האיש בקצה הדרך
New member
קרה, קורה ומן הסתם גם יקרה
מה לעשות, זוגיות נתקלת הרבה פעמים בשיגרה. תמיד יש דברים "דחופים" יותר. חשוב יותר לסגור עוד יום עבודה לחוץ, אותה כבר נראה בבית... חשוב יותר להיפגש עם חבר טוב שלא ראית כבר זמן מה. אותה כבר נראה מחר... חשוב יותר ללכת לחברים שלא היינו איתם הרבה זמן. איתה אפשר גם מחר... הרבה יותר חשוב כרגע ללכת לים ועוד הרבה "חשוב יותר"כי לא היינו הרבה זמן. איתה נלך מחר... עם הזמן מגלים שאותם דברים "דחופים" הם בעצם לא כל כך ואי אפשר לזכור על מה ביזבזנו שבוע או יומיים או חודש ומה היה כל כך חשוב ששכחנו לחבק או לאהוב. ופתאום מרגישים מן ריקנות שלא ברור מאיפה באה. לפעמים מגלים את זה מאוחר מידי ואז מאד קשה לחזור אחורה. לפעמים מגלים את זה בזמן ואז בד"כ הבעיה היא להתחיל כי תמיד יותר קל לחכות שהצד השני ייזום וידבר. "מה, למה שאני אזום עוד הפעם?"... אז זה קורה כמעט לכולם (אני חושב שלכולם אבל ניתן לספק לזכות
) ואני חושב שהכי נכון זה להיסתכל על זה בצורה הכי אגואיסטית בעולם - אם בחרת בזוגיות, כשטוב לבן הזוג, מן הסתם יהיה גם טוב לך וכשהוא מבואס, זה יעבור גם אליך... אז עצור, שים לב, ופשוט תיזום. צא מהקטע של לחכות לצד השני כי לפעמים הוא נמצא בדיוק באותו מצב. הרי אחרי שמישהו ייזום, אם אתם אוהבים, לא תזכרו על מה זה היה...
עולה בחינם וגם
. אז מה יש להפסיד? קצת כבוד? מיותר...
ו
בחינם.... עלי.
מה לעשות, זוגיות נתקלת הרבה פעמים בשיגרה. תמיד יש דברים "דחופים" יותר. חשוב יותר לסגור עוד יום עבודה לחוץ, אותה כבר נראה בבית... חשוב יותר להיפגש עם חבר טוב שלא ראית כבר זמן מה. אותה כבר נראה מחר... חשוב יותר ללכת לחברים שלא היינו איתם הרבה זמן. איתה אפשר גם מחר... הרבה יותר חשוב כרגע ללכת לים ועוד הרבה "חשוב יותר"כי לא היינו הרבה זמן. איתה נלך מחר... עם הזמן מגלים שאותם דברים "דחופים" הם בעצם לא כל כך ואי אפשר לזכור על מה ביזבזנו שבוע או יומיים או חודש ומה היה כל כך חשוב ששכחנו לחבק או לאהוב. ופתאום מרגישים מן ריקנות שלא ברור מאיפה באה. לפעמים מגלים את זה מאוחר מידי ואז מאד קשה לחזור אחורה. לפעמים מגלים את זה בזמן ואז בד"כ הבעיה היא להתחיל כי תמיד יותר קל לחכות שהצד השני ייזום וידבר. "מה, למה שאני אזום עוד הפעם?"... אז זה קורה כמעט לכולם (אני חושב שלכולם אבל ניתן לספק לזכות