אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
קרבות מופת
- פותח הנושא סמיאגול
- פורסם בתאריך
בשליפה..
שמות מפורסמים במיוחד לדוגמא: * הורציו נלסון - מספר קרבות ימיים, ובראשם האחרון, קרב טרפלגר לפני בדיוק 200 שנה. נלסון הפגין גאונות טקטית בתחום התמרון והאש בהתבסס על הבנה מעמיקה של תכונות הקרב הימי ושל היתרונות והמגבלות של הטכנולוגיה של זמנו, ניצול היתרונות, והתגברות על המגבלות (בעיקר בתחום הקשר והשליטה) באמצעות שילוב של תכנון מוקדם של הקרב ותדרוך מדוקדק של מפקדי הספינות כדי שיוכלו להגיב באופן אופטימלי בזמן אמת למצבים שיתפתחו בזמן הקרב. * נפוליאון בונפרטה - קרב אוסטרליץ וקרבות נוספים. הבנאדם ביסס את כל האימפריה שלו על הההנחה שהוא ימשיך לנצח בקרבות בעתיד הודות לגאוניותו הצבאית, אבל השחיקה המתמשכת גמרה אותו ואת צבאו. ביסמרק לעומתו ידע שאחרי סדרת נצחונות צריך לבסס שלום שיאפשר לגבש ולנצל את פירות הנצחונות. וקצת פחות מפורסמים: * קסלרינג - מפקד הכוחות הגרמנים באיטליה בשנים האחרונות של מלחמת העולם השניה, שהיה לא מוערך ע"י עמיתיו משום שהיה במקור טייס קרב ולא איש כוחות היבשה (ע"ע דן חלוץ..) , הוא דוגמא למצביא שניהל לוחמת הגנה מוצלחת להפליא, שעיכבה את התקדמות כוחות בעלות הברית במעלה ה"מגף האיטלקי" זמן ממושך ביותר, פי כמה וכמה מעל למה שמישהו העריך שייתכן, ולמרות כל המאמצים הישירים והעקיפים, ממש עד סוף המלחמה. הכוחות הגרמנים באיטליה החזיקו מעמד תוך נסיגה איטית ביותר מקו הגנה אחד למשנהו תוך ניצול מושלם של הטופוגרפיה, ונכנעו בעצם רק בסוף המלחמה, אחרי שכל המדינה הנאצית שמאחוריהם כבר התמוטטה ונכבשה לגמרי מכל הכיוונים. * דוגמא שונה וייחודית : רג'ינלד ג'ונס הוא האיש שכמעט לבדו הביס את הגרמנים בשורה ארוכה של מערכות חשאיות אבל חשובות של לוחמה אלקטרונית ומודיעינית בתקופת מלחמת העולם השניה, הודות לשילוב ייחודי של גאוניות מדעית ומודיעינית-מבצעית. תרומתו האישית היתה כל כך גדולה וייחודית, שמפקד חיל האויר הבריטי אמר עליו שהוא היה "שווה לנו כמו תריסר טייסות קרב", וצ'רציל אמר עליו שהוא "האיש ששבר את הקרניים הארורות", כשהכוונה למספר מערכות שונות של אמצעי ניווט אלקטרוני של חיל האויר הגרמני, ה"סבתא" של ה-GPS של ימינו, שאת כולן הוא הצליח לשבש בזו אחר זו. במלחמת המודיעין המדעי והאלקטרוני, תחום שהתפתח במלחמת העולם השניה, הוא ללא ספק היה גאון צבאי.
שמות מפורסמים במיוחד לדוגמא: * הורציו נלסון - מספר קרבות ימיים, ובראשם האחרון, קרב טרפלגר לפני בדיוק 200 שנה. נלסון הפגין גאונות טקטית בתחום התמרון והאש בהתבסס על הבנה מעמיקה של תכונות הקרב הימי ושל היתרונות והמגבלות של הטכנולוגיה של זמנו, ניצול היתרונות, והתגברות על המגבלות (בעיקר בתחום הקשר והשליטה) באמצעות שילוב של תכנון מוקדם של הקרב ותדרוך מדוקדק של מפקדי הספינות כדי שיוכלו להגיב באופן אופטימלי בזמן אמת למצבים שיתפתחו בזמן הקרב. * נפוליאון בונפרטה - קרב אוסטרליץ וקרבות נוספים. הבנאדם ביסס את כל האימפריה שלו על הההנחה שהוא ימשיך לנצח בקרבות בעתיד הודות לגאוניותו הצבאית, אבל השחיקה המתמשכת גמרה אותו ואת צבאו. ביסמרק לעומתו ידע שאחרי סדרת נצחונות צריך לבסס שלום שיאפשר לגבש ולנצל את פירות הנצחונות. וקצת פחות מפורסמים: * קסלרינג - מפקד הכוחות הגרמנים באיטליה בשנים האחרונות של מלחמת העולם השניה, שהיה לא מוערך ע"י עמיתיו משום שהיה במקור טייס קרב ולא איש כוחות היבשה (ע"ע דן חלוץ..) , הוא דוגמא למצביא שניהל לוחמת הגנה מוצלחת להפליא, שעיכבה את התקדמות כוחות בעלות הברית במעלה ה"מגף האיטלקי" זמן ממושך ביותר, פי כמה וכמה מעל למה שמישהו העריך שייתכן, ולמרות כל המאמצים הישירים והעקיפים, ממש עד סוף המלחמה. הכוחות הגרמנים באיטליה החזיקו מעמד תוך נסיגה איטית ביותר מקו הגנה אחד למשנהו תוך ניצול מושלם של הטופוגרפיה, ונכנעו בעצם רק בסוף המלחמה, אחרי שכל המדינה הנאצית שמאחוריהם כבר התמוטטה ונכבשה לגמרי מכל הכיוונים. * דוגמא שונה וייחודית : רג'ינלד ג'ונס הוא האיש שכמעט לבדו הביס את הגרמנים בשורה ארוכה של מערכות חשאיות אבל חשובות של לוחמה אלקטרונית ומודיעינית בתקופת מלחמת העולם השניה, הודות לשילוב ייחודי של גאוניות מדעית ומודיעינית-מבצעית. תרומתו האישית היתה כל כך גדולה וייחודית, שמפקד חיל האויר הבריטי אמר עליו שהוא היה "שווה לנו כמו תריסר טייסות קרב", וצ'רציל אמר עליו שהוא "האיש ששבר את הקרניים הארורות", כשהכוונה למספר מערכות שונות של אמצעי ניווט אלקטרוני של חיל האויר הגרמני, ה"סבתא" של ה-GPS של ימינו, שאת כולן הוא הצליח לשבש בזו אחר זו. במלחמת המודיעין המדעי והאלקטרוני, תחום שהתפתח במלחמת העולם השניה, הוא ללא ספק היה גאון צבאי.
לטחנת רוח
אם כבר הזכרת את שמו של אלברט קסרלינג, מעניין אותי לשמוע את דעתך באחת הסוגיות המעניינות יותר הקשורות אליו. האם גם את סבורה שבמידה ואייזנהאואר היה מגלה תעוזה רבה יותר ונוחת בצפון איטליה (במקום בסיציליה), הוא היה יכול לנתק את קווי האספקה של קסרלינג ובכך למוטט את החזית האיטלקית ולפלוש לאוסטריה מדרום? חלק מההיסטוריונים מעלים את הטענה הזאת- ולדעתי יש לה יד ורגל. הרי לבעלות הברית היתה שליטה די מוחלטת באוויר ובים באותה תקופה- וקשה לי להאמין שלגרמנים היתה יכולת ממשית להדוף אל הים פלישה- בצפון איטליה או בדרומה.
אם כבר הזכרת את שמו של אלברט קסרלינג, מעניין אותי לשמוע את דעתך באחת הסוגיות המעניינות יותר הקשורות אליו. האם גם את סבורה שבמידה ואייזנהאואר היה מגלה תעוזה רבה יותר ונוחת בצפון איטליה (במקום בסיציליה), הוא היה יכול לנתק את קווי האספקה של קסרלינג ובכך למוטט את החזית האיטלקית ולפלוש לאוסטריה מדרום? חלק מההיסטוריונים מעלים את הטענה הזאת- ולדעתי יש לה יד ורגל. הרי לבעלות הברית היתה שליטה די מוחלטת באוויר ובים באותה תקופה- וקשה לי להאמין שלגרמנים היתה יכולת ממשית להדוף אל הים פלישה- בצפון איטליה או בדרומה.
תעוזה רבה יותר או רבה מדי..
> במידה ואייזנהאואר היה מגלה תעוזה רבה יותר ונוחת בצפון איטליה במקום בסיציליה, הוא היה יכול לנתק את קווי האספקה של קסרלינג ובכך למוטט את החזית האיטלקית נשמע לי נועז מדי, מוגזם. נחיתה כזו יכלה בקלות רבה מדי להפוך לקטסטרופה. זה רחוק מדי מבסיס היציאה והחיפוי האירי בצפון אפריקה וקרוב מדי לבסיסי הציר באיטליה, אוסטריה, דרום גרמניה, ודרום צרפת. הימור גדול מדי, לא אחראי. לתפוס את סיציליה הקרובה הרבה יותר, ומשם להמשיך עם חיפוי אוירי לאורך כל הדרך, היה רעיון יותר טוב. יותר איטי אבל עם סיכוי הרבה יותר גבוה להצליח, כפי שאכן קרה. > חלק מההיסטוריונים מעלים את הטענה הזאת חוכמה שלאחר מעשה. > הרי לבעלות הברית היתה שליטה די מוחלטת באוויר ובים באותה תקופה ממש לא נכון, עדיין לא, רק שנה מאוחר יותר. אם היו מנסים לנחות בצפון איטליה, הם היו מותקפים מהאויר ע"י כח אוירי מאסיבי מאד שעדיין היה לגרמנים ושהיה מתרכז במהירות מכל האיזור כולל מגרמניה עצמה, ואז גם הצי האיטלקי במקום לברוח צפונה (אל תחת חיפוי אוירי) היה כבר נמצא שם ונלחם תחת חיפוי אוירי. > וקשה לי להאמין שלגרמנים היתה יכולת ממשית להדוף אל הים פלישה- בצפון איטליה או בדרומה. בתנאים שצוינו קסלרינג לא רק היה מעכב אותם אלא בטח היה זורק אותם לים לגמרי, או שהאבידות שלהם היו עצומות, בים, מהאויר, ועל הקרקע.
> במידה ואייזנהאואר היה מגלה תעוזה רבה יותר ונוחת בצפון איטליה במקום בסיציליה, הוא היה יכול לנתק את קווי האספקה של קסרלינג ובכך למוטט את החזית האיטלקית נשמע לי נועז מדי, מוגזם. נחיתה כזו יכלה בקלות רבה מדי להפוך לקטסטרופה. זה רחוק מדי מבסיס היציאה והחיפוי האירי בצפון אפריקה וקרוב מדי לבסיסי הציר באיטליה, אוסטריה, דרום גרמניה, ודרום צרפת. הימור גדול מדי, לא אחראי. לתפוס את סיציליה הקרובה הרבה יותר, ומשם להמשיך עם חיפוי אוירי לאורך כל הדרך, היה רעיון יותר טוב. יותר איטי אבל עם סיכוי הרבה יותר גבוה להצליח, כפי שאכן קרה. > חלק מההיסטוריונים מעלים את הטענה הזאת חוכמה שלאחר מעשה. > הרי לבעלות הברית היתה שליטה די מוחלטת באוויר ובים באותה תקופה ממש לא נכון, עדיין לא, רק שנה מאוחר יותר. אם היו מנסים לנחות בצפון איטליה, הם היו מותקפים מהאויר ע"י כח אוירי מאסיבי מאד שעדיין היה לגרמנים ושהיה מתרכז במהירות מכל האיזור כולל מגרמניה עצמה, ואז גם הצי האיטלקי במקום לברוח צפונה (אל תחת חיפוי אוירי) היה כבר נמצא שם ונלחם תחת חיפוי אוירי. > וקשה לי להאמין שלגרמנים היתה יכולת ממשית להדוף אל הים פלישה- בצפון איטליה או בדרומה. בתנאים שצוינו קסלרינג לא רק היה מעכב אותם אלא בטח היה זורק אותם לים לגמרי, או שהאבידות שלהם היו עצומות, בים, מהאויר, ועל הקרקע.
גנרל נתן בדפורד פורסט
כשניסיתי לחשוב על גנרל שהראה לא רק כשרון אלא גאוניות בתקופה המודרנית ושניצח בלי להשתמש לצורך זה ביתרון מוקדם טכנולוגי או אחר אלא אך ורק בגאונות צבאית, השם הראשון שחשבתי עליו הוא גנרל נתן בדפורד פורסט. פורסט, גנרל בצבא הדרום במלחמת האזרחים האמריקנית (1861-1865) היה אחד ממפקדי הפרשים המוכשרים בכל הזמנים, אשף הלוחמה הניידת. הוא לא היה קצין מקצועי. הוא התחיל כילד עני שגדל והפך לאיש עסקים מצליח ביותר, ובפרוץ המלחמה הוא כבר היה מליונר ומעשירי הדרום. בתחילת המלחמה הוא מימן גיוס וציוד חטיבה שלמה של מתנדבים מאנשי טנסי, ומונה (מחוסר מועמד יותר טוב) למפקדה. הוא למד מהר ובהמשך מונה למפקד חטיבת פרשים סדירה. הוא הצטיין מאד כמפקד כוח במספר קרבות, נפצע בקרב, ואחרי שהחלים מונה בקיץ 1862 למפקד חטיבת פרשים של מגויסים טריים. בראש הכח הזה פורסט פיקד בפעם הראשונה על קרב, שבו הביס ולקח בשבי כח כפול משלו. זה היה הראשון בסדרת נצחונות והצלחות של פורסט כמפקד כח פרשים עצמאי שניהל לוחמה ניידת ברמה שלא היתה מוכרת עד אז. הוא נע מהר יותר מכל מפקד פרשים אחר ותימרן בכשרון, גם בפשיטות ממושכות עמוק בשטח האויב, כשהוא לא מהסס "לשחוק" את הסוסים בידיעה שנצחון יאפשר לו להשיג סוסים חליפיים. היתרון הזה במהירות ותמרון, איפשר לו לשמור את יתרון היוזמה וההפתעה, מה שכמובן עזר לו לבחור מתי היכן ואיך להיכנס לקרבות, שגם בהם הוא הפגין יכולת טקטית גבוהה. בקרב הכי מוצלח שלו, ביוני 1864, הוא פיקד על כח של 3500 חיילים שתקף והביס כח של 8500 חיילי אויב. בסוף הקרב היו לו 500 אבדות מול 2500 של היריב, ואיזור נרחב מסביב נכבש על ידו. פורסט היה גאון הלוחמה הניידת. המוטו שלו לאנשיו היה "להגיע ראשון, ועם כמה שיותר". כדי לנוע כמה שיותר מהר הוא דחק בסוסים עד הסוף, פעמים רבות עד שמתו מתשישות, והשתמש בהם כמשאב מתחדש שאפשר להשיג בשטח. הוא גם הצטייד הרבה בנשק תחמושת וציוד של האויב שהשיג בשטח האויב ובשדה הקרב. כתוצאה מזה, הוא הצליח להניע כח גדול על פני מרחקים גדולים, כולל עמוק בשטח אויב, תוך שמירה על יוזמה מול כוחות גדולים בהרבה, ויכולת להשיג עליונות מקומית הודות ליתרון שלו בתמרון. יש מי שמחשיב אותו כגנרל הטוב ביותר, לפחות של הדרום, במלחמת האזרחים האמריקנית, והקרבות שלו נלמדו באקדמיות צבאיות. ידוע שרומל למד מפורסט והשתמש בשיטותיו במערכה בצפון אפריה במלחמת העולם השניה.
כשניסיתי לחשוב על גנרל שהראה לא רק כשרון אלא גאוניות בתקופה המודרנית ושניצח בלי להשתמש לצורך זה ביתרון מוקדם טכנולוגי או אחר אלא אך ורק בגאונות צבאית, השם הראשון שחשבתי עליו הוא גנרל נתן בדפורד פורסט. פורסט, גנרל בצבא הדרום במלחמת האזרחים האמריקנית (1861-1865) היה אחד ממפקדי הפרשים המוכשרים בכל הזמנים, אשף הלוחמה הניידת. הוא לא היה קצין מקצועי. הוא התחיל כילד עני שגדל והפך לאיש עסקים מצליח ביותר, ובפרוץ המלחמה הוא כבר היה מליונר ומעשירי הדרום. בתחילת המלחמה הוא מימן גיוס וציוד חטיבה שלמה של מתנדבים מאנשי טנסי, ומונה (מחוסר מועמד יותר טוב) למפקדה. הוא למד מהר ובהמשך מונה למפקד חטיבת פרשים סדירה. הוא הצטיין מאד כמפקד כוח במספר קרבות, נפצע בקרב, ואחרי שהחלים מונה בקיץ 1862 למפקד חטיבת פרשים של מגויסים טריים. בראש הכח הזה פורסט פיקד בפעם הראשונה על קרב, שבו הביס ולקח בשבי כח כפול משלו. זה היה הראשון בסדרת נצחונות והצלחות של פורסט כמפקד כח פרשים עצמאי שניהל לוחמה ניידת ברמה שלא היתה מוכרת עד אז. הוא נע מהר יותר מכל מפקד פרשים אחר ותימרן בכשרון, גם בפשיטות ממושכות עמוק בשטח האויב, כשהוא לא מהסס "לשחוק" את הסוסים בידיעה שנצחון יאפשר לו להשיג סוסים חליפיים. היתרון הזה במהירות ותמרון, איפשר לו לשמור את יתרון היוזמה וההפתעה, מה שכמובן עזר לו לבחור מתי היכן ואיך להיכנס לקרבות, שגם בהם הוא הפגין יכולת טקטית גבוהה. בקרב הכי מוצלח שלו, ביוני 1864, הוא פיקד על כח של 3500 חיילים שתקף והביס כח של 8500 חיילי אויב. בסוף הקרב היו לו 500 אבדות מול 2500 של היריב, ואיזור נרחב מסביב נכבש על ידו. פורסט היה גאון הלוחמה הניידת. המוטו שלו לאנשיו היה "להגיע ראשון, ועם כמה שיותר". כדי לנוע כמה שיותר מהר הוא דחק בסוסים עד הסוף, פעמים רבות עד שמתו מתשישות, והשתמש בהם כמשאב מתחדש שאפשר להשיג בשטח. הוא גם הצטייד הרבה בנשק תחמושת וציוד של האויב שהשיג בשטח האויב ובשדה הקרב. כתוצאה מזה, הוא הצליח להניע כח גדול על פני מרחקים גדולים, כולל עמוק בשטח אויב, תוך שמירה על יוזמה מול כוחות גדולים בהרבה, ויכולת להשיג עליונות מקומית הודות ליתרון שלו בתמרון. יש מי שמחשיב אותו כגנרל הטוב ביותר, לפחות של הדרום, במלחמת האזרחים האמריקנית, והקרבות שלו נלמדו באקדמיות צבאיות. ידוע שרומל למד מפורסט והשתמש בשיטותיו במערכה בצפון אפריה במלחמת העולם השניה.
עוד שני מפקדים טובים מהתקופה
גנרל לי, מפקד צבאות הדרום, שהיה יכול לנצח אילו הוא היה נשאר נאמן לשיטתו ונמנע מהקרבות החזיתיים (גטיסברג היה הידוע והפטאלי); גנרל שרמן מצבאות הצפון, שערך את המסע הארוך בעורף הדרום (מדיניות אדמה חרוכה) שהביא להכנעתו הכלכלית (גראנט בעצם נתן את המכה הסופית וקצת לקח לעצמו את התהילה).
גנרל לי, מפקד צבאות הדרום, שהיה יכול לנצח אילו הוא היה נשאר נאמן לשיטתו ונמנע מהקרבות החזיתיים (גטיסברג היה הידוע והפטאלי); גנרל שרמן מצבאות הצפון, שערך את המסע הארוך בעורף הדרום (מדיניות אדמה חרוכה) שהביא להכנעתו הכלכלית (גראנט בעצם נתן את המכה הסופית וקצת לקח לעצמו את התהילה).
מהר מדי?
הבעיה של הרולד הייתה שונה. הוא החזיק את הצבא שלו בשדה יותר מדי זמן. הפירד (אם אני לא מתבלבל בין פירד ות'יין) שלחמו בקרבות נגד הארדראדה וטוסטיג נאלצו לרדת דרומה. הם היו חקלאים שהיו לחוצים לחזור לחוות שלהם (ורובם כבר שירתו יותר זמן ממה שהם היו אמורים לשרת). הם חיכו לוויליאם שבועות, וחל בצבא תהליך של דמורליזציה. איזה תגבורות בדיוק היו אמורות להגיע? מאיפה?
הבעיה של הרולד הייתה שונה. הוא החזיק את הצבא שלו בשדה יותר מדי זמן. הפירד (אם אני לא מתבלבל בין פירד ות'יין) שלחמו בקרבות נגד הארדראדה וטוסטיג נאלצו לרדת דרומה. הם היו חקלאים שהיו לחוצים לחזור לחוות שלהם (ורובם כבר שירתו יותר זמן ממה שהם היו אמורים לשרת). הם חיכו לוויליאם שבועות, וחל בצבא תהליך של דמורליזציה. איזה תגבורות בדיוק היו אמורות להגיע? מאיפה?
מהצפון
לאחר סטמפורד ברידג' שהארולד שמע שוויליאם נחת בדרום הוא חזר במהירות ללונדון עם החלק הרכוב של הכוחות שלו והעליתה של הצבא (Saxon-housecarls). גירת' אחיו הציע להמתין לגדודי הקשתים שהשאיר בצפון ולשאר היחידות הפירד שהזעיקו לשעת חירום, למרות שאכן הם שירתו מעבר לזמנם. ובאותו הזמן לשרוף את כל הארץ בין הייסטינגס ללונדון, ובכך לתת לצבא הנורמני לצעוד בשממה, ואפילו אם הצבא אלו ישרוד עם קצת אוכל, זה יהיה חייב להשפיע על הסוסים שלו. הארולד לא הסכים לכך, הוא לא רצה לתת לנורמנים לבזוז את הדרום ולא לעשות שום דבר בנושא, ולקח את צבאו להייסטינגס במהירות, הוא אפילו סירב להמתין יום אחד בשביל עוד כוחות שהיו באזור והשאיר להם הודעה לבוא להייסטינגס במהירות (והם אכן הגיעו לאחר שהוא היה כבר מת) ולא עזרו ממש. הכל היה בגלל שהוא ניצח בקלות מדי את האראלד הארדראדה. אם הוא היה ממתין שבוע-שבועיים לקרב נגד וויליאם כמות הכוחות שלו הייתה כל כך אדירה שלוויליאם לא היה סיכוי לנצח אותו, גדודי הקשתים היו מגיעים מהצפון בזמן עם הכוחות של האצילים ששולטים בצפון (אדווין ומורקאר) והכוח הרכוב שלהם. בגלל הסיבות האלו ההפסד שלו היה מטופש. עוד שטות שהוא עשה זה להביא את כל אחיו וקרובי משפחתו לשדה הקרב, כל האצולה וההנהגה החזקה של האנגלו-סכסים נהרגו בקרב הזה, ולא היו מנהיגים במרכז ודרום אנגליה שהיה להם את הסמכות והכוח להתנגד לוויליאם. רק בצפון היו מספר מרידות נגד וויליאם אבל לבדם במערכה הם הפסידו לו, ושילמו על כך מחיר יקר בהרס שנעשה בארצות שלהם. אני משער שתהיה מעוניין לדעת את המקור שלי, אז מדובר בספר של Frank Mclynn שנקרא 1066 the year of three battles שהוא ספר היסטורי נפלא, בו הוא מנתח את הדמויות והאירועים שהביאו לכיבוש הנורמני. יותר אשם מהארולד בנפילתה של אנגליה האנגלו-סכסית הוא אחיו טוסטיג לדעתי, שהביא את האראלד הארדראדה הנורבגי לנסות לכבוש את אנגליה, והתזמון היה משמעותי מדי. גם אדוארד ה'מתוודה' היה מלך נוראי שהחליש את ארצו ולא תרם בכלום.
לאחר סטמפורד ברידג' שהארולד שמע שוויליאם נחת בדרום הוא חזר במהירות ללונדון עם החלק הרכוב של הכוחות שלו והעליתה של הצבא (Saxon-housecarls). גירת' אחיו הציע להמתין לגדודי הקשתים שהשאיר בצפון ולשאר היחידות הפירד שהזעיקו לשעת חירום, למרות שאכן הם שירתו מעבר לזמנם. ובאותו הזמן לשרוף את כל הארץ בין הייסטינגס ללונדון, ובכך לתת לצבא הנורמני לצעוד בשממה, ואפילו אם הצבא אלו ישרוד עם קצת אוכל, זה יהיה חייב להשפיע על הסוסים שלו. הארולד לא הסכים לכך, הוא לא רצה לתת לנורמנים לבזוז את הדרום ולא לעשות שום דבר בנושא, ולקח את צבאו להייסטינגס במהירות, הוא אפילו סירב להמתין יום אחד בשביל עוד כוחות שהיו באזור והשאיר להם הודעה לבוא להייסטינגס במהירות (והם אכן הגיעו לאחר שהוא היה כבר מת) ולא עזרו ממש. הכל היה בגלל שהוא ניצח בקלות מדי את האראלד הארדראדה. אם הוא היה ממתין שבוע-שבועיים לקרב נגד וויליאם כמות הכוחות שלו הייתה כל כך אדירה שלוויליאם לא היה סיכוי לנצח אותו, גדודי הקשתים היו מגיעים מהצפון בזמן עם הכוחות של האצילים ששולטים בצפון (אדווין ומורקאר) והכוח הרכוב שלהם. בגלל הסיבות האלו ההפסד שלו היה מטופש. עוד שטות שהוא עשה זה להביא את כל אחיו וקרובי משפחתו לשדה הקרב, כל האצולה וההנהגה החזקה של האנגלו-סכסים נהרגו בקרב הזה, ולא היו מנהיגים במרכז ודרום אנגליה שהיה להם את הסמכות והכוח להתנגד לוויליאם. רק בצפון היו מספר מרידות נגד וויליאם אבל לבדם במערכה הם הפסידו לו, ושילמו על כך מחיר יקר בהרס שנעשה בארצות שלהם. אני משער שתהיה מעוניין לדעת את המקור שלי, אז מדובר בספר של Frank Mclynn שנקרא 1066 the year of three battles שהוא ספר היסטורי נפלא, בו הוא מנתח את הדמויות והאירועים שהביאו לכיבוש הנורמני. יותר אשם מהארולד בנפילתה של אנגליה האנגלו-סכסית הוא אחיו טוסטיג לדעתי, שהביא את האראלד הארדראדה הנורבגי לנסות לכבוש את אנגליה, והתזמון היה משמעותי מדי. גם אדוארד ה'מתוודה' היה מלך נוראי שהחליש את ארצו ולא תרם בכלום.
ה ק ו ס ם ה ל ב ן
New member
הכל זה בגלל מקרה קטן
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.