קרניים
האם לטמאים יש קרניים? עוד סימן "לא מדוייק" של חז"ל: משנה נדה נ"א ע"ב: כל שיש לו קרנים יש לו טלפיים. רש"י: שאין קרניים אלא לבהמה וחיה טהורה. חולין נ"ט ע"א תד"ה אלו הן: המשנה רק לר' דוסא, כי לרבנן אולי היא חיה טמאה. ר"ן ר"ה פ"ג על הרי"ף שאוסר לתקוע בשופר חיה ובהמה טמאה: משמע יש לחיה טמאה קרניים. ר"ן ד"ה ומיהו: אע"ג דמסקינן חוץ משל פרה [לתקוע בקרן שופר] אפשר דדוקא בטהורים אבל בטמאים לא. תויו"ט במשנה נדה: הכוונה לקרניים מפוצלות או כרוכות חדורות, וזה "דחוק". תשובה: הנה ב' אופנים במפרשים לבאר משנה זו בנדה, ושניהם מתאימים להדהים עם המציאות הידועה: א. שיטת תויו"ט [וכך נראית שיטת כמה ראשונים] שהקרניים במשנה בנדה הן אותן קרניים שבתוספתא בחולין ג' ז': "אלו הן סימני חיה: כל שיש לה קרניים וטלפים. ר' דוסא אומר: יש לה קרניים אי אתה צריך לשאול על טלפיים כו'". ושם ודאי הכוונה לקרניים מפוצלות וכו' שהן סימני חיה, שהרי גם לבהמה יש קרניים, וכפי שהגמ' חולין נ"ט ע"ב אומרת מפורש שזו כוונת התוספתא. וגם המשנה מדברת על חיה שכזו, שיש לה קרניים כאלו המראות כשרותן, והמשנה היא אחת מ12 דוגמאות בפרק זה בנדה עם אותן צורת כללים, כגון: "כל שיש לו ביעור יש לו שביעית, ויש שיש לו שביעית ואין לו ביעור". ובאמת אין לשום חיה טמאה קרניים מפוצלות או שאר סימני קרני החיות המוזכרים בגמ' כדי להבדילן מהבהמות שנוכל להתיר חלבן ולכסות דמן [עי' חולין נ"ט ע"ב]. ואמנם החיות הטמאות, כמו הקרנף, קרנן היא לא מסוג זה של הכשרות. ועי' או"ח תקפ"ו א' במג"א, ובמחצית השקל באורך. ב. והשיטה השניה סוברת כפשטות דברי רש"י שכוונת המשנה שכל שיש לו קרניים הוא כשר, ותוס' סובר שזו שיטת ר' דוסא בחולין. ואמנם כך הוא במציאות שלחיה טמאה אין קרן רגילה, אלא בצורה משונה, כקרנף, בגלל כמה סיבות: א. יש לו קרן או שתיים באמצע ולא משני צדדי ראשו [ואף שמהגמ' משמע שיש טהורים גם עם קרן אחת, אין זה סימן האופייני לחיה כשרה. ועי' חולין שם תד"ה וקרש מה שאומר בדרך אפשר]. ב. הקרן היא על האף ולא על המצח [ע"כ נקרא קרנף=קרן על אף], דבר שאינו בכל החיות הכשרות. ג. מבנהו משונה שכולו מחומר קרני של שערות שנדבקו יחדיו בחוזקה ועור, משא"כ קרני הכשרות שהן מעצם שגדל לתוכו גם חלק מבשרם. כך שלר' דוסא אם יש קרן רגילה, ממילא אתה יודע שהיא כשרה. וחכמים חוששים שבכל זאת עלול אדם לטעות בקרן משונה זו של החיה, ע"כ אמרו לבדוק גם הטלפיים. ועי' שם או"ח תקפ"ו בבאר הגולה ובחוות יאיר סי' כ'. ולפי ב' הביאורים יש חיות טמאות עם קרן, ובזה אסרו לתקוע. http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=6460 טענה חז"ל טעו וסברו שרק לחיות טהורות יש קרניים. תשובה יש מקום סביר להעריך שד"א לא הבין את הסוגיה. הרי שם במקום מסביר התוס' שזוהי דעת תנא יחיד, ר' דוסא, ואף הוכיח זאת. כל הנסיונות שיש במובאות שהביא ד"א הן לאכן את הסימנים לקרניים טמאות. http://www.beith-din.com/daatemet.htm
האם לטמאים יש קרניים? עוד סימן "לא מדוייק" של חז"ל: משנה נדה נ"א ע"ב: כל שיש לו קרנים יש לו טלפיים. רש"י: שאין קרניים אלא לבהמה וחיה טהורה. חולין נ"ט ע"א תד"ה אלו הן: המשנה רק לר' דוסא, כי לרבנן אולי היא חיה טמאה. ר"ן ר"ה פ"ג על הרי"ף שאוסר לתקוע בשופר חיה ובהמה טמאה: משמע יש לחיה טמאה קרניים. ר"ן ד"ה ומיהו: אע"ג דמסקינן חוץ משל פרה [לתקוע בקרן שופר] אפשר דדוקא בטהורים אבל בטמאים לא. תויו"ט במשנה נדה: הכוונה לקרניים מפוצלות או כרוכות חדורות, וזה "דחוק". תשובה: הנה ב' אופנים במפרשים לבאר משנה זו בנדה, ושניהם מתאימים להדהים עם המציאות הידועה: א. שיטת תויו"ט [וכך נראית שיטת כמה ראשונים] שהקרניים במשנה בנדה הן אותן קרניים שבתוספתא בחולין ג' ז': "אלו הן סימני חיה: כל שיש לה קרניים וטלפים. ר' דוסא אומר: יש לה קרניים אי אתה צריך לשאול על טלפיים כו'". ושם ודאי הכוונה לקרניים מפוצלות וכו' שהן סימני חיה, שהרי גם לבהמה יש קרניים, וכפי שהגמ' חולין נ"ט ע"ב אומרת מפורש שזו כוונת התוספתא. וגם המשנה מדברת על חיה שכזו, שיש לה קרניים כאלו המראות כשרותן, והמשנה היא אחת מ12 דוגמאות בפרק זה בנדה עם אותן צורת כללים, כגון: "כל שיש לו ביעור יש לו שביעית, ויש שיש לו שביעית ואין לו ביעור". ובאמת אין לשום חיה טמאה קרניים מפוצלות או שאר סימני קרני החיות המוזכרים בגמ' כדי להבדילן מהבהמות שנוכל להתיר חלבן ולכסות דמן [עי' חולין נ"ט ע"ב]. ואמנם החיות הטמאות, כמו הקרנף, קרנן היא לא מסוג זה של הכשרות. ועי' או"ח תקפ"ו א' במג"א, ובמחצית השקל באורך. ב. והשיטה השניה סוברת כפשטות דברי רש"י שכוונת המשנה שכל שיש לו קרניים הוא כשר, ותוס' סובר שזו שיטת ר' דוסא בחולין. ואמנם כך הוא במציאות שלחיה טמאה אין קרן רגילה, אלא בצורה משונה, כקרנף, בגלל כמה סיבות: א. יש לו קרן או שתיים באמצע ולא משני צדדי ראשו [ואף שמהגמ' משמע שיש טהורים גם עם קרן אחת, אין זה סימן האופייני לחיה כשרה. ועי' חולין שם תד"ה וקרש מה שאומר בדרך אפשר]. ב. הקרן היא על האף ולא על המצח [ע"כ נקרא קרנף=קרן על אף], דבר שאינו בכל החיות הכשרות. ג. מבנהו משונה שכולו מחומר קרני של שערות שנדבקו יחדיו בחוזקה ועור, משא"כ קרני הכשרות שהן מעצם שגדל לתוכו גם חלק מבשרם. כך שלר' דוסא אם יש קרן רגילה, ממילא אתה יודע שהיא כשרה. וחכמים חוששים שבכל זאת עלול אדם לטעות בקרן משונה זו של החיה, ע"כ אמרו לבדוק גם הטלפיים. ועי' שם או"ח תקפ"ו בבאר הגולה ובחוות יאיר סי' כ'. ולפי ב' הביאורים יש חיות טמאות עם קרן, ובזה אסרו לתקוע. http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=6460 טענה חז"ל טעו וסברו שרק לחיות טהורות יש קרניים. תשובה יש מקום סביר להעריך שד"א לא הבין את הסוגיה. הרי שם במקום מסביר התוס' שזוהי דעת תנא יחיד, ר' דוסא, ואף הוכיח זאת. כל הנסיונות שיש במובאות שהביא ד"א הן לאכן את הסימנים לקרניים טמאות. http://www.beith-din.com/daatemet.htm