הרשה לי לחלוק בנימוס על אבחנתך
סוריקאטה כותבת בין השורות דברים שמרמזים על יותר מ"קצת אכזבה" או שחיקה, לדעתי. "משוועת לאהבה" "הוא יודע שאין לי לאן ללכת... מרשה לעצמו להתנהג עוד יותר מגעיל" "נואשתי מלמצוא איתו משהו יציב", זה לא נשמע כמו מישהי שכולה גילתה שנישואין זה לא גן של שושנים. ולא תמיד צריך לחכות עד שיהיה באמת קשה ומרסק עד כדי כך שכבר אי אפשר לחשוב על שום דבר אחר. ואני חושבת שבין אם היא מתכונת לעזוב אותו או לא, לא יזיק לברר איך לפתח עצמאות כלכלית, ולהיפטר מהתחושה הזאת ש"אין לאן ללכת", ולו רק כדי לקבל החלטות מתוך מקום של כוח, ולא מתוך מקום של חולשה- לכאן ולכאן.
סוריקאטה כותבת בין השורות דברים שמרמזים על יותר מ"קצת אכזבה" או שחיקה, לדעתי. "משוועת לאהבה" "הוא יודע שאין לי לאן ללכת... מרשה לעצמו להתנהג עוד יותר מגעיל" "נואשתי מלמצוא איתו משהו יציב", זה לא נשמע כמו מישהי שכולה גילתה שנישואין זה לא גן של שושנים. ולא תמיד צריך לחכות עד שיהיה באמת קשה ומרסק עד כדי כך שכבר אי אפשר לחשוב על שום דבר אחר. ואני חושבת שבין אם היא מתכונת לעזוב אותו או לא, לא יזיק לברר איך לפתח עצמאות כלכלית, ולהיפטר מהתחושה הזאת ש"אין לאן ללכת", ולו רק כדי לקבל החלטות מתוך מקום של כוח, ולא מתוך מקום של חולשה- לכאן ולכאן.
