יקירה,
דבר ראשון אני חושבת שאת מדהימה, ואני רוצה לחזק אותך. את מתמודדת עם סיטואציה מאוד קשה, ולא יודעת מה הייתי עושה במקומך, ואיך מתמודדים עם חוויה כזו...אישית אני, לא ממהרת לשפוט את החברה, כי אני לא יודעת מה היא עשתה- בשביל זה יש אנשי מקצוע..., אני רק יודעת שיש סיכוי שהיא פגעה פחות ממה שנדמה לה..., והואיל והיא הסגירה את עצמה- אולי הייתה שם יותר קריאה לעזרה ותחושה שמתרופפת לה האחיזה במציאות מאשר פגיעה. קשה לי להאשים אותה לפני שבית המשפט הכריע.
אבל לגבייך מקשיבונת,
השאלה היא מה נכון לך, בלי שום קשר למידת האשמה של חברה שלך. נניח רק לשנייה, שהיא זכאית- האם אז נכון לך להיות לצידה?..
המצב הוא קשה בכל מקרה, זה מעורר דברים שבקושי אפשר להתמודד איתם....
והאדם החשוב כרגע הוא את.., את זקוקה לכוחות שלך, ולחוויות טובות.
יהיה לך קשה ללוות אותה בתהליך- והליווי הוא לא בלזכות אותה או בלהאשים אותה..., זה גם לא לתמוך או למחוק את הרע שהיא עשתה. זה לכבד את החלק האנושי והטוב שהיה בה ועדיין כנראה יש בה.
זה לא לתמוך בה, ולקבל את הרע בה, על חשבונך..., אלא לחזק את העוצמה שבך, ואת הטוב שבך, בזה שאת מראה כבוד כלפי החלק הטוב שהיה באדם, וכנראה עדיין יש.
אבל קודם כל, את צריכה לבדוק- שההחלטה לא תהיה על חשבונך.
שלא תעשי את זה בשבילה, אלא תעשי את זה בשביל מי שאת, ומי שאת בוחרת יום יום להיות.
באותה מידה, את חייבת לבחור לשמור על עצמך, מפני דברים שמכאיבים לך יותר מדי, ומחלישים אותך יותר מדי..., אבל את הגבול הזה רק את יודעת.
רק את יודעת במה את יכולה לעמוד, ומאיזה מקום את תצמחי יותר.
מחבקת אותך ומחזקת אותך על כל החלטה.