Spiral Slut
New member
קשיי ידידות../images/Emo122.gif
השתחררתי מהצבא לפני כחודשיים והיו לי כל מיני חברים שם, מן הסתם, אנשים שביליתי איתם בערך שנתיים מהחייים שלי והיו כמה, בודדים שהיה ברור לי שחשוב לי לשמור על קשר איתם (מדובר באנשים שישבתי איתם כל יום ודיברתי איתם על הכל). עכשיו, עם חלק מהאנשים האלה הכל בסדר, נשמר הקשר, נפגשים כשאפשר וכו'..ואני מרגישה טוב עם החברות איתם. הבעיה היא שיש לי שני ידידים, שוב, מאוד קרובים, שגם דאגו לפרט כמה אני חשובה להם, כמה השפעתי עליהם וכמה חשוב להם לשמור על קשר איתי (ובאמת בצורה הכי אמיתית שאפשר)...אבל עכשיו, אני מרגישה מהם כאילו לא באמת אכפת להם, כאילו אם אני לא אתקשר אז לא יווצר בכלל קשר, אפילו שהם נשמעים שמחים לדבר איתי והכל. כשאני מנסה לקבוע להיפגש אז אני מרגישה שזו תהיה איזו "הקרבה" מצידם, ותמיד יש כל מיני תירוצים. לאחד מהם יש המון חברים, אבל הם לא באמת חברים מאוד קרובים או משהו (ואני לא סתם אומרת את זה מתוך זלזול), סתם איזו חבורה שהוא מסתובב איתה, והוא כביכול תמיד עסוק כשהוא חוזר מהצבא. לא יודעת, אולי אני תמימה, אבל נראה לי שיש איזשהי משמעות למישהו שהיה כל כך קרוב אלייך במשך שנתיים, כשהייתי אחד האנשים היחידים שהם נפתחו בפניהם (ועוד כל מיני דברים נחמדים שהם אמרו לי והיה חשוב להם להגיד לי)... אני אמנם בנאדם שדי יוזם והכל, אבל באמת שאני מתחילה להרגיש שאני לבד פה ואין לי מושג מה לעשות או מה לחשוב. אני באמת לא מבינה איך אפשר לשכוח ככה ולא להיות מסוגל להקריב שעתיים מהחיים שלך בשביל חבר קרוב. יש לציין שחוץ מזה,די טוב לי בחיים ויש לי עיסוקים וכו', פשוט חברים קרובים זה באמת דבר שיקר לי.
השתחררתי מהצבא לפני כחודשיים והיו לי כל מיני חברים שם, מן הסתם, אנשים שביליתי איתם בערך שנתיים מהחייים שלי והיו כמה, בודדים שהיה ברור לי שחשוב לי לשמור על קשר איתם (מדובר באנשים שישבתי איתם כל יום ודיברתי איתם על הכל). עכשיו, עם חלק מהאנשים האלה הכל בסדר, נשמר הקשר, נפגשים כשאפשר וכו'..ואני מרגישה טוב עם החברות איתם. הבעיה היא שיש לי שני ידידים, שוב, מאוד קרובים, שגם דאגו לפרט כמה אני חשובה להם, כמה השפעתי עליהם וכמה חשוב להם לשמור על קשר איתי (ובאמת בצורה הכי אמיתית שאפשר)...אבל עכשיו, אני מרגישה מהם כאילו לא באמת אכפת להם, כאילו אם אני לא אתקשר אז לא יווצר בכלל קשר, אפילו שהם נשמעים שמחים לדבר איתי והכל. כשאני מנסה לקבוע להיפגש אז אני מרגישה שזו תהיה איזו "הקרבה" מצידם, ותמיד יש כל מיני תירוצים. לאחד מהם יש המון חברים, אבל הם לא באמת חברים מאוד קרובים או משהו (ואני לא סתם אומרת את זה מתוך זלזול), סתם איזו חבורה שהוא מסתובב איתה, והוא כביכול תמיד עסוק כשהוא חוזר מהצבא. לא יודעת, אולי אני תמימה, אבל נראה לי שיש איזשהי משמעות למישהו שהיה כל כך קרוב אלייך במשך שנתיים, כשהייתי אחד האנשים היחידים שהם נפתחו בפניהם (ועוד כל מיני דברים נחמדים שהם אמרו לי והיה חשוב להם להגיד לי)... אני אמנם בנאדם שדי יוזם והכל, אבל באמת שאני מתחילה להרגיש שאני לבד פה ואין לי מושג מה לעשות או מה לחשוב. אני באמת לא מבינה איך אפשר לשכוח ככה ולא להיות מסוגל להקריב שעתיים מהחיים שלך בשביל חבר קרוב. יש לציין שחוץ מזה,די טוב לי בחיים ויש לי עיסוקים וכו', פשוט חברים קרובים זה באמת דבר שיקר לי.