קרוב רחוק
הנתיב הזוהר שלי , הדרך הבייתה ,הדרך של הילדות ,האספלט שהבריק תמיד בסנוור בשעות השיא בצהריים של החופש הגדול ,כאילו כל פעם מחדש הוא נצבע , הייתי חוזרת הבייתה בכוונה בדרך הארוכה ,למצא את הנתיב של המחשבות ,של הכתיבה .
מול כל השחור הלוהט הזה ,היה אז שדה ,צמחו בו פרחי בר ,לפי עונות השנה ,בקיץ פרחי פעמון לבנים וקטנים ,אהבתי את הריח שלהם ,הם סחפ ו אותי פנימה ,לתוך הצמחייה הפראית הסבוכה ,לפינות הקטנות של האבנים הרותחות,דוקא בשעות הכי שקטות ,הוא היה רק שלי ,רקמתי שם במחברת ,את כל החלומות ,ידעתי מה יקרה ,מה אני אעשה את מי אני רוצה לפגוש ...
הייתי שם לבד וידעתי שזה לטובה ,כי הכל ישתנה ,אם לא עכשיו אז בשנה הבאה ,הייתי מסתובבת מוצאת לי פינות נסתרות ,מגלה את כל הקסם ,את הצבעוניות של המקום ,רציתי להשאר כדי שההרגשה הזו תמשך כמה שיותר ,לא אכפת היה לי אם נשרטתי ,שם הייתי שליטת הממלכה ,כל דבר יכולתי לקבל ,כל מה שבחרתי , תחושה חלומית בשום מקום אחר היא לא אפפה אותי אז ככה ,שצריך היה ללכת הרגשתי פתאם את הכאב של השריטות , את הכאב של הבדידות ,של כל הצלקות , הוא נרמס שם יום אחד בטרקטור כנראה שפה טמונה גם התשובה מה קורה לחלומות .
אתה היית כל מה שחלמתי כל הפנטזייה כולה , ברגע שראיתי אותך חלמתי שתהיה בעלי. אתה כל מה שבקשתי לעצמי בגיל 10 וראיתי למול עיני בגיל 30היית מושלם ידעתי את זה ברגע הראשון.
אני עוברת ליד שדה אחר ,במדינה זרה ,פה בכלל גשום ,האספלט לא רותח ובכל זאת אני נזכרת בחלום שלא התממש ,הזכרון שממלא את כולי על האהבה הראשונה ,הדמעות בעיניים , למרות המרחק ,המרחק ממך ,גם בזכרון אתה מלווה אותי ,,
הייתי רוצה לחוש אותך קרוב אלי אם רק הייתי יכולה ,לסובב את הראש עכשיו ,לראות שם אותך ,להרגיש את החום מתפשט בכל הגוף ,רק מהצל של החיוך שלך ,בכפות הרגליים ,לקרסול ,במפתן הירך עולה מעל ה,תדרים שהעברת בריחוק ,כאילו שהרגשת שרק אתה תוכל להבעיר את הלהבה הכבויה ,זו שהייתי זקוקה לה כמו אוויר לנשימה ,
ואני אוכל להעביר את ידי על המיקום של כל הנקודות עתירות הניסיון בגוף עור הזית החלק, לסגור את כל הפערים לגלות את הסודות המשותפים של הגוף וגם את אלו שלוקח להם זמן ,של הצלקות ,לדעת פיזית ורגשית באמת את החיבור ,
לחתום אותו בסימן הכי נכון ,אתה תושיט את האגודל ,לרפא ,תעביר על פני שפתיי ועם כל נשימה שמתקרבת ,תקח את השליטה ,
,בנגיעה הייחודית רק שלך ,ופנימה ,אל סמל החיבור ,אל הקו הדק שמפריד בין החיות למיתה ,
כל כך רציתי להשאר שם ככה כמו אז ,בילדות ,לתמיד כי המרחק הזה ,בכל מה שקשור אלייך ,הוא כנראה הכי קרוב שיש עבורי ...
הנתיב הזוהר שלי , הדרך הבייתה ,הדרך של הילדות ,האספלט שהבריק תמיד בסנוור בשעות השיא בצהריים של החופש הגדול ,כאילו כל פעם מחדש הוא נצבע , הייתי חוזרת הבייתה בכוונה בדרך הארוכה ,למצא את הנתיב של המחשבות ,של הכתיבה .
מול כל השחור הלוהט הזה ,היה אז שדה ,צמחו בו פרחי בר ,לפי עונות השנה ,בקיץ פרחי פעמון לבנים וקטנים ,אהבתי את הריח שלהם ,הם סחפ ו אותי פנימה ,לתוך הצמחייה הפראית הסבוכה ,לפינות הקטנות של האבנים הרותחות,דוקא בשעות הכי שקטות ,הוא היה רק שלי ,רקמתי שם במחברת ,את כל החלומות ,ידעתי מה יקרה ,מה אני אעשה את מי אני רוצה לפגוש ...
הייתי שם לבד וידעתי שזה לטובה ,כי הכל ישתנה ,אם לא עכשיו אז בשנה הבאה ,הייתי מסתובבת מוצאת לי פינות נסתרות ,מגלה את כל הקסם ,את הצבעוניות של המקום ,רציתי להשאר כדי שההרגשה הזו תמשך כמה שיותר ,לא אכפת היה לי אם נשרטתי ,שם הייתי שליטת הממלכה ,כל דבר יכולתי לקבל ,כל מה שבחרתי , תחושה חלומית בשום מקום אחר היא לא אפפה אותי אז ככה ,שצריך היה ללכת הרגשתי פתאם את הכאב של השריטות , את הכאב של הבדידות ,של כל הצלקות , הוא נרמס שם יום אחד בטרקטור כנראה שפה טמונה גם התשובה מה קורה לחלומות .
אתה היית כל מה שחלמתי כל הפנטזייה כולה , ברגע שראיתי אותך חלמתי שתהיה בעלי. אתה כל מה שבקשתי לעצמי בגיל 10 וראיתי למול עיני בגיל 30היית מושלם ידעתי את זה ברגע הראשון.
אני עוברת ליד שדה אחר ,במדינה זרה ,פה בכלל גשום ,האספלט לא רותח ובכל זאת אני נזכרת בחלום שלא התממש ,הזכרון שממלא את כולי על האהבה הראשונה ,הדמעות בעיניים , למרות המרחק ,המרחק ממך ,גם בזכרון אתה מלווה אותי ,,
הייתי רוצה לחוש אותך קרוב אלי אם רק הייתי יכולה ,לסובב את הראש עכשיו ,לראות שם אותך ,להרגיש את החום מתפשט בכל הגוף ,רק מהצל של החיוך שלך ,בכפות הרגליים ,לקרסול ,במפתן הירך עולה מעל ה,תדרים שהעברת בריחוק ,כאילו שהרגשת שרק אתה תוכל להבעיר את הלהבה הכבויה ,זו שהייתי זקוקה לה כמו אוויר לנשימה ,
ואני אוכל להעביר את ידי על המיקום של כל הנקודות עתירות הניסיון בגוף עור הזית החלק, לסגור את כל הפערים לגלות את הסודות המשותפים של הגוף וגם את אלו שלוקח להם זמן ,של הצלקות ,לדעת פיזית ורגשית באמת את החיבור ,
לחתום אותו בסימן הכי נכון ,אתה תושיט את האגודל ,לרפא ,תעביר על פני שפתיי ועם כל נשימה שמתקרבת ,תקח את השליטה ,
,בנגיעה הייחודית רק שלך ,ופנימה ,אל סמל החיבור ,אל הקו הדק שמפריד בין החיות למיתה ,
כל כך רציתי להשאר שם ככה כמו אז ,בילדות ,לתמיד כי המרחק הזה ,בכל מה שקשור אלייך ,הוא כנראה הכי קרוב שיש עבורי ...
