קשה לי

[maya200404]

קשה לי../images/Emo7.gif../images/Emo10.gif

רוצה לשתף אתכם: אני עובדת בחצי מישרה במקום עבודה מסודר. לאחרונה חשבתי על לימודי תואר ראשון בתחום שבו אני עוסקת.נרשמתי למכללה אך היה נורא קשה,הרבה לחץ שהשפיע עליי לא לטובה ופרשתי.לא כל מכריי תמכו בתהליך אך בסופו של דבר הגעתי למסקנה שזה פשוט גדול עליי ודורש ממני יותר מדי. כיום אני חושבת על לימודים באו"פ.למדתי שם לפני כמה שנים טובות ולא עברתי את המבחן הסופי.כולם מסביבי:כבר ניסית שם ולא הצלחת למה שוב?מאוד חשוב לי להתפתח בתחום העיסוק-הוראה-ואולי בעתיד לעבוד כמורה מחליפה ואולי אפילו ללמד.אני סייעת לילד עם בעיות התנהגות בבי"ס,ואני ממש לא רואה את עצמי בת 40 כסייעת.אז כולם מסביבי:מה רע בסייעת?לא לכל אחד מתאים לימודים לתואר,זה נכון...השלמתי בגרויות בזמנו ולמדתי לפסיכומטרי לבד והוצאתי ציון לא משהו אך בכל זאת קיבלו אותי למכללה. לפני מבחן אני נורא נלחצת,אבל חשוב לי לנסות ובלי התמיכה של המכרים יהיה לי קשה זה בטוח... אוףףףףףףףףףףףףףףףףף אומרים לי:משעמם לך?תקראי ספר בתחום למה לימודים אני כבר מיואשת מהכל סביבי

 

[נסיכת הכוכב]

חומד לכי לאבחון

אולי זה בעיות של רוכוז וקשב שפוגעים בהצלחה שלך במבחן הסופי בעבר לא שלחו את הילדים לאבחון אבל ניתן לעשות אבחון גם למבוגרים ואז יש הקלות בבחינות , ואפשר להגיע לתואר , אולי בהרטלין יעזור לקשב ולריכוז שלך חומד הפתרון תמצאי בתוצאות האבחון יודעת שבניצן עושים אבחונים או פסיכולוג ילדים יעזור לך אצלי בגיל 52 גילי שיש לי בעיות של קשב וריעכוז ובגללם לא הלכתי לתואר אקדמאי למרות שבלימוד עצמי הגעתי להשייגים יפים מאד, כי בלימוד עצמי באו"פ את לומדת בקצב שלך בריפוי בעיסוק פתה לי את השאלות למה אני לא מצליתה לענות על המבחן למרות שאני יודעת את החומר חבל שתפסידי את הלימודים לכי לאבחון ויש מה לעשות יש כיום פתרונות קסם לבעיות של קשבה וריכוז

 

[chenby]

אולי תפסיקי

להקשיב לכל מה שאומרים לך כאילו זו תורה מסיני ותתחילי להקשיב לעצמך. את יודעת מה את רוצה. את יודעת בדיוק מה את רוצה וגם מה את לא רוצה, תתחילי לסמוך על עצמך שאם זה מה שאת רוצה, כנראה שיש בך גם את היכולות להגיע לשם. במקום להתייעץ עם אחרים שלעולם לא יוכלו לדעת על החיים שלך יותר טוב ממך. אומרים לי, כולם מסביבי.. איפה את? כשאנחנו רוצים משהו מאוד, אבל לא עושים שום צעד על מנת לקדם את זה אלינו, זה מייאש מאוד. במקום לשבת מיואשת, תתחילי לעשות פעולות. תחשבי על זה אחר כך . אותו דבר עם הלימודים - גדול עליי, קטן עליי, תעשי, תחשבי על זה אחר כך.. מקסימום תחליטי שזה גדול עלייך אחרי שיש לך את התואר.. אבל כל עוד את קובעת שזה גדול עלייך לפני - באופן קבוע ונצחי - כך גם יהיו התוצאות. וזה מייאש מאוד. בקיצור, פעולות, בלי להקשיב לאף אחד. ובלי לנתח את זה. ורק להגיד לעצמך - כן זה אפשרי, כן אני יכולה. חן

 

[נסיכת הכוכב]

תקראי שוב קטע שהיא כתבה

" רע בסייעת?לא לכל אחד מתאים לימודים לתואר,זה נכון...השלמתי בגרויות בזמנו ולמדתי לפסיכומטרי לבד והוצאתי ציון לא משהו אך בכל זאת קיבלו אותי למכללה. לפני מבחן אני נורא נלחצת,אבל חשוב לי לנסות ובלי התמיכה של המכרים יהיה לי קשה זה בטוח... אוףףףףףףףףףףףףףףףףף" אבחון במטרה לשלול שיש לה בעיה של קשב וריכוז , כי אז אפשר ללמוד נהדר אבל הבחינות הן מכשול נורא ויש פתרונו8ת נפלאים לענין, מה גם שהיום מכירחים בבעיה של קשב וריכוז ובאים לקראת הנבחנים לא אהבתי את הנימה שלאל תקשיבי לאחרים , לפעמים ההקשבה לה מעלה את התשובה הנכונה לעזור לה מוצא טוב מהבעיה שלה, השאלה למי שהיא מקשיבה , למי הרוצה אתהטוב עבורה . לדבר כן , לקחת מכל תשובה את מה שמתאים לה ,

 

[chenby]

נסיכה יקרה

גם הפרעות קשב וריכוז הן לא עוד מאשר סיפור שמישהו שעשה תואר או דוקטורט (אז הוא כביכול נורא מוסמך) סיפר לי עליי. האם הוא באמת יכול לדעת מה הולך בתוך הראש שלי? האם הוא יודע מה המחשבות שלי? הוא אי פעם נכנס לנשמה שלי? אין לו מושג- יש לו מושג מה הוא יודע. מנתח יגיד לך - יש לך פריצת דיסק בואי ננתח - כי מנתחים התפקיד שלהם בעיקר זה לחתוך, אבל מישהו שם אותם בר אסמכתא מסויימת והרבה מאוד אנשים ילכו עיוורים אחרים אותם רופאים - שבסך הכל מספרים לנו סיפור שיכול להיות נכון - בעיקר אם נאמין להם , ויכול להיות לא נכון - בעיקר אם אנחנו נחליט שאנחנו קובעים מי ומה אנחנו. אומרים היום שלכולם כולם יש הפרעות קשב וריכוז- אולי זה מכיוון שכל אדם הוא שונה וכל אדם מגיב בצורה אחרת? לכן כל מה שעובדה לחברים שלה- הוא תמיד דעה לחיים שלה- אלא אם היא תחליט שזו עובדה. יש לה מספיק חוסן ומספיק יכולות להבין בעצמה מה היא רוצה, ולהחליט בעצמה לעשות צעדים בנידון. כל סיפור של מישהו אחר- יכול להיות דעה. די כבר ניסית את הלימודים האלו לא הצלחת, למה שוב? (אולי כי אני רוצה שוב! כי אני לא מוותרת לעצמי?) אחר כך - אותם חברים לא חיים עם התוצאות - הרי היא חיה איתם. הם מייעצים לה- והיא נושאת בתוצאות. לכן אני אומרת הכל אחריות אישית. החלטה אישית שלה. אם לנצח את המשחק הזה שנקרא חיים - או להכנע להם. אני מאמינה ביכולות של כל אדם לנצח. ראי סיפור הלן קלר, ראי סיפור יוסף (10 שנים בתור בור!!) , נלסון מנדלה, ויקטור פרנקל (כתב את כל ספרי התודעה שלו אחרי מחקרים שפיתח בגטו! אין נסיבות שלא אוכל לצאת מהם. זה טמון באמונה שלי בעצמי. קודם כל. אגב לי אין תואר, אפילו פסיכומטרי לא עשיתי, אבל כן הלכתי ללמוד את מה שרציתי, וכשהיה צריך ללמוד פיזיקה או מתמטיקה, גם ידעתי להוציא 100 -כי למדתי משהו שמעניין אותי, אז ממילא אני רוצה ללמוד אותו. כל הגישה היא אחרת לגמרי. כי זו אחריות אישית שלי לתוצאות שלי בחיים.

 

[efriend]

קודם כל כל הכבוד לך שהצלחת להתגבר על קשיים

ולהשיג את מה שרצית בחיים שלך. קראתי את התשובות שלך, וכמו שאומרים באנגלית I respectfully disagree. לפי מיטב הבנתי, ותקני אותי אם אני טועה, אין לך ידע מקצועי לגבי הפרעת קשב וריכוז, וגם לא ניסיון אישי. אם זה אכן כך, הייתי נזהר מאוד מלהגיד שזו המצאה של הרופאים. ואם את מביעה דעה כזו, שזו זכותך, לפחות תגידי על מה את מסתמכת. אני חושב שבאופן כללי, כיוון שהפורום שלנו הוא לא פורום של מומחים, הדרך הכי טובה שבה אנחנו יכולים לעזור לאנשים שפונים אלינו לעזרה היא לשתף בחוויות דומות שאנחנו (או אנשים שאנחנו מכירים היטב היטב) עברנו באופן אישי, בלי להיות שיפוטיים כלפי הפונה, כי אנחנו באמת באמת לא יכולים לדעת.

 

[chenby]

אתה אומר את דבריי רק במילים אחרות

אף אחד לא באמת יכול לדעת. היא יודעת על החיים שלה הכי טוב. איזה טיפול יתאים לה, איזה לימודים מתאימים לה, מה היא רוצה, מה יש לה, אילו חוזקות יש לה, אלו נקודות היא רוצה לחזק אצלה.. הכל אצלה. לא אני וגם לא איש מקצוע, יכול לדעת אם באמת יש לה משהו- כי גם רופא שמגלה סרטן אצל מישהו, חושב שהוא מיד חייב להכנס לניתוח וטיפולם כימותרפיים - ואותו אדם יכול באותה מידה לרפא את עצמו בדרכים אחרות - אני לא רק מאמינה בזה אני מכירה אישית כמה מקרים כאלו ואף מכירה כמה שיטות טיפול מדהימות - ללא כדורים או כימיקלים שיכולות לטפל בכל מצוקה. ריפוי בשחזור גלגולים, דמיון מודרך, NLP, המסע, העבודה, הילינג, פסיכותרפיה, רייקי, איזון גוף נפש, מוח אחד.. היופי הוא שבכל הטיפולים האלו אין אדם שעומד ומגדיר מי אני, או מחדיר בי אמונות שאולי הן לא נכונות. סבתא של בת דודתי, נפטרה תוך 4 שבועות מהרגע שגילו לה סרטן. סבא של בת דודה אחרת שלי - גילו לו סרטן ונתנו לו גג שנה לחיות והמשפחה החליטה לא לגלות לו. והוא חי עוד 4 שנים טובות, בלי הסבל של המחלה. גם החברים של מאיה לא מומחים ועדיין היא מקשיבה להם כאילו הם ה-מומחים. ואני מאמינה שיש בה את כל היכולות - בעיקר להחליט עבור עצמה. בטח מי היא ומה היא רוצה לעשות. וזה אני אומרת רק מתוך חוויה אישית שלי. לכן אני מרשה לעצמי להגיד את זה.

 

[לנושנוש]

חן יקירת, תהייה עדינה עם נסיכת הכוכב...../images/Emo13.gif

ניראה לי שאופטימיות שלך נובעת גם מהיותך בריאה וצעירה. ליפעמים כשעוברים דברים יותר קשים או מצבים שבעיקר צריך להשלים איתם, האופטימיות ליפעמים נישחקת ואולי לא היה הרבה מלחתחילה...... אחד הדברים הכי קשים לאנשים מבוגרים (והצעירים) זה הבגידה של הגוף

גוף שסמכנו עליו שיקח אותנו לכל מקום פתאום לא יכול לעשות את זה ואת זה...... זו תחושה קשה להתמודדות איתה נפשית ולא מוסיפה להרגשה של "אני יכול להתמודד עם הכל ולנצח" אני חושבת שנסיכתנו יכולה לעשות מהפך בחייה אפילו בנקודה זו........ רק דרוש רצון חזק לשם כך ואמונה רבה בעצמה. יצא לי להכיר בן אדם שהיה מפותח רוחנית(ניקרא לזה כך) למדי. לפני כמה שנים הוא נהייה משותק בכל גופו

האם זה משהו שהוא הזמין לעצמו? ביקש? האם האופטימיות והאמונה עוזרות לו? כמובן, אף לא תמיד. הוא לא חזר ללכת בכוח החלטתו/ מחשבתו, בנתיים. דרך החיים שאת מדברת עליה היא מאוד קרובה לליבי, אף אני לא חושבת שזה כה פשוט ומוחלט כפי שאת מציגה אותה. יש אותיות קטנות למטה

 

[נסיכת הכוכב]

קראתי אותך

ויש לי הרגשה שיש לך הרבה כעס נגד קבלת דעות של אחרים , או שהיו לך עימותים בעבר לגבי הדרך שלך בחיים מה את למדת ? במה את עוסקת ?

 

[chenby]

בכלל לא אין בי טיפה של כעס

הטון אמנם אסרטיבי משו, אבל זה מכיוון שהייתי במקומות האלו, ולא להאמין כמה לא ראיתי דברים.. עד שהתחלתי לגדול, ולהבחין, ולשים לב וזה כל כך קל. והבנתי שאף אדם לא באמת יכול להגדיר אותי. לא להגיד לי אם יש לי הפרעה ,הרי הפרעה זה תמיד יחסי למשהו - יש באמת משהו נורמלי? מי יכול להגדיר את זה? כולנו פריקים וכולנו מושלמים - כי אין עוד אדם בעולם ואפילו לא אחד - שיכול להיות אני, שיכול להיות את, שיכול להתמודד עם הגוף שלי, רק אני יודעת להתמודד איתו, את לא היית יכולה להתמודד עם הגוף שלי - אבל את יודעת להתמודד עם שלך. זה התפקיד היחידי שלנו בעולם. אנחנו מול עצמנו. וכל השאר, הם תמיד מראה. תמיד מגיבים אלינו, או יוצרים לנו גירויים. ככה הדברים. פשוט אנחנו עושים דבר פשוט שנקרא attachment - היצמדות. אנחנו נצמדים למחשבות שלנו ואיתם יוצרים מציאות. כשרופא אומר למישהו שהוא חולה, זה הסיפור של הרופא. כשאני מאמינה לו - אני עושה היצמדות לסיפור הזה והופכת אותו לסיפור שלי, יותר מזה, הופכת את הסיפור לעובדה. אני באמת נהיית חולה - כי אמרו לי והאמנתי. באותה מידה, אני יכולה להחליט - אני בריאה, ולהאמין בזה, ולעשות דברים בריאים, לדאוג לבריאות - להתעסק בבריאות ולא בחולי - לעשות את הבעד ולא את הנגד - כי זה חוק המשיכה - מה שאני מתמקדת בו - יהיה לי יותר ממנו. לכן כשאני ממוקדת בבעד- בעד בריאות ולא נגד חולי - אני מושכת אליי בריאות בניגוד לחולי.. וככה אנשים חיים - מאמינים למה שאנשים מספרים עליהם, יוצרים תדמית לפי איך שחושבים שרואים אותם, ותדמית זה אוסף של דפוסי התנהגות - ודפוס - זה אוסף של הרגלים, והרגל - זה פעולה שאני חוזרת עליה, ופעולה, היא תוצר של רגש, שהוא תוצר של פרשנות למחשבה- שמגיע מסיפור חיצוני. זה הכל. ופרשנות ניתן לשנות. וברגע שאנחנו משנים את הפרשנות הקטנה הזו - כל הגלגל מסתובב בדרך חדשה- והתוצאה - היא חדשה. אני קובעת וזה המסר. בכל מקרה למדתי איזון גוף נפש ודמיון מודרך וריפוי בשחזור גלגולים, ואימון אישי, ומסאג'ים שונים, ולמדתי את העבודה של ביירון קייטי ב3 שנים האחרונות, ואני לומדת עוד מלא נושאים כל הזמן. באינטרנט, ספרים, מידי פעם קורסים או סדנאות - כל הזמן מתעשרת. כרגע לומדת קורס בתקשורת ספורט בכלל (אני מאוד אוהבת כדורגל, ומאוד אוהבת לכתוב, וזה חלום ישן שלי שיוצא לי להגשים עכשיו בקיצור, אני יוצרת את מציאות חיי. לכן אני יכולה לספר על כך - רק מהנסיון שלי. ואני כל הזמן אומרת - שכל מה שעובדה לחיים שלי, זה תמיד דעה לחיים של אחר. כי אין אדם שיודע על החיים שלו יותר טוב מאשר הוא עצמו.

 

[פרפרי אהבה]

נכון זה לא יהיה קל, אבל תמיד אפשר לבקש עזרה

מהמרצים, מהסטודנטים שלצידך, מבני המשפחה והחברים. גם לי היה מאוד לא קל לעשות את התואר, אבל במאמץ ובנחישות עשיתי את זה וסיימתי שנה שעברה. אני לא חושבת שזה עניין של בעיות קשב וריכוז, אלא יותר עניין של פחד מלנסות כי מה אחרים יגידו, "הרי כבר ניסית". שימי X גדול על כל הדיעות של כולם. את רוצה ללמוד? לכי ללמוד ותעשי כמיטב יכולתך למען עצמך. אני הלכתי ללמוד הוראה לגיל הרך כשהייתה רשת שלמה של מתנגדים שחושבים שבגלל שאין בחינוך משכורת גבוהה צריך לוותר וללמוד משהו "ריאלי" יותר, התמרדתי והלכתי ללמוד מה שאני רוצה ובזכות זה אני עוסקת היום בעבודה שכיף לי ונעים לי בה ואני פורחת מלעבוד עם הילדים.

 

[maya200404]

תודה לכולכם../images/Emo140.gif../images/Emo140.gif

כרגע אני מבררת לגבי קורס בחינוך.נראה לי אני ארשם ל"סוגיות בחינוך מיוחד" שהוא לא כל כך קשה. אני מאוד מקווה שאצליח במבחן ושזה יהיה צעד נכון לעתיד מה שכן אני לא אוותר ואעשה הכל להצליח ולהראות לכולם שאני יכולה,וגם לעצמי. הזכרתם את נושא מחלת הסרטן. לפני חצי שנה גילו אצלי גידול בצוואר הרחם.עברתי 6 סטים של טיפול כימותרפיה,היו בחילות,נשירת שיער והיה קשה. בניתוח הוציאו לי את צוואר הרחם,פתחו בערך חצי בטן אך נשאר הרחם וזה מה שחשוב.הייתי מאושפזת שבועיים שהיו קשים לי.זה מאוד עזר לי לקחת את הכל בפורפורציה.אתה לא יודע מה יהיה מחר,תנצלו כל רגע בחיים שקיבלתם. חזרתי די מהר לעבוד בבית ספר-המחלה היתה בקיץ. תעשו מה שעושה לכם טוב ולא לשכוח לחייך. אני לא מתכוונת להיכנס לבאסה בגלל עניין הלימודים כי זה רק יזיק לי. שוב תודה

מאיה

 

[לנושנוש]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifרק לשלוח לך

המשיכי לעדכן.