קשר קליל
אני בקשר עם מישהו כמעט חצי שנה,
זה התחיל ממשהו מאוד קליל, כמה חודשים אחרי שיצאתי ממערכת יחסים ארוכה.
אני לא לקחתי אתזה ברצינות אבל היה ממש כיף ונעים וזה איכשהו נמשך, תוך כדי שאני מכירה עוד אנשים תוך כדי ולא מתקבעת על זה במיוחד.
אחרי בערך חודשיים כאלו שאלתי אותו אם הוא רוצה קשר יותר רציני, והוא אמר שלא. זה גרם לי להרגיש לי לא הכי מהמם, והחלטתי לחתוך ממנו, אמרתי לו את האמת פחות או יותר, שאני נקשרת אליו ושאם זה כל מה שהוא רוצה אז פחות מתאים לי.
אחרי זה גם הכרתי מישהו אחר, והתחיל משהו שנגמר די מהר ורע מאוד.
חזרתי לפגוש את הבחור הראשון בעיקר כדי להוציא את השני מהמערכת, ואיכשהו חזרנו להפגש. ועכשיו זה שוב כמה חודשים שאנחנו נפגשים די הרבה, כמעט כל יום, לא רק לסקס אלא גם סתם לישון ביחד או לשבת ללמוד ביחד, לראות סרט לאכול וכו, כלומר, סוג של יוצאים, נראה לי. בהזדמנות שוב שאלתי אותו לגבי הקשר ושוב נתן את אותה התשובה.
הוא תיכף טס לחול לחודש של חופש, אמרתי לו שאם הוא יהיה עם מישהי אחרת- שיעשה מה שבא לו אבל שיגיד לי כי לא מתאים לי. אני אפילו לא יודעת למה זה מציק לי כי אני בעצמי לא לגמרי סגורה על עצמי ולא ממש הגבלתי את עצמי ברמה העקרונית. הוא אמר שמאז שהוא הכיר אותי הוא לא היה עם אף אחת, אבל גורם לו טוב להרגיש שהוא יכול ופשוט בוחר שלא.
אני לא ככ מבינה.. זה משהו עקרוני? להיות בקשר אומר שאסור? למה בעצם..? כלומר, זה לא שאסור, זה אותו עיקרון, בוחרים שלא, או שבחורים שכן- ונפרדים.
מה זה אומר בעצם? אני מצד אחד כבר איתו וכיף לי איתו, ואני חושבת שאולי לוקח לו זמן להתמסר אבל שזה לא מצב קבוע ומצד שני אני לא בטוחה, אולי זה פשוט הבנאדם ומעדיף לא להבטיח הבטחות ושלא יצפו ממנו ציפיות, ואם זה המצב אני לא בטוחה שה משהו כזה אידיאלי..
אני בקשר עם מישהו כמעט חצי שנה,
זה התחיל ממשהו מאוד קליל, כמה חודשים אחרי שיצאתי ממערכת יחסים ארוכה.
אני לא לקחתי אתזה ברצינות אבל היה ממש כיף ונעים וזה איכשהו נמשך, תוך כדי שאני מכירה עוד אנשים תוך כדי ולא מתקבעת על זה במיוחד.
אחרי בערך חודשיים כאלו שאלתי אותו אם הוא רוצה קשר יותר רציני, והוא אמר שלא. זה גרם לי להרגיש לי לא הכי מהמם, והחלטתי לחתוך ממנו, אמרתי לו את האמת פחות או יותר, שאני נקשרת אליו ושאם זה כל מה שהוא רוצה אז פחות מתאים לי.
אחרי זה גם הכרתי מישהו אחר, והתחיל משהו שנגמר די מהר ורע מאוד.
חזרתי לפגוש את הבחור הראשון בעיקר כדי להוציא את השני מהמערכת, ואיכשהו חזרנו להפגש. ועכשיו זה שוב כמה חודשים שאנחנו נפגשים די הרבה, כמעט כל יום, לא רק לסקס אלא גם סתם לישון ביחד או לשבת ללמוד ביחד, לראות סרט לאכול וכו, כלומר, סוג של יוצאים, נראה לי. בהזדמנות שוב שאלתי אותו לגבי הקשר ושוב נתן את אותה התשובה.
הוא תיכף טס לחול לחודש של חופש, אמרתי לו שאם הוא יהיה עם מישהי אחרת- שיעשה מה שבא לו אבל שיגיד לי כי לא מתאים לי. אני אפילו לא יודעת למה זה מציק לי כי אני בעצמי לא לגמרי סגורה על עצמי ולא ממש הגבלתי את עצמי ברמה העקרונית. הוא אמר שמאז שהוא הכיר אותי הוא לא היה עם אף אחת, אבל גורם לו טוב להרגיש שהוא יכול ופשוט בוחר שלא.
אני לא ככ מבינה.. זה משהו עקרוני? להיות בקשר אומר שאסור? למה בעצם..? כלומר, זה לא שאסור, זה אותו עיקרון, בוחרים שלא, או שבחורים שכן- ונפרדים.
מה זה אומר בעצם? אני מצד אחד כבר איתו וכיף לי איתו, ואני חושבת שאולי לוקח לו זמן להתמסר אבל שזה לא מצב קבוע ומצד שני אני לא בטוחה, אולי זה פשוט הבנאדם ומעדיף לא להבטיח הבטחות ושלא יצפו ממנו ציפיות, ואם זה המצב אני לא בטוחה שה משהו כזה אידיאלי..
