קרב עמק האלה

TillsWIFE

New member
קרב עמק האלה

בספר שמואל א' פרק י"ז מסופר לנו "וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה... וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה... וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת..." אותו גליית מתואר כאדם גבוה וגדול "גָּבְהוֹ, שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת", והוא מחרף את ישראל ואת אלוהיהם ומאיים "בְּרוּ-לָכֶם אִישׁ, וְיֵרֵד אֵלָי אִם-יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי, וְהִכָּנִי--וְהָיִינוּ לָכֶם, לַעֲבָדִים; וְאִם-אֲנִי אוּכַל-לוֹ, וְהִכִּיתִיו--וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים". מעמ"י איש לא מוכן לעשות זאת, לאחר תיאור מאורעות נוסף בפרק (שלושת אחיו הגדולים של דוד יצאו למלחמה, אביו שולח את דוד שיביא אוכל לאחיו, דוד מגיע למקום המערכה, שומע את אימויו של גליית, שומע מה יביא המלך למי שינצח את גליית, ובסופו של דבר מתגלגל עד שאול). בסופו של דבר, דוד הוא זה שנלחם נגד גליית ומנצח אותו. לכאורה, דבר מדבריו המתפארים של דוד בנוגע לארי ולדב לא משכנע את שאול, מה שמכנע אותו זה המשפט "יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב, הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה" עכשיו, השאלה שלי היא כזאת, האם לא היה זה חוסר אחריות מצד שאול לשלוח כך את דוד, כשגורל כל עמ"י תלוי על כתפיו הנעריות? האם היה זה שיקול דעת של איש צבא ולוחם מיומון שנלחם כבר וניצח? האם יש איזשהו הסבר הגיוני למעשהו של שאול?
 

יוסי ר1

Active member
זוגתי שמעה פעם שיעור בעניין אצל

ד"ר הימלפרב. וזו טענה, כי כל העניין שם לא היה גדלו של גליית, ובעם ישראל היו מספיק גיבורים שיכלו להתמודד עימו פיזית. הבעייה שלהם היתה הקללות שהוא קילל בהן, ומהן הם פחדו. ואכן הכתוב מדגיש את דברי גלית "אני חרפתי את מערכות ישראל", "וידבר כדברים האלה" ואח"כ "כי לחרף את ישראל עולה האיש". ודוד משיב "כי חרף מערכות אלקים חיים" (פעמיים) . אח"כ שוב הפלשתי "ויקלל הפלשתי את דוד באלוקיו". ותשובת דוד הניצחת - "ואני בא אליך בשם ד' צבאות אלוהי מערכות ישראל קשר חרפת" "וידעו כי יש אלוקים לישראל. וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ד', כי לד' המלחמה ונתן אתכם בידינו". מפסוקים אילו עולה בבירור כי גם גליית וגם דוד מעמידים את המלחמה על מלחמת ד' באויביו (לפי דוד) או מלחמת חרפות וקללות (לפי גליית), ולא על הכח הפיזי.
 

יוסי ר1

Active member
נראה לך שהיו מספרים בכזו הרחבה

סיפור רק כדי להגיד שהיו מיואשים? או שלא היתה ברירה? כזה דבר מספרים בשני משפטים: וילחצו פלישתים את ישראל, או ויתנם ביד שוסיהם, ויזעקו אל ד', ויושיעם ביד דוד, ויעש להם תשועה גדולה ביד דוד, ויך את הפלשתי תשע אמות ארכו. או משהו בסגנון דומה.
 

פלגיה

New member
אף פעם לא חשבתי על הקשר

בין האריכות של סיפור מסוים בתנ"ך ובין המסר העולה מהפסוקים. לא בטוח שיש קשר כזה. לפעמים אומרים באריכות דבר קצר, ולפעמים בקצרה משהו ארוך.
 

יוסי ר1

Active member
לי דווקא נראה שכשמעשה מובא

בהרחבה יתרה, יש לשים לב לפרטים, ולמצא מה ניתן ללמוד מהם. ותמיד אפשר ללמוד משהו מעניין מריבוי פרטים.
 

גרי רשף

New member
גם לי זה נשמע כצעד של יאוש

כמו בסיפור על העכברים שהחליטו לתלות פעמון על צוואר החתול אבל לא נמצא מתנדב, אלא שכאן דווקא יש מישהו.. מה כבר היה להם להפסיד? אם דוד מפסיד- מה כבר משנה מותו של נער שלא היה לוחם עד לרגע זה? ואם גוליית מפסיד- הו הו! זה הגיבור האולטימיטיבי שלהם.. כמובן שעדיין נשאלת השאלה- לפי חוקי המשחק המפסיד הופך לעבדו של המנצח. האם שאול לא התכוון לקיים זאת?
 

TillsWIFE

New member
זה בדיוק העניין

היהודים ידועים כמקיימי הסכמים (חרף העובדה, כי אלו שמקיימים עמנו את ההסכם מראש לא מתכוונים לעמוד בו)
כמה מיואש שהוא לא יהיה, הוא לא יתלה את גורל כל עמ"י בכתפיו של דוד, זהו מעשה אובדני לחלוטין.
 

אלי ו.

New member
לי זה מזכיר את גביהא בן פסיסא

מעין דרך להתמודד עם האוייב ולא באמת להתמודד אתו. (אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה נצחתכם ) דוד הנער נטול השיריון בבירור לא היה גיבור ישראל הנבחר ולפיכך אם היה מפסיד בקרב הישראלים תמיד יכלו לטעון שהוא אינו מייצג אותם ולפיכך הם פטורים מהעונש שבתבוסה. העמדת דוד מול גליית היא מה שנקרה win win situation במקרה הלא סביר שינצח הישראלים ינצחו, אם יפסיד עדיין לא הפסידו. ואם הזכרנו את גביהא בן פסיסא, הנה אחד מסיפוריו (סנהדרין צ"א א) ..שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו: הרי הוא אומר (שמות יב) "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו! אמר גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס. אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו מן התורה. אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר (שמות יב) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה". תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה! אמר להן אלכסנדרוס מוקדון, החזירו לו תשובה. אמרו לו, תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה...
 

פלגיה

New member
נשמע רעיון מעניין

תודה. אולי אתה פותח בקרוב את פורום תושב"ע המחודש?
 

סוריאל

New member
הממ... נראה מוכר...

רגע, זה לא הסיפור הזה שמתפרסם כל שנה-שנתיים בעיתונות היומית על 'עו"ד מצרי שמתכנן הגשת תביעה' וכו'?
 

יהוי

New member
סיפור מעניין בגלל מה שמסתתר בתוכו

הסיפור מתואר מארבע נקודות השקפה. הראשונה אמורה להיות אוביקטיבית "ויעמוד ויקרא את מערכות ישראל ויאמר להם למה תצאו לערוך מלחמה...ברו לכם איש וירד אליי וגו'". דברי גלית התייחסו אל מערכות ישראל,הוא העמיד בהם אתגר מסוכן שהיה בו כדי להשפילם. אך גלית לא ערב את 'אלוהי ישראל' נקודת המבט השניה היא של גלית עצמו "אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה,תנו לי איש ונלחמה יחד" כלומר במילים מפורשות וברורות מספר המחבר כי גם גלית לא התכוון להפנות לעגו לאלוהי ישראל. נקודת המבט השלישית היא של הלוחמים בצבא שאול "הראיתם האיש העולה הזה,כי לחרף ישראל עולה" נקודות השקפה אלו עולות בקנה אחד עם התפיסה בעולם העתיק,כל עם עבד את אליו אך נשמר מלפגוע באלי שכניו או לזלזל בהם. הם אף פחדו מהם והשתדלו שלו להרגיזם. נקודת ההשקפה הרביעית הנה של דוד,נער שהתחנך על ברכיו של שמואל. לאחר ששמע את דברי גלית במו אוזניו,דברים אשר איש לפניו לא פירש כביזוי כלפי אלוהי ישראל אומר "כי מי הפלישתי הערל הזה כי יחרף מערכות אלוהים חיים" ושוב מאוחר יותר "והיה הפליתי הערל כאחד מהם כי חרף מערכות אלוהים חיים" משמע מבחינת דוד קיימת זהות מערכות ישראל=מערכות אלוהים חיים ומכאן ישראל=אלוהים חיים.
 

יוסי ר1

Active member
טענה מעניינת, אבל עדיין יש פסוקים

שאינם מסתדרים איתה. הכתוב אומר כי גליית "ויקלל הפלשתי את דוד באלוקיו". בפירוש לא רק את מערכות ישראל. נוסף לכך, יש דוגמאות בהן זלזלו באלוהי עמים אחרים: דוגמא אחת - יפתח המלגלג על מלך עמון "הלא את אשר יורישך, כמוש אלהיך--אותו תירש; ואת כל-אשר הוריש יהוה אלהינו, מפנינו--אותו נירש". דוגמא שניה היא אליהו המלגלג על נביאי הבעל, וטוען כנגדם כי הבעל ישן, אולי שיג לו ואולי שיח לו. עם זאת, אני מקבל את טענתך העיקרית כי כל עם האמין שאלוהי יריביו קיימים והם בעלי כוחות. זו אחת התפיסות שהנביאים נלחמו נגדם, וניסו להשריש את האמונה שכל אלוהי העמים האחרים הם אין והבל. אבל אם על זה צריך היה להילחם, משמע שהעם האמין ההיפך...
 
למעלה