כמובן שקרה, אך העלֶת בי שאלה
השתמשת במילים "ופתאום" ... "ואחרי כמה ימים אני רוצה"...ואז כתבת בהמשך שלוש פעמים את המילה "כאילו". יש משהו במה שכתבת ובמה שנמנעת מלכתוב ובין השורות שמודה כמעט בדווקאיות שבסיטואציה. תראה דניאל , מה פתאום ה"פתאום" הזה? כלאמר , רב הזמן הכל על מי מנוחות ופתאום כל אחד עסוק בשלו ? קודם לא היו לכם עיסוקים משלכם ? אני מניח שהיו גם היו אבל לא היה טריגר שיגרום לירי , ומכאן הכאילו פתאום הזה שאין בו שום פתאומיות כי זוהי כרוניקה ידועה מראש ואני מתרשם שגם לך. אתה מצייר כאן את שני הצדדים ואני רואה מעין הטלת אשמה בה וקצת הסרת אשמה או אחריות ממך. אתה אומר "ואז פתאום היא רוצה לדבר". לא ראיתי בשום מקום שאתה רוצה לדבר כיוזם ואני מתרשם שמה שכתבת אח"כ ביחס לרצונך שלך לדבר "אבל היא כבר עסוקה" בא כדי לאזן את האחריות על המחדל ובחרת לדעתי לא סתם להתחיל בה כמעוניינת להתחיל בשיג ושיח , וזו כנראה האמת. לא מובן לי מדוע הדברים מתוארים על ידך ,ברישא של דבריך ,באופן שבו היא פתאום רוצה לדבר ואתה עדיין עסוק. עדיין ? לא ציינת שהיית עסוק קודם וניתן היה להבין ממך נוכח הפתאומיות , שקודם דווקא היתה תקשורת. אך הכיצד , אם אתה "עדיין" עסוק ? אם כך הדבר, הרי שאני למד שהיית עסוק גם קודם... כשיש בעיות בתקשורת אסור לעשות למצב אנלוגיה למכשירים כגון מקלטים ומשדרים לדעתי. אנחנו תלויי סיטואציה ומשועבדים לרוב לדפוסי ההתנהגות שלנו וסביר להניח שמשהו הרבה יותר בסיסי לקוי בתקשורת בניכם ופתירתו ב"פתאומיות" היא בחזקת הנחה גדולה מדי לטעמי. אולי אתה "עסוק" הרבה יותר ממנה (מבחינת פינוי זמן לרצונה לשוחח איתך וברור שעסוק הוא דבר יחסי) ולפעמים פשוט לא בא לך לתקשר איתה ? ואם כך הדבר והיא כבר שבוזה מהקטע , אז רק טיבעי הוא שהיא "תחזיר" לך ? יש כמה "חוקים" אם ניתץן לקרא לזה כך , בתקשורת בין בני זוג. אם התקשורת חשובה לכם ותוצאות העדרה מציקים לשניכם , רהי שאישתך מן הסתם חשובה יותר מהיותך "עסוק" עד כדי התעלמות או מה שנתפש כהתעלמות ממנה והדבר חל כמובן עליה. ואתה מודה ביושר רב ובפה מלא ש"דניאל לא פותח את הפה וכאילו הכל בסדר..." למה רבבבבאק אתה משחק את המשחק הזה ? מה אתה משחק במשחקי כבוד וצדק ? כך זה נתפש ואני מניח שכך זה כפשוטו. אין צדק ביחסי זוגיות. אני גם לא עומד להפליץ כאן יציאה מפגרת ש"האהבה היא מעל הכל" וחארטות ממין זה. אושיות זוגיות (ומכל סוג, לא רק זה המשפחתי) מושתתים על דבר אחד - על כ ב ו ד. אם אחד מבני הזוג לא מסוגל להתפנות אל בן זוגו כדי להקשיב למה על ליבו או להקדיש לו תשומת לב , בעברית פשוטה , הוא לא מכבדו. פה אין הנחות ואין קונצים. סליחה שאני אומר זאת כך אבל אני בא משם ואחרי טיפול זוגי ממושך למדתי כמה דברים על עצמי , על רעיית שתחייה ועל זוגיות בכלל וזוגיותנו בפרט. כבר כתבתי ואיני זוכר למי ומתי בדיוק שהשפה היא לדבר ב"אני" ולא באצבע מאשימה שמתבטאת בכך שהמשפטים מתחילים בד"כ ב"... אבל את... ואת ... ואת ... ואת ... " ואותו דבר מצידה שלי. ומה לעשות. אני גבר אך מודה בפה מלא. כל הסטטיסטיקות מראות שנשים מצטיינות עשרת מונים מגברים באינטיליגנציה ריגשית וביכולת לעשות כמה דברים במקביל כולל להעניק תשומת לב כלשהי לבן זוג. כשגבר עסוק הוא "עסוק". ממוקד מטרה על משימתו ואין בילתה. וןת´אמת ? כאנדרוגם ריגשי לא קטן אני רואה הרבה םעמים את אבא שלי וגם את אחי וחברים עושים את זה המון. הנשים , אחרי כמה שנים צריך לאמר , לומדות את המנגנון הגברי הזה ומן הסתם לומדות כך להחזיר באותה מטבע. אני הייתי פשוט "מוחל על כבודך" יא איש ישר וכן , מתיישב איתה , לא מדבר בכלל כמעט על מה שהיה ומתחיל לדבר איתה . אל תחכה שהיאט תדבר איתך. זה שוב מנגנון האשמה בו אתה מחכה שהיא "תישבר" ותתחיל לדבר. תתחיל אתה לדבר על מה שאתה מרגיש. אם זה יילך כך , היא לךא תחוש מאויימת , כי אינך מדבר עליה אלא על עצמך והדבר רק יעודד אותה לדבר על מה שמתרחש אצלה. מצטער על הפלצף משולח הרסן - זה דיבר אלי מה שכתבת שלך פ.פ.
