זו דילמה
בנוסף לכמה דברים שאנו שותפים להם (מעדיף לא לפרט) היא עוזרת לי עם שיעורים פרטיים שקשורים ללימודים.
לפני הלימודים שלה היא בכלל הייתה מורה פרטית בעבודתה.
היא כ"כ משקיעה בי, כל הזמן עושה לי הנחות, לפעמים בקושי רוצה שאשלם לה.
לפני כמה שבועות הייתי אצלה ואמרתי לה שממש נשרפתי בעורף אחרי הבריכה, והיא אמרה לי להמתין רגע,
בינתיים פתרתי תרגיל, היא חזרה לחדר, אמרה לי "אל תזוז" והחלה למרוח לי אלוברה על העורף. היה לי נעים אבל קצת מוזרה הסיטואציה.
ביום ההולדת שלי בשבוע האחרון היא עשתה לי הפתעה, וארגנה הופעה וכמה חברים טובים שלי. ויצאנו ביחד.
היא ארגנה שהלהקה תאחל לי מזל טוב תוך כדי ההופעה.
ממש הפתיעה אותי. היה נחמד
קנתה לי מתנה.
בעוד שהרבה פעמים יוצא לי להסיע אותה חזרה הביתה ואנחנו עוצרים מתחת לבית שלה ומדברים די הרבה.
אני מספר לה על כל הדייטים והקשרים שאני מתחיל עם בחורות ואז מסיים כי בד"כ רובן מתוסבכות, לא מתאימות, קשות מדי בשבילי.
והיא מצדה אומרת לי שזוגיות צריכה להיות בין החברים הכי טובים, אלו שמתקשרים הכי טוב ומחוברים טוב ואלו שנכנסים לראש אחד של השני.
מנסה להבין אם היא רומזת לי וחברים שלי כולל (משפחה ואנשים קרובים) ממשיכים להגיד כמה שאני עיוור ואיך אני לא רואה את זה.
לגבי סיכון...יש לי על מה לחשוב, למרות שאנחנו אנשים מאוד בוגרים שמאמין שנדע גם להתמודד עם זה.
מה נראה לכם? לא רק סיכון, אלא על כל מה שקורה כאן
