תשובה לחיים.
אני נתקלתי בכל האלמנטים שמנית, בדוג' בו התאמנתי באייקידו, ובדוג'ואים אחרים בהם יצא לי לבקר. אז אנסה להסביר מה משמעותם מתוך ההיכרות והידע האישיים שלי. הקידה מתבצעת לא ספציפית אל תמונתו של אואשיבה, אלא אל ה"שומן", שהוא חזית הדוג'ו. מקובל לסמן את השומן באמצעות תמונתו של אואשיבה (ובנוסף, יכולה להיות גם תמונה של מייסד הזרם הספציפי) וקליגרפה עליה כתובה המילה "אייקידו". בנוסף, אפשר למצוא גם עציצים או כנות עם כלי נשק לאימון. לי היה ברור שאני קד לשומן, ותוך כדי כך גם חולק כבוד למייסד ולפועלו, ולא שאני קד לאואשיבה כאדם או כסמל (אצלינו היתה לצד אואשיבה גם תמונה של רודריק קובאיאשי). ה"מילמול" בזמן הקידה הוא אמירת "בבקשה" ביפנית, כשהמשמעות בהקשר הזה היא מעין "בואו נתאמן". בסוף השיעור, אומרים "תודה". בדוג'ואים מסויימים, אומרים "ריי", כלומר "קידה". הסדר של הקידות הוא כדלקמן: המורה והתלמידים קדים אל השומן, ואז המורה קד לתלמידים והם עונים לו בקידה. קדים גם בתחילת תרגול עם בן זוג ובסופו, וקדים למורה אחרי שהוא מסביר לך משהו. הקידות בסוף הם כמו בהתחלה, ובנוסף, מקובל שכל התלמידים יקודו אחד לשני וכשנכנסים ויוצאים מהדוג'ו, את החלק הזה הרבה מחפפים. (המון קידות אם אני חושב על זה עכשיו) כמו שאני הבנתי את הקידות, ומעולם לא נתקלתי בגישה אחרת, היא שמדובר, בקוד נימוסי דוג'ו שמטרתם היא בעיקר אמירת "תודה" על כל דבר. אתה מודה בקידה למורה שהסביר לך משהו (אצלינו היה נהוג גם להגיד תודה תוך כדי הקידה, למרות שלא היתה "הוראה" כזו), מודה לפרטנר שהוציא לך את המרפק מהמקום עם האיקיו שלו, וכו'. אני רואה בזה גם מימד טקסי מסויים, אבל בלי תוכן דתי. הטקס נועד להעביר אותך ל"מוד" דוג'ו. לי היה ברור שהישיבה בסיזה וקידה לשומן, היא פעולה שבעזרתה אני מסמן להעצמי שבזה הרגע השארתי את כל הבלגאן של החיים בחוץ, ונכנסתי למקום של לימוד (דוג'ו). מדיטציה קצרה מקובלת בא"ל רבות, ומטרתה היא הרגעה, מיקוד, ושיחרור הגוף. אני לא נתקלתי בתוכן אחר. מה שראית כשהמורה הקיש במקלות, או פעמונים, בזמן המדיטציה, זה כנראה תרגיל נשימה שמקובל באייקידו, ומטרתו, בנוסף לדברים הנ"ל, הוא לחזק את ה"הארה", המקום בו מרכז הצ"י אמור להיות. זה לא "רוחני" כמו שזה נשמע, אם אתה משחרר שרירים להם אתה לא זקוק לשם תמיכה, וממקד את התודעה בנקודת מרכז הכובד שלך, עבודת הגוף משתפרת פלאים. הצלילים (זה יכול להיות גם מחיאות כף) מסמנים "לשאוף" ו"לנשוף". אני נתקלתי באייקידו גם בתוכן שאני הייתי מכנה אותו "ערכי", שברור לי שהגיע מתורות מזרחיות מסויימות, אבל הערכים הם אוניברסלים. היה לנו חרדי ממאה שערים שהעביר שיעורים לפעמים, והוא דיבר על אותם ערכים, כמו כל מורה, מתוך העולם שלו. אני יכול להבין למה כל זה יכול להראות לנו כמו סממנים דתיים, אבל דווקא מעניין אותי לדעת האם גם בשביל יפנים זה יכול להתפרש כך. לדוגמא, האם גם ביפן קידה מעלה אסוציאציות של סגידה, או ששם האסוציאציה היא נרות למשל, או משהו אחר?
