קשה לי לכתוב את זה

[חיה בתוך בועה]

קשה לי לכתוב את זה

תשע עשר פעמים. תשע עשר. אתה קולט כמה זה? אני אפילו לא חיה תשע - עשר שנים, זה אפילו לא פעם לשנה. איך יכולת לעשות לי את זה? הייתי כל - כך קטנה, חודשיים לפני בת מצווה, ואתה היית ה"גדול" בין שנינו, גדול בשנה וחצי, אבל גדול. ועליך הכי סמכתי בעולם, ובך הכי בטחתי בעולם. הייתה החבר הכי טוב שלי, היית כל החיים שלי. כולם אמרו שנתחתן... גם אני חשבתי שנתחתן, לא תיארתי לעצמי מה הולך לקרות. חודשיים לפני בת - מצווה. כל - כך קטנה ושברירית, עוד לא התאוששתי מהמוות של סבא. ואתה - כל - כך תמכת בי. הבאת אותי לביתך לישון. זה היה דבר שבשיגרה. לא יכולתי לדמיים בחלומות הכי פרועים שלי שהלילה הזה הולך לשנות לי את כל החיים. כבר הייתי חצי רדומה. הערת אותי בנשיקה. על השפתיים. זה היה אסור, נבהלתי וצעקתי. הבאת לי כוס יין, אדום. אדום כמו דם הבתולין שלי שניגר על מיטתך מספר דקות אחר - כך. לא כך דמיינתי את יחסי המין הראשונים שלי. ברוטליים, אלימים, כואבים. בלי לשמוע "אני אוהב אותך", עם בגדים קרועים וסימני חבלה - בגוף ובנפש. עוד שבע - עשר פעמים כאלו היו אחר כך. עם המון איומים שאני לא אעיז לספר. ולא סיפרתי. סבלתי את כל הכאב הזה בשקט. הרגת אותי. רצחת אותי. יום - אחר יום. הרגשתי כמו זונה. האשמי את עצמי. ניסיתי להתאבד. חתכתי את עצמי (כולי מצולקת בגללך). לא יכולתי יותר. ולא יכולתי לספר לאיש, ידעתי איך תעניש אותי. לא עבר זמן רב וברחתי מבית הספר, אחרי שמונה עשר פעמים שחדרת לתוכי באחזריות וגנבת ממני את הבתולן שלי (ולמה דווקא ממני, שיגעת שכל - כך חשוב לי להיות בתוללה בליל כלולותי, שידעת שאתה תהיה זה שיהיה בן זוגי בליל כלולתיי?), גנבת ממני את שמחת החיים, את האושר שלי, את הרצון לחיות. לא רק שהתנהגת כמו נבלה בלילות (ופעם אחת בשירותים של בי"ס), בימים המשכת להתנהג כאילו כלום... חייכת וצחקת והכל כרגיל. הייתי חייבת לברוח הרי זה לא הגיוני להמשיך לחיות במצב צבירה כזה. ברחתי. דפוס שקיבלתי ממך הכל מהאונס הראשון. וגם מהחיים שלי ניסיתי לברוח. אתה יודע כמה פעמים ניסיתי להתאבד? כמה תרופות בלעתי, כמה רעלים שתיתי, כמה חתכים חתחתי, כמה לילות ביליתי על הכביש, מתה שיבוא רכב לדרוס אותי. אבל החיים היו חזקים ממני. ושנתיים אחרי. יום אחרי יום הולדת ארבע- עשר זה בא שוב. פעם אחרונה (אני מקווה). נפגשנו שוב בפעילות משותפת ברדיו של בתי הספר. שוב אונס חד וכואב בתחנה המרכזית מאחורי הזיחים. שוב הכל חוזר ונפתח כמו משום מקום מגיח. כל הבועה שבניתי לי (חיה בתוך בועה...) התנפצה. שוב פעם חזרתי לחתכים ולפציעות וללילות בלי שינה, לסיוטים, לכאב. להרעבה עצמית. והכי נורא - לפחד. שוב פעם לא דיברתי על זה עם איש. פחדתי שאני אספר בטעת, אז גם מהחברים התחרחקתי. התמכרתי למוסיקה - אתם לא יודעים כמה מוניקה סקס יכולים להכאיב כשהם שרים "...כל החברה עבר בתוכך כאילו שאת רכוש ציבורי ...". עברתי כמעט שנה כזו של פציעה ושנאה עצמית עד שהתאשפזתי בבי"ח פסיכאטרי. וזה לא כי אני חולה - זה רק כי אתה חולה... ורק בזמן האחרון אני מעיזה לדבר על זה (עם אנשים שלא מכירים אותך ובלי שמות)... את החיים שלי לקחת. והלוואי שתמות. אתה מפלצת וחלאה. ולא מגיע לך לחיות, ואם כבר לחיות אז לפחות תחיה ביסורים כמו שאני חיה בהם. זה לא הגיע לי. היית הכי קרוב אלי, בגללך אני לא מסוגלת להאמין לאף אחד. את כולם אני מרחיקה ממני. ארבע שנים שלא הצלחתי להרגיש.... ואתה... מוקף בחברים "מלך הכיתה", "אלוף בזיונים"... אם רק היו יודעים איך השגת את הזיון הראשון שלך, ועל חשבון מי... ~ ואתה יודע מה הכי עצוב? שאני מתה לחזור להיות יעלי הקטנה שלך שכל - כך דאגתה לה ~

 

[ה מוזה]

קשה לכתוב כאב דמעות וצלקות ..

וכל כך קשה לקלוט ,להבין ולעכל את שעברת ילדונת מתוקה , קשה לכתוב את מה שנשמר בבטן וכל כך חשוב שלא לשמור את כל התחושות האלו בתוך הבטן כבדיוק כמו הדמעות החנוקות ..הצעקות הפנימיות שתקת מספיק - לא סיפרת .. עברת גיהנום לבד שחררי את המילים ,הדמעות , הכאב , הצעקות , הזעקה ..ספרי לעולם שפרח טהור נרמס . שחררי מתוכך עד שלא תשאר דמעה ,צעקה כלואה בתוכך שחררי מילים עד שלא תשאר מילה אחת שלא נאמרה .. עד שתחושי הקלה . שם בתוך הבועה ..אולי מוגן לך ובטוח מהעולם אבל גם קר שם ,קר שם ילדה .. השתיקה הכאב והעצב אינם מחבקים , מלטפים בחום , הם בועה כוזבת .. אני מקווה שתמשיכי לדבר על כל מה שיש בתוכך תושיטי יד אחת - עשרות יוגשו למולך ויאחזו בשלך רק .....אל תשתקי לך בתוך הבועה את הנפש שבך תעטפי באהבה בחום ,כפי שכל נפש זכה של ילדה ראויה לה ואותו חית אדם שתלש את נשמתך שעשה בגופך את מה שלא יעשה כולי תקווה שהוא מקבל טיפול שימנע ממנו לפגוע בעוד ילדה אולי הוא לא התכוון לרע , אולי הוא חולה .. זה לא משנה את התוצאה ,הוא פגע באלימות בילדה רכה שעבורה הוא היה היד הבטוחה .. יש אנשים אחרים ,ותודה שיש יש אנשים עם ידיים מלטפות , עם מילים עדינות , עם הקשבה עם חיבוק חם ורכות .. אנשים שבעזרתם תוכלי לצאת לך מהבועה ולהיות פשוט ילדה .. מקווה שיש סביבך את אותם אנשים .. תושיטי יד .. מקווה שעם כמה שהיה לך קשה לכתוב יש בך מעט הקלה .. היי חזקה ילדה את תפרחי מחדש * מחבקת אותך בליבי *

 

[tivol man]

../images/Emo5.gif ליעל:

יעל שום דבר לא יכפר על מה שהוא עשה לך ולעולם הוא לא יקבל את הסליחה שלך אל תחיי בפחד, ישנם אנשים שיש להם כוונות טובות ושמוקיעים אנשים כמוהו. אל תאבדי את האמון שלך בבני אדם כי את עשויה לאבד את הזהות שלך. הנקמה שלך תבוא אם תחייכי ותצחקי עליו, על הנכות שלו - כמה שהוא לא ראוי לאמון שאת נתת לו, על כך שאפילו את הדבר הבסיסי החשוב מכל, הוא לא יכול היה לקיים הוא אפס, הוא עלוב, הוא מניאק, הוא חרא, הוא טיפש והוא נטול צלם אנוש אחרי שהוא התעלם ממך לאחר שהוא אנס אותך באכזריות שוב ושוב הוא הוכיח לך את זה... אל תחשבי על כמה טוב היה להיות עכשיו שוב בזרועותיו, כאילו שום-דבר לא קרה. את יודעת יותר טוב. את יודעת עכשיו מי הוא אל תתעללי בעצמך, בבקשה. אני מקווה שפנית לגורמים המתאימים, ובכל מקרה, אנחנו כאן בשבילך