם, שאנו מאמינים לא על פי מה שנוח יותר להסביר. מה שאני רוצה לאמר, התיאוריה שלך מאד מעניינת, של לברא במשמעות להבריא, לתקן. אבל, שוב, זה אינו עולה מפשט הכתוב, למרות שבסיפור הבריאה אין לי מושג מהו באמת הפשט. זה אחד הסיפורים היותר מדהימים בתנ"ך, ולא ברור לי אם יש בידנו הכלים לקרא ולהבין למה כוונת הדברים הכתובים, בלי שנתבלבל, מקוצר השגת שכלינו ומאינטואיציות מוטעות. לעניין הוצאת הזרעים והחיות, זה יכול להיות פירוש מעניין ומתקבל, כלומר שהארץ נבראה עם פוטנציאל הצמחה והולדת היצורים ממנה. אגב, ישנו מיתוס זורואסטרי שמתאר בדיוק כך את הווצרות החיים - מהארץ צמחה שיבולת אחת מושלמת שהצמיחה את כל הצומח, ומהארץ צמח פר מושלם ממנו יצאו בעלי החיים. לעניין בני האדם, שאתה מפריד כזן מיוחד של קופים, שוב, קשה לי לקבל זאת כמשהו שאפשר להבין מסיפור הבריאה. זה מתאים לתאוריות האנטרופולוגיות, שקובעות שסוג קופים מסויים החל להתפתח אחרת, ממנו נפרדו כמה גזעים שהאחרון שבהם נכחד לפני כ200000 שנום - הניאנדרטאלים, אבל גזע אחד שרד - ההומו סאפיניאס - הוא האדם המודרני, שהתפצל לגזעים שאנו רואים היום - אדם לבן, שחור, סיני, וכו'. אבל כאמור, זו תאוריה מדעית. בתנ"ך מוקפד הסיפור שבני האדם נוצרו בנפרד - ביום אחר, בתהליך אחר - שים לב שלכל הבריאה ד' אומר והדברים קורים. ליצירת האדם הוא עושה, לא רק אומר. לוקח עפר, נופח בו רוח, לוקח צלע, סוגר בשר. יצירת האדם מתוארת בבירור באופן שונה, כך שלהגיד "התפתחו מקופים" אינו תואם לכתוב. נוסף לכך, הוסף את אמרת חזל שנוצר בכוונה אדם אחד ולא כמה, שלא משפחה אחת תריב עם חברתה ותאמר אבא גדול מאביך. כללו של דבר, כפי שציינתי, נסיונות לערוך סינטזה בין אמונה ולהתאים אותה למדע, לא תמיד עושה טוב, לא למדע ולא לאמונה.