קרן של תקווה
New member
קרה לכם איי פעם...
שהייתם בתוך משולש אהבה, ולא ידעתם במי לבחור ? אם כן , שתפו אותנו בסיפורכים והציעו פתרונות איך לבסוף החלטתם מי בר המזל ? הסיפור שלי : אצלי זה קרה לפני שנה, ידיד שלי החזיר אותי באוטו החדש שלו מהחוג האירובי שבו השתתפתי . זה היה אחד הערבים האלו שאתם מרגישים שמצד אחד לא בא לכם לחזור הבייתה ומהצד השני אינכם יודעים אם שווה לכם בכלל להשאר בחוץ בקור הזה. נסענו בעיר בלי שום מטרה ובדרך אספנו את הידידה המטורפת שלו שירלי , דיברנו על מלא נושאים שהובילו לשתיקות חסרות משמעות .אחרי חצי שעה של שיטוטים, הוא אמר לי שאנחנו נוסעים לבית של חבר שלו לקחת מפצל לדיסקמן. שמחתי שסוף סוף יצא לי להכיר חברים שלו בכל זאת לא כל יום שביעיסטית (י"א) פוגשת כל כך הרבה שמיניסטים (י"ב) שתמיד נראו לה כל כך בוגרים ומנוסים . באותה התקופה הייתי עם החבר הראשון שלי ולרוע המזל גם רבנו באותו היום, הייתי מאוד עצובה ולא היה לי חשק בכלל לחשוב על פתרון איך להשלים איתו. בעודי חושבת על החבר שלי ועל המריבה , כי בכל זאת הציק לי מאוד, עומרי נכנס לאוטו של הידיד שלי, אני בתור בחורה "תפוסה" תחילה בכלל לא הבטתי בו אלא המשכתי לדבר עם כולם כמו תמיד. אבל משהו בו משך אותי בכל זאת להסתכל עליו - הריח של הבושם שהוא שם . באותו הערב שהתתחיל בשעה שש והסתיים בשתיים עשרה עומרי ואני דיברנו כל הנסיעה, שכחתי לחלוטין שעלי לחזור הבייתה ולצלצל לחבר שלי , שכחתי בכלל להודיע להורים שלי שאני אחזור מאוחר , הכל בגלל שעומרי הקסים אותי . אני עדין תוהה מה משך אותי להמשיך לדבר איתו , "יצר הסיכון" או "יצר הסקרנות " . הסיכון היה שאבגוד בחבר שלי , הסקרנות הייתה להמשיך להכיר אותו , כי באותה השנייה שהמבטים שלנו נפגשו היה קליק מדהים. לא החלפנו טלפונים אבל הוא סיקרן אותי באופן מסתורי . שבוע חלף ואני הספקתי להשלים עם החבר שלי ודווקא נראה שהיחסים מעתה יהיו יותר טובים, כי בכל זאת ,אהבת נעורים, קשה להודות שהיא חלפה ואנחנו נשארים ביחד מכוחו של הרגל בלבד. ביום ראשון בבוקר, הברזתי משעתיים מתמטיקה משום שגם ככה איחרתי והמורה לא הסכימה כבר להכניס אותי לכיתה והלכתי הישר לסיפריה. ושוב היה שם את הריח של הבחור שהכרתי באוטו של הידיד שלי , ככל שנכנסתי פנימה אל תוך הספריה הריח התחזק ואז ראיתי את עומרי יושב ולומד בפינת הספריה. משום מה פתאום הופיע חיוך בעיניי וגם הלב שלי התחיל לדפוק , הרגשתי פרפרים בבטן ולא יכולתי לנשום . הוא ראה אותי ונופנף לי לשלום וסימן לי להתקרב. ידעתי שאם אני מתקרבת אני עושה צעד אחד יותר מידי לעבר הדבר האסור ! ומשום מה לא היה אכפת לי יותר . ישבנו בספריה בשעתיים "החופשיות " שהיו לשניינו והחלפנו טלפונים והמון צחוקים עד שגירשו אותנו מהסיפריה וכבר הלכנו לכיתות שלנו ללמוד. במשך אותו השבוע התכתבנו וביום שישי בצהוריים הלכנו לראות תערוכה של מכוניות , גם באותו היום החבר שלי רב איתי והלך לישון . הרגשתי לבד אבל עומרי הצליח להשכיח ממני למספר דקות את ההרגשה הרעה שהייתה לי . באותו היום התחבקנו בפעם הראשונה ואני חושבת שהוא הבין שאני אהיה החברה ההבאה שלו , אבל עליו לחכות עד שאני אסיים את החברות שלי עם החבר שלי . ביום שישי בערב לאחר שחזרתי מהבילוי עם עומרי מסתבר שהחבר שלי בכלל לא צילצל אלי (למרות שקיוותי שכן) והתברר לי שהוא יצא עם החברים שלו . הייתי ממש בדיכאון שהוא שוב מזניח אותי אחרי שלא התראנו המון זמן כי היו לו מבחנים וכל מיני דברים מסביב . עומרי שוב בא אלי בערב ועד שש בבוקר ישבנו אצלו במכונית ודיברנו . סיפרתי לו כמה כואב לי היחס של החבר שלי ועומרי היה מאוכזב. הוא אמר כאשר יש לך חברה אתה לא מעריך איזה אוצר יש לך ! אני לעומת זאת מחפש בנרות בחורה שתסכים להיות איתי ומוכן להקריב למענה הכל ..." אני והוא הפכנו להיות זוג בלתי נפרד , הרחק מעיניי שאר החברים שלנו ובמיוחד הרחק מעיניי החבר שלי . עומר טס לארה"ב לשבועיים שבמהלכן היה עלי להחליט האם אני והחבר שלי נשארים ואז עומרי נשאר כידידים או נפרדים משום שכבר לא היו רגשות אהבה אלא רק הרגל . החלטתי להפרד , וחיכתי שעומרי יחזור . פגשתי אותו בשדה התעופה וסיפרתי לו שאני נפרדתי מהחבר שלי , והוא חיבק אותי והייתי מאושרים יחד. ההורים שלו התאהבו בי , והחזירו אותי הבייתה אחרי שהלכנו ביחד לאיזה מסעדה לאכול ולברך אותו על שובו . ערב אחרי זה התנשקנו ונהיינו חברים .... היו לנו עליות ומורדות, פרידות והשלמות וכעת אני מחכה שהוא יחזור משוויץ- בעוד שבועיים בכדי ששוב נחליט האם נהיה ביחד כמו בימים הטובים , אני שמחה שבחרתי בו לבסוף .
שהייתם בתוך משולש אהבה, ולא ידעתם במי לבחור ? אם כן , שתפו אותנו בסיפורכים והציעו פתרונות איך לבסוף החלטתם מי בר המזל ? הסיפור שלי : אצלי זה קרה לפני שנה, ידיד שלי החזיר אותי באוטו החדש שלו מהחוג האירובי שבו השתתפתי . זה היה אחד הערבים האלו שאתם מרגישים שמצד אחד לא בא לכם לחזור הבייתה ומהצד השני אינכם יודעים אם שווה לכם בכלל להשאר בחוץ בקור הזה. נסענו בעיר בלי שום מטרה ובדרך אספנו את הידידה המטורפת שלו שירלי , דיברנו על מלא נושאים שהובילו לשתיקות חסרות משמעות .אחרי חצי שעה של שיטוטים, הוא אמר לי שאנחנו נוסעים לבית של חבר שלו לקחת מפצל לדיסקמן. שמחתי שסוף סוף יצא לי להכיר חברים שלו בכל זאת לא כל יום שביעיסטית (י"א) פוגשת כל כך הרבה שמיניסטים (י"ב) שתמיד נראו לה כל כך בוגרים ומנוסים . באותה התקופה הייתי עם החבר הראשון שלי ולרוע המזל גם רבנו באותו היום, הייתי מאוד עצובה ולא היה לי חשק בכלל לחשוב על פתרון איך להשלים איתו. בעודי חושבת על החבר שלי ועל המריבה , כי בכל זאת הציק לי מאוד, עומרי נכנס לאוטו של הידיד שלי, אני בתור בחורה "תפוסה" תחילה בכלל לא הבטתי בו אלא המשכתי לדבר עם כולם כמו תמיד. אבל משהו בו משך אותי בכל זאת להסתכל עליו - הריח של הבושם שהוא שם . באותו הערב שהתתחיל בשעה שש והסתיים בשתיים עשרה עומרי ואני דיברנו כל הנסיעה, שכחתי לחלוטין שעלי לחזור הבייתה ולצלצל לחבר שלי , שכחתי בכלל להודיע להורים שלי שאני אחזור מאוחר , הכל בגלל שעומרי הקסים אותי . אני עדין תוהה מה משך אותי להמשיך לדבר איתו , "יצר הסיכון" או "יצר הסקרנות " . הסיכון היה שאבגוד בחבר שלי , הסקרנות הייתה להמשיך להכיר אותו , כי באותה השנייה שהמבטים שלנו נפגשו היה קליק מדהים. לא החלפנו טלפונים אבל הוא סיקרן אותי באופן מסתורי . שבוע חלף ואני הספקתי להשלים עם החבר שלי ודווקא נראה שהיחסים מעתה יהיו יותר טובים, כי בכל זאת ,אהבת נעורים, קשה להודות שהיא חלפה ואנחנו נשארים ביחד מכוחו של הרגל בלבד. ביום ראשון בבוקר, הברזתי משעתיים מתמטיקה משום שגם ככה איחרתי והמורה לא הסכימה כבר להכניס אותי לכיתה והלכתי הישר לסיפריה. ושוב היה שם את הריח של הבחור שהכרתי באוטו של הידיד שלי , ככל שנכנסתי פנימה אל תוך הספריה הריח התחזק ואז ראיתי את עומרי יושב ולומד בפינת הספריה. משום מה פתאום הופיע חיוך בעיניי וגם הלב שלי התחיל לדפוק , הרגשתי פרפרים בבטן ולא יכולתי לנשום . הוא ראה אותי ונופנף לי לשלום וסימן לי להתקרב. ידעתי שאם אני מתקרבת אני עושה צעד אחד יותר מידי לעבר הדבר האסור ! ומשום מה לא היה אכפת לי יותר . ישבנו בספריה בשעתיים "החופשיות " שהיו לשניינו והחלפנו טלפונים והמון צחוקים עד שגירשו אותנו מהסיפריה וכבר הלכנו לכיתות שלנו ללמוד. במשך אותו השבוע התכתבנו וביום שישי בצהוריים הלכנו לראות תערוכה של מכוניות , גם באותו היום החבר שלי רב איתי והלך לישון . הרגשתי לבד אבל עומרי הצליח להשכיח ממני למספר דקות את ההרגשה הרעה שהייתה לי . באותו היום התחבקנו בפעם הראשונה ואני חושבת שהוא הבין שאני אהיה החברה ההבאה שלו , אבל עליו לחכות עד שאני אסיים את החברות שלי עם החבר שלי . ביום שישי בערב לאחר שחזרתי מהבילוי עם עומרי מסתבר שהחבר שלי בכלל לא צילצל אלי (למרות שקיוותי שכן) והתברר לי שהוא יצא עם החברים שלו . הייתי ממש בדיכאון שהוא שוב מזניח אותי אחרי שלא התראנו המון זמן כי היו לו מבחנים וכל מיני דברים מסביב . עומרי שוב בא אלי בערב ועד שש בבוקר ישבנו אצלו במכונית ודיברנו . סיפרתי לו כמה כואב לי היחס של החבר שלי ועומרי היה מאוכזב. הוא אמר כאשר יש לך חברה אתה לא מעריך איזה אוצר יש לך ! אני לעומת זאת מחפש בנרות בחורה שתסכים להיות איתי ומוכן להקריב למענה הכל ..." אני והוא הפכנו להיות זוג בלתי נפרד , הרחק מעיניי שאר החברים שלנו ובמיוחד הרחק מעיניי החבר שלי . עומר טס לארה"ב לשבועיים שבמהלכן היה עלי להחליט האם אני והחבר שלי נשארים ואז עומרי נשאר כידידים או נפרדים משום שכבר לא היו רגשות אהבה אלא רק הרגל . החלטתי להפרד , וחיכתי שעומרי יחזור . פגשתי אותו בשדה התעופה וסיפרתי לו שאני נפרדתי מהחבר שלי , והוא חיבק אותי והייתי מאושרים יחד. ההורים שלו התאהבו בי , והחזירו אותי הבייתה אחרי שהלכנו ביחד לאיזה מסעדה לאכול ולברך אותו על שובו . ערב אחרי זה התנשקנו ונהיינו חברים .... היו לנו עליות ומורדות, פרידות והשלמות וכעת אני מחכה שהוא יחזור משוויץ- בעוד שבועיים בכדי ששוב נחליט האם נהיה ביחד כמו בימים הטובים , אני שמחה שבחרתי בו לבסוף .
