קרמה משני הבטים
קרמה משני הביטים אל מול חשיבה רציונאלית המקובעת במוח הפרימיטיבי (ראקטיבי),ומנותבת על ידו.עדיין קשה לך ולרבים לחשוב ולהבין בצורה שונה.יש מוח,יש משקעים,יש מכניזם משותף.זו למעשה הדרך למסקנות המקובלות.לכן כל "העטיפות" הנלוות למוצר הקרמתי הינם תוצריה של התפיסה על מנת להיות רוחני במלוא מובן המילה,אנו מפתחים אמונה המבוססת על רגשותינו,על תחושותינו ופחדינו.אנו נזונים מחויות פנימיות שאין להם לעיתים אחיזה במציאות. מדוע אם כך להתחשב במבנה ההתנהגותי המבוסס על משקעים,על ניתוח התנהגויות בצורה מחקרית מדעית.אלו שני דברים נפרדים הסותרים אחד את משנהו. הגוף הרגשי שלמעשה הינו הגוף האסטראלי תוצר רגשותינו העשוי כדברי "המלומדים" אנרגיה מה קורה אתו לאחר פיצוץ כמו שארע אתמול לדאבונינו? הרי זו אנרגיה.ואם במקרה כזה חוקי הפיזיקה אינם חלים על הגוף,מדוע שנתחשב בפעולת המוח ומבנהו.הרבה סתירות עלומות ברמת היסוד אין הבדל בין חומר לרוח.כאשר האדם הולך לעולמו,כל נכסיו מתפזרים ועוברים מרשותו.אוכל לטעון שכך גם מעשיו,רגשותיו,חויותיו,ומחשבותיו.כלום לא נשאר והנשמה הנתפסת כנצחית (הכל אנרגיה לא?)משתנה למימד וצורה אחרת.הסברים הגיוניים ורוחניים תמיד מוצאים מכנה משותף גם אם דרך הצגתם שונה.מי צודק יותר ומי פחות. תפיסה על פי אמונה אינה מגבילה ונותנת מרחב ללא גבולות,אך אם נקבעת דרך לאמונה זו נוצרת הגבלה שוב מכוחם של דתות וטקסים נילוים.באותה מידה הסבר רציונלי להבנות התנהגותיות.קרמה הנתפסת כתיקון וענישה ודרך להתפתחות אינה חלה במרחבי זמן.ואין זה מדוייק לאמר שהאיש נענש על מעשיו הרעים.ואם אחדד את התמונה הרי אם אנו מושפעים מהמוח הראקטיבי אזי האדם אינו נפרד ממעשיו והינו תוצר אדם רע מעצם מהותו מעצם הקרמה הנמצאת בבסיס מוחו.כלומר אדם רע מנעוריו. (ילד אינו נחשב)אם כך כיצד נפריד ונבחון את הדברים לחוד,או שאין דבר כזה והענין הקרמתי הינו יותר פיזי(מוח)מרוחני.עלי עוד ללמוד אני עוד לא הגעתי להבנות משום שאיני חפץ להיות מקובע בדיעה כזו או אחרת אם האדם בא ללמוד (נשמתו)מדוע עליו ללמוד לרצוח המונים?זה השיעור שעל נשמתו ללמוד? או שזה פרס על מעשים טובים בעברו? לא תמיד ניתן לצאת ממעגל רוע.לעיתים יש להלחם באדם היוצר אותו.ואם הסיבה מוצדקת זה אינו נכלל בקרמה,זה הרג טוב וצודק? בזוהר כתוב שסיבת הסיבות הוא אלוהים שברא,או הבורא שברא,והוא בלבדו סיבת הסיבות ואם כאן אנו מיחסים לכל דבר סיבה,אין זה אומר שאנו באמת יודעים את מקורה.דומה הדבר לילד המוענש על מעשהו-סיבה ותוצאתה-אך אם נקדים יותר נמצא סיבה למעשהו וכן הלאה והלאה סיבה גוררת סיבה,סיבה גוררת סיבה,עד לתחילת הבריאה.אם נתבונן בתהליך זה נבין שהענין הקרמתי מעוגן בנו מתחילת החיים.ויש צדק באמונה שעל האדם לתקן את דרכיו ולמחוק מתחילת חייו הארציים כל זכר לשליליות וליצור רק חיוביות. מדברים על רגש ואי רגש,על רגש טהור.אין דבר כזה.אנו מודעים לרגשותינו רק באמצעות החויה.וכאשר ממליצים להזדהות עם הזולת מבלי להיות מעורבים,דומה הדבר לטפולו של רופא בחולה.כיום מבינים שאין זה מספיק לטפל רק בסמפטומים.יש נפש מאחורי המחלה.ואלו הטוענים בריש גלי שהרגש הוא טהור דומה בחשיבתו לאותו רופא מטפל.לאותה הבנה. אישית אני חווה רגשית את כאבו של הזולת,חש בזאת.אתמול בטלויזיה היתה בחורה צעירה שסיפרה שנאנסה על ידי אביה מגיל שש במשך עשר שנים,אמא היתה נרקומנית והיא נאלצה לברוח לגנים.שם התחברה לעץ ומצאה מחסה בצילו,וקורת גג.עבורה העץ היה עולמה.כל אהבתה.התיחסותה אל העץ עד היום,כאל אדם ממש עם רגשות למעט יכולת הדיבור.כיצד ניתן להעלות על הדעת להבינה מבלי לחוש דבר?מהי אמפתיה אם לא רגש,מהי אהבה אם לא רגש?כן רגש ארצי בהמי ככל שתרצו,רגש שיכול להתפרש כטהור בגלל טיבו,אך כל רגש טהור שאינו נחווה בגלל טהרותו אינו רגש כלל אלא תאוריה.ומהי קרמה אם לא רשום רגשות,רשום חויות. שני הבטים לקרמה,התנהגות כתגובה. / מציאות בגלל סיבה. האחת רוחנית האחרת רציונלית יש קרמה ויש קרמה.ואם היא מוצגת כמציאות סיבתית עדיין שתי האפשרויות קיימות. שתי זויות ראיה על קרמה.אישית הייתי משייך את הקרמה לצד הרוחני ומתוכה להבין מדוע אנו נופלים למציאות כזו או אחרת.יש ויטענו שאלו שני צדדים של אותו מטבע,אך שידעו ששניהם נפרדים.האחד רוחני והאחר רציונלי. בברכה אביר
קרמה משני הביטים אל מול חשיבה רציונאלית המקובעת במוח הפרימיטיבי (ראקטיבי),ומנותבת על ידו.עדיין קשה לך ולרבים לחשוב ולהבין בצורה שונה.יש מוח,יש משקעים,יש מכניזם משותף.זו למעשה הדרך למסקנות המקובלות.לכן כל "העטיפות" הנלוות למוצר הקרמתי הינם תוצריה של התפיסה על מנת להיות רוחני במלוא מובן המילה,אנו מפתחים אמונה המבוססת על רגשותינו,על תחושותינו ופחדינו.אנו נזונים מחויות פנימיות שאין להם לעיתים אחיזה במציאות. מדוע אם כך להתחשב במבנה ההתנהגותי המבוסס על משקעים,על ניתוח התנהגויות בצורה מחקרית מדעית.אלו שני דברים נפרדים הסותרים אחד את משנהו. הגוף הרגשי שלמעשה הינו הגוף האסטראלי תוצר רגשותינו העשוי כדברי "המלומדים" אנרגיה מה קורה אתו לאחר פיצוץ כמו שארע אתמול לדאבונינו? הרי זו אנרגיה.ואם במקרה כזה חוקי הפיזיקה אינם חלים על הגוף,מדוע שנתחשב בפעולת המוח ומבנהו.הרבה סתירות עלומות ברמת היסוד אין הבדל בין חומר לרוח.כאשר האדם הולך לעולמו,כל נכסיו מתפזרים ועוברים מרשותו.אוכל לטעון שכך גם מעשיו,רגשותיו,חויותיו,ומחשבותיו.כלום לא נשאר והנשמה הנתפסת כנצחית (הכל אנרגיה לא?)משתנה למימד וצורה אחרת.הסברים הגיוניים ורוחניים תמיד מוצאים מכנה משותף גם אם דרך הצגתם שונה.מי צודק יותר ומי פחות. תפיסה על פי אמונה אינה מגבילה ונותנת מרחב ללא גבולות,אך אם נקבעת דרך לאמונה זו נוצרת הגבלה שוב מכוחם של דתות וטקסים נילוים.באותה מידה הסבר רציונלי להבנות התנהגותיות.קרמה הנתפסת כתיקון וענישה ודרך להתפתחות אינה חלה במרחבי זמן.ואין זה מדוייק לאמר שהאיש נענש על מעשיו הרעים.ואם אחדד את התמונה הרי אם אנו מושפעים מהמוח הראקטיבי אזי האדם אינו נפרד ממעשיו והינו תוצר אדם רע מעצם מהותו מעצם הקרמה הנמצאת בבסיס מוחו.כלומר אדם רע מנעוריו. (ילד אינו נחשב)אם כך כיצד נפריד ונבחון את הדברים לחוד,או שאין דבר כזה והענין הקרמתי הינו יותר פיזי(מוח)מרוחני.עלי עוד ללמוד אני עוד לא הגעתי להבנות משום שאיני חפץ להיות מקובע בדיעה כזו או אחרת אם האדם בא ללמוד (נשמתו)מדוע עליו ללמוד לרצוח המונים?זה השיעור שעל נשמתו ללמוד? או שזה פרס על מעשים טובים בעברו? לא תמיד ניתן לצאת ממעגל רוע.לעיתים יש להלחם באדם היוצר אותו.ואם הסיבה מוצדקת זה אינו נכלל בקרמה,זה הרג טוב וצודק? בזוהר כתוב שסיבת הסיבות הוא אלוהים שברא,או הבורא שברא,והוא בלבדו סיבת הסיבות ואם כאן אנו מיחסים לכל דבר סיבה,אין זה אומר שאנו באמת יודעים את מקורה.דומה הדבר לילד המוענש על מעשהו-סיבה ותוצאתה-אך אם נקדים יותר נמצא סיבה למעשהו וכן הלאה והלאה סיבה גוררת סיבה,סיבה גוררת סיבה,עד לתחילת הבריאה.אם נתבונן בתהליך זה נבין שהענין הקרמתי מעוגן בנו מתחילת החיים.ויש צדק באמונה שעל האדם לתקן את דרכיו ולמחוק מתחילת חייו הארציים כל זכר לשליליות וליצור רק חיוביות. מדברים על רגש ואי רגש,על רגש טהור.אין דבר כזה.אנו מודעים לרגשותינו רק באמצעות החויה.וכאשר ממליצים להזדהות עם הזולת מבלי להיות מעורבים,דומה הדבר לטפולו של רופא בחולה.כיום מבינים שאין זה מספיק לטפל רק בסמפטומים.יש נפש מאחורי המחלה.ואלו הטוענים בריש גלי שהרגש הוא טהור דומה בחשיבתו לאותו רופא מטפל.לאותה הבנה. אישית אני חווה רגשית את כאבו של הזולת,חש בזאת.אתמול בטלויזיה היתה בחורה צעירה שסיפרה שנאנסה על ידי אביה מגיל שש במשך עשר שנים,אמא היתה נרקומנית והיא נאלצה לברוח לגנים.שם התחברה לעץ ומצאה מחסה בצילו,וקורת גג.עבורה העץ היה עולמה.כל אהבתה.התיחסותה אל העץ עד היום,כאל אדם ממש עם רגשות למעט יכולת הדיבור.כיצד ניתן להעלות על הדעת להבינה מבלי לחוש דבר?מהי אמפתיה אם לא רגש,מהי אהבה אם לא רגש?כן רגש ארצי בהמי ככל שתרצו,רגש שיכול להתפרש כטהור בגלל טיבו,אך כל רגש טהור שאינו נחווה בגלל טהרותו אינו רגש כלל אלא תאוריה.ומהי קרמה אם לא רשום רגשות,רשום חויות. שני הבטים לקרמה,התנהגות כתגובה. / מציאות בגלל סיבה. האחת רוחנית האחרת רציונלית יש קרמה ויש קרמה.ואם היא מוצגת כמציאות סיבתית עדיין שתי האפשרויות קיימות. שתי זויות ראיה על קרמה.אישית הייתי משייך את הקרמה לצד הרוחני ומתוכה להבין מדוע אנו נופלים למציאות כזו או אחרת.יש ויטענו שאלו שני צדדים של אותו מטבע,אך שידעו ששניהם נפרדים.האחד רוחני והאחר רציונלי. בברכה אביר