קשה להפרד בבוקר....

[ליאת של תומר וענבר]

תודה לאה ../images/Emo140.gif

כלל לא נפגעתי, אבל רציתי להבהיר למה העמדה שלי כל כך נחרצת, ואני מודה שאולי גם ראיתי בדבריך ביקרות על חוסר רצון שלי להתמודד עם ה"קושי" שבלהיות עם שניהם - זה לא קושי, זה תענוג צרוף. היום היה קצת יותר קל, אמרתי לו שעכשיו הולכים לגן, ואחה"צ אני אקח אותו וניסע לרופא (משום מה זה מושך אותו, ההיפוכונדר הקטן, ואכן היינו בבדיקת שמיעה), והוא נפרד יחסית בקלות. האמת שעכשיו אני מחכה לראות מה יקרה אחרי פסח, אני לא פוסלת את הרעיון להשאיר אותו איתי מדי פעם (אם זה יהיה רלוונטי לאחר החופשה), אני פשוט מכירה את האוצר שלי ויודעת שהוא יתלה בפעם היחידה הזו שבה כן נתתי לו להשאר איתנו בבית.. שוב תודה ולילה טוב

 

[אםהבניםשמחה]

אבל ליאת

יש קצת סתירה בדבריך. כתבת שהוא קצת כמו תינוק וימים, לוחות לא מדברים אליו. (אגב, לדעתי אם תציגי לו לוח שנה ותעקבו במשך שבוע אחרי הימים, הוא די יבין...) מצד שני את חוששת שהוא יאמר לך "למה אז הרשת והיום לא" זו אמירה ממש בוגרת. אני דוקא חושבת שאת לא צריכה לחשוש מתקדימים. אם מדי פעם כשהוא מבקש וזה מתאים לך, תעתרי לו מיד ובפעם אחרת תסרבי מבלי להכנס למשא ומתן הוא יבין. הוא יבין שזה לא נושא לויכוח ומניפולציה. בהצלחה.

 

[ליאת +]

זו בהחלט אפשרות

ובאמת בתקופה הקשה אני העלתי את האפשרות (שבסוף לא מומשה) לקחת אותו איתי באחד הימים לעבודה. או צ'ופר דומה. הדגש שלי היה שזה יהיה מתוכנן מראש ולא בעקבות הבכיה שלו באותו הבוקר. כמו שאני מכירה את אביתר- אז אם היינו עושים את זה אפילו פעם אחת- אז הדיון בכל בוקר היה הרבה יותר קשה. אבל בהחלט יש מקום לגמישות. לפני מספר ימים הבאתי את אביתר לגן. הפרידה הייתה קשה, והוא התקשה להפרד. נזכרתי שבמילא בבית יש טכנאי שמעכב אותי מללכת לעבודה. אז חזרנו הביתה, חיכינו שהטכנאי יסיים ואז הלכנו לגן. בטייק 2 זו כבר היה קל יותר... אבל זו דוגמא יוצאת דופן.

 

[irisgh]

אצלינו זה ככה כל השנה

אבל מכיוון שעברנו פעם טירונות, עם גן שהוא באמת לא אהב, ואז היה סיוט בכלל להלביש לו זוג מכנסיים, פשוט התרגלנו שזה ככה, ויחסית, המחאות שלו לא אינטנסיביות מדי. בהתחלה הוא לא באמת הבין שאני עם התינוק. עכשיו, חזרתי לעבודה. זה בהחלט מקצר את הבקרים. וככה או ככה, גם אני מעדיפה שבעלי יקח כשהוא יכול.

 

[kokopeli1]

השיטה שלי

אנינשארת איתה בבוקר כמה דקות בגן ומשחקת יחד איתה. לפעמים זה חמש דקות, לפעמים עשר, לא יותר מזה כי אז זה כבר ארוך מידי וקושי הפרידה חוזר. אבל הכי חשוב זה להפוך את זמן העזיבה למוחשי - מסתכלים על השעון שעל הקיר, "כשהמחוג הגדול יגיע למספר חמש, ניפרד בצורה נעימה". חוץ ממקרים חריגים - זה ממש עובד