קרה לכם

[דג דניאל דן op]

קרה לכם

שפתאם אין תקשורת. ופתאם כל אחד עסוק בדברים שלו....ואז פתאם היא רוצה לדבר ואני עדיין עסוק אז היא נורא מתעצבנת שהתעלמתי. ואחרי כמה ימים אני רוצה לתקשר איתה על משהו אבל היא כבר עסוקה ואז אני מתבאס. וכאילו אנחנו כבר לא מתקשרים. וכאילו כל אחד נשמר לא לפתוח את הפה שלא נגלה אחד לשני כמה אנחנו מאוכזבים. קרה לכם? לי זה קורה עכשיו. דניאל לא פותח את הפה וכאילו הכל בסדר והאדמה גועשת....

 

[עיניים]

../images/Emo141.gif מקרר יש לכם?

אם יש מקרר - בטוח יש לו גם דלת, ואם יש לו דלת - מפוזרים עליה, ללא ספק, מגנטים קטנים לפתקי תזכורת,,,, תשאיר לה שם פתק. תזמין אותה לפגישה היום בערב בשעה 20.00 בסלון,,,, נראה אותה לא ניגשת למקרר עד שמונה בערב,,,,, ונראה אותה לא נתקלת בפתק,,,, ונראה אותה לא מופיעה לפגישה,,,, ונראה אותך - איך תכתוב את ההזמנה,,,,

 

[פנטזיה נשית]

חרגת אותי עיניים

רעיון אדיר

וחרגת = הרגת, כמובן זה לא בטעות

 

[דג דניאל דן op]

בעיה קטנה

איפה שמנו את המקרר בבית? נזכרתי! איפה שהבירות. תודה, דניאל

 

[dona flor]

THE STORY OF MY LIFE

רק אל תעשה את מה שאני עשיתי אל תיתן לחוסר מילים להיתגלגל כמו כדור שלג ואל תיתן למחשבות דרור לכיוונים לא נכונים תעצור את זה בכוח אם היא חשובה לך ולמשפט - הזמן יעשה את שלו- אין לו צדק כאן! תשים את הכבוד בצד ותפעל ! בהצלחה!

 

[דג דניאל דן op]

איפה לשים את הכבוד?

חן חן לך. אבל זה לא נראה לי כבוד. אנחנו כבר מזמן לא משחקים בקקה. תודה!!! דניאל

 

[*חתולה*]

האם קרה לך

שכבר עשרים שנה אתה במונולוג אחד ארוך ארוך ארוך ארוך אתה מנסה ליצור תקשורת אבל נדמה לך שכלום לא עוזר. ולפעמים אחרי שנים, אתה מנסה דרך אחרת אתה כותב ואתה יודע לכתוב ואתה יודע שהצד השני קרא והבין ומשום מה כל מה שיש לך זה שקט ומבטים מתים. ואז יש בך שינוי ואתה רגוע ומדבר ומדבר רק על עצמך שוב, מרגיש כמו מונולוג. ובסוף המונולוג אחרי חמש דקות אתה אומר, שכל מה שמרגיש לך עכשיו זה: "בדידות". קרה לך??? [תולה בשאלות רטוריות מהחיים...]

 

[אחותו של שקספיר]

קרה לשירלי וולנטין שדיברה אל הקיר

ואחר כך באמצע החיים נסעה לחופשה ביוון ומשם הכל התגלגל כבר אחרת לגמרי.

 

[*חתולה*]

כן אחותי, כבר כתבתי על שירלי הזותי

פעם בפורום האחר. ואולי הגיע הזמן גם לאמצע החיים שלי לנסוע ליוון או לאיזה אי כזה אקזוטי. ואחרי שקראתי את ההודעה שלי היא נראתה לי כל כך פתטית, ובעצם אמרתי: רבאק, אני צריכה לעודד אותו את הדניאל הזה, ופיתום עברתי אלי. למה? לויודעת, אולי כי רציתי לומר מה קורה אחרי עשרים שנה ש.... כן שירלי וולנטיין היא באמת דיברה אל הקיר כל יום. לא מסוגלת לשכוח את הסצינה הזו. והחיים,כמו בחיים, החיים הם לא תמיד סרט ואולי כן???? געגעתי

 

[אחותו של שקספיר]

רשימת הסרטים בקולנוע השבוע

אינה כוללת את שירלי וולנטיין, אלא סרטים אחרים. חשבתי להביא את הרשימה בלינק אבל- בעצם זה איננו חשוב, תדמייני את רשימת הסרטים בקולנוע היום. אלו סרטים אחרים, במאים שחקנים פסי קול אחרים. החיים ממשיכים. כשגלגל של סרט נגמר מתחיל גלגל חדש כשסרט יורד מהמסך מתחילה הצגת בכורה אחרת. אסוציאציות פרועות לנושא שירלי וולנטין. ולא- זה לא פתאטי (מילה ארורה, תמיד ה"ת" וה"ט" לא במקום הנכון). כי זה מה שיצא ממך.

 

[*חתולה*]

איך את תמיד יודעת לגעת

עם המילים שלך כל כך???? אין מה לעשות. המילה המזויינת הזאת ב"ת" או ב"ט" זה אף פעם לא יוצא, אבל הכוונה, נו...

 

[בעיקר שואלת]

במילים לועזיות, TH=ת T=ט

 

[*חתולה*]

יפה! תודה! אהבתי ומאמצת בחום

מ´לשות, ככה זה לאנשים עם דיסקים למיניהם

זה באמת לא פתטי. הצליח לי אה?

 

[דג דניאל דן op]

אשכרה

אבל אנחנו "רק" עשר שנים יחד. בדיוק המילה. רציתי לדבר על נושאים שמציקים לי. והרגשתי ים של בדידות. זה מה שהרגשתי.... ואם את ואני נחיה יחד. איזה מבטים תבאי? חתולה? באיזה פורום אני? דניאל

 

[*חתולה*]

דניאל היקר

לא מאחלת לך שוב הרגשה של "ים של בדידות"... ומאיפה לי לדעת איזה מבטים אביא? החיים דינמיים. אתה מביט אני מחזירה מבט אני מביטה ואתה מביט מילה אחת ממני יכולה להביא משפטים שלמים ומילה אחת ממך יכולה להשתיק אותי ליומיים. החיים לא תמיד ברורים בטח לא מה יהיה מחר או מחרתיים. דבר אחד אני יודעת חתולה לא יכולה לשתוק להרבה זמן. וכמה קשה להרגיש בדידות... אתה בפורום תמיכה דניאל. חוץ מלהזדיין אני עוד המון המון דברים חיה ובועטת ונושמת יש בי הרבה פנים חמוד וחשבתי שכבר אתה לומד להביט לאט לאט לאט...

 

[*חתולה*]

קראתי שוב את מה שכתבתי...

וכשהתכוונתי שכל מה שיש לך (זה כל מה שאתה מקבל).... אני חושבת שמכאן נבעה השאלה שלך.... ואני עניתי ועניתי ועניתי .... התפלאתי מדוע דווקא אותי שאלת איזה מבטים אביא, כי המבטים שלי מעולם לא היו "מבטים מתים..." אוף. נושא מעיק.

 

[פרח גן עדן]

דניאל....

קרה, קורה, יקרה לכולנו! קוראים לזה:שיגרת החיים! עבודה/ילדים/עיסוקים/תחביבים/נקיון/סידורים ושאר ירקות..... וקשה למצוא מקום טוב באמצע-כי אלה הם החיים! אז מה ניתן לעשות כן? ליזום מבעוד מועד-עיניים כתבה יפה:"קבע איתה פגישה"! לשלוח לה פרחים עם הזמנה למסעדה ששניכם אוהבים,לדאוג לשמרטפית לדגיגונים,לצאת מהבית לשנות אווירה-יין טוב, אוכל גורמה......ולדבר עד שייגמרו לכם המילים! בהצלחה פרח לדניאל

 

[דג דניאל דן op]

תודה.

רעיונות יפים. אבל הייתי בסרטים האלה. הם עובדים רק אחרי שאתה יוצא מהקטע. פרח!!!! תודה לך נשמה. דניאל

 

[רסיסים של אושר]

לצערי זה קרה, קורה ויקרה

הרבה פעמים הוא כל כך עסוק בעבודה שלו ואני צריכה אותו בדיוק עכשיו - לספר, לשאול, לשתף, להתייעץ ולפעמים אין עם מי לדבר. ואני לא רוצה לתלות פתק על המקרר ולקבוע פגישה. זה כבר לא שווה. הרצון הוא רגעי והצורך הוא לאותו הזמן ולא לאחר מכן. לאחר מכן אפשר שיחות ברומו של עולם וכדומה אבל לא - אצלי - כאשר אני בדיוק צריכה. אבל אין מה לעשות. זו העבודה שלו והרבה פעמים אין לו זמן עבורי. זה כואב. אני יודעת. אז אני משתדלת לנהוג עפ"י "ואהבת לרעך כמוך". הווה אומר - כשהוא צריך אותי להיות שם בשבילו תמיד. אפילו לרגע קט. אפילו למשפט אחד או שניים ורק שידע שהוא תמיד יכול לפנות אלי בכל עת. ואז זה לפעמים עובד.... הוא מבין. הוא נוהג אחרת. ותפתח את הפה דניאל. אל תעצור את עצמך ואל תשאיר בבטן. אסור להשאיר דברים רעים בבטן. הם בסוף מצטברים ומצטברים ולבסוף יוצאים בבום אחד גדול כמו כל דבר שמתבשל על אש קטנה. אז תפנה אליה. מתי שרק אתה רוצה ותנסה להשתחל ברווח הקטן ולדבר ואם לא אז בלילה לפני שנרדמים ואם לא אז גם אפשר לקבוע פגישה ולהדביק את הפתק למקרר. אבל אל תשאיר בבטן. פעם קראתי בספר אחד שאם אנחנו כועסים על אדם מסוים אנחנו עושים עוול רק לעצמנו. הכעס נשמר בתוכנו, אוכל אותנו ומתסיס אותנו בלבד. האחר אינו יודע על הכעס ואינו חווה אותו ואת השלכותיו. רק אנחנו. אז אל תשמור את הבטן פתח את הפה דניאל. הילה.

 

[דג דניאל דן op]

ואללה

אחלה של מילים. רואים שאת עם ניסיון. פחחחח, בטח שהפתק על המקרר לא יעזור. אהבתי את מה שכתבת. תודה. דניאל