mri, יקירי
ומה עם ההיא שדיברנו עליה?... זהו? זה נגמר?
(אני לא מעודכנת...
)
ולגבי הקנאה שאתה חש -
קודם כל זה טבעי. אני חושבת שאין אדם בעולם שלא מרגיש קנאה.
השאלה היא מה אתה עושה עם הקנאה הזו.
אדם שנותן לקנאה להשפיע על מעשיו - הוא "קנאי קטן ועלוב"
אבל כל עוד אתה, למרות תחושותיך, ממשיך לתת לאחיך את אותו יחס חם ואוהב, ולא נותן לקנאה להשפיע עליך ולהרעיל את היחסים ביניכם - אז אתה ממש לא קטן, אלא אדם גדול. וממש ממש לא עלוב, אלא אדם משכמו ומעלה!
משהו קטן שלי אישית עוזר להתגבר על הקנאה כשאני מקנאה במישהו/הי -
אני תמיד מנסה לזכור שלכל אחד יש את המסלול שלו בחיים. מה שמיועד לי, לא מיועד לה. וההיפך.
דברים שהיא עברה בחיים ועוד תעבור שונים מהדברים שאני עברתי ואעבור. לטוב ולרע. ואני בטוחה שגם היא, בסתר ליבה מקנאה בי פה ושם. אולי אפילו על דברים שנראים לי מובנים מאליהם.
אני בטוחה שעכשיו, למשל, אחיך מקנא בך על כך שאתה ישן טוב בלילות, ושאתה חופשי לעשות מה שבא לך. ללכת לאן שבא לך מתי שבא לך. ברגע שתינוק מגיע למשפחה זה אזיקים לידיים ולרגליים. החופש נגמר... אז תהנה ממה שיש לך.
לכל מצב יש צד טוב וצד רע. ואני גם מאמינה שכל מה שקורה או לא קורה לנו - זה לטובה.
ילדים זה אושר. אני לא אומר אחרת.
אבל
ילדים זו גם אחריות עצומה, וכפי שציינתי - הסוף לחופש האישי שלך.
אז תהנה עוד קצת מהחופש שלך. תתרכז במה שטוב בחייך. תמשיך להיות אח חם ואוהב ומפרגן.
והחיים יחייכו אליך.