קרבות "אמיתיים"

[דוד כפרי]

נסיון בזירה יכין אותך לקרב ברחוב?

כלומר, נסיון בזירה עם חוקים, 1 על 1, בלי נשק ובלי חברים אבל עם ידיעה מראש מתי ואיפה יתקיים הקרב, יכין אותך למצב בו הכל לא-ידוע, ההתקפה בהפתעה, חברי עלולים להתערב וכלי-נשק עלולים לצאת מהכיס?

 

[רן גוגיטסו]

קרב זירה מכין אותך מנטלית לעימות

בו יש לך יריב שיעשה הרבה מאוד בכדי להוריד אותך לקרשים. נכון, קרב זירה אינו קרב רחוב בו שום דבר לא ידוע, אבל בכל זאת יש מס' נקודות שלא צריך להתעלם מהן:

בקרב רחוב האדרנלין והדופק יטוסו למעלה, ובמצב כזה קשה לחשוב ולתפקד יעיל. קרב זירה לא מאוד שונה. גם בו כשאתה עולה לזירה הדופק גבוה, האדרנלין מפמפם, ואתה יודע שאתה צריך לתת הכל ולעבוד כמו שצריך. תירגול ותחרות בתחום הדופק הזה ועם כמות האדרנלין הזו, ירגילו את הגוף למצבים האלה.

קרב מגע מלא או קרב זירה מפתחת לך את רוח הלחימה ואת היכולת הנפשית להביא את עצמך לפגוע חזק ביריב כשצריך. זה יהיה אמנם בצורה ספורטיבית ובמסגרת חוקים ברורים, אבל עדיין להתכוון לפגוע ולעשות את זה בפועל מחייב את המתאמן להסיר מעליו עכבות חברתיות אליהן הוא הורגל וחונך (כמובן לעשות את זה רק במסגרת ספורטיבית או ברחוב רק במצב של הגנה עצמית כשאין דרך אחרת להימנע מכך).

שיטות מגע מלא שמתחרות בזירה מלמדות גם איך נותנים מכות נכון, ומה יעבוד ומה לא (במסגרת חוקים ספורטיביים). אם המורה רוצה ללמד גם הגנה עצמית, אז הוא ילמד גם את התחום הזה, או יסביר על ההבדלים בין קרב ספורטיבי לקרב רחוב. ההבדלים הם מכות לנקודות תורפה שגורמות לנזקים או לכאב חד בלי יכולת ספיגה, הבדלים בעבודה עם כפפה מול יד חשופה, עבודה עם רגל חשופה מול עבודה עם נעליים, התייחסות לכלי נשק, התייחסות למס' תוקפים וכדומה. זה אפשרי לעשות את שני הדברים במקביל, וזה כנראה עדיף על פני לימוד רק קרבות ספורטיביים ללא התייחסות של רחוב, ועל פני לימוד רק של היחלצות ממצבים שונים אבל מבלי לתרגל קרב מגע מלא. רן.

 

[דוד כפרי]

לא מתנגד לקרבות במגע מלא (עם מיגון)

כחלק חשוב באימונים. כן מתנגד לטענה שבלי קרבות זירה אי-אפשר להתכונן ל"קרב רחוב". קרב זירה ידוע מראש, עושים לפניו הכנה ארוכה, בשעה שלפני הקרב עושים חימום ומתיחות, כשהקרב מתחיל זה לא הפתעה. קרב רחוב הוא כמעט תמיד הפתעה מוחלטת - אין זמן לחמם את הגוף, אין זמן לבדוק מול מי עובדים, אין זמן למתיחות, אין זמן להוריד לבוש הדוק ולוחץ - ובעיקר, אין זמן להכנה פסיכולוגית. מי שסומך על קרבות הזירה בלבד כהכנה לקרב אמת, חי בטעות. מי שסומך על קרבות-סימון ללא מגע מלא, חי גם הוא בטעות. צריך להתאמן במגע מלא, עם מיגון מתאים, וכמה שפחות כללים, כדי להתכונן לקרב אמיתי. קרבות כאלה צריכים לכלול גם עבודה עם/מול כלי נשק, וגם מול מספר תוקפים. זה לא חייב להיות בזירה, אבל זה חייב להיות. חלק מהאימונים, אני מתכוון.

 

[שלויימלע יוצמאח]

אנדרנלין מחמם מאוד.

נכון שקרב בפול קונטאקט אינו קרב רחוב, אבל... הוא נותן לך הזדמנות פז לחקור את יכולותיך ולהתרגל להן, כשהדופק בשמים והמוח מתחפף. ואל לשכוח שהאנדרנלין מחמם בשניות ספורות בשווה ערך לריצה קלה של דקות ארוכות.

 

[דוד כפרי]

ומה כשאין לך שניות ספורות?

חלק גדול מקרבות הרחוב עוברים מאפס למאה תוך שניה או פחות. שוב, אני בעד אימון במגע מלא, רק חושב שהוא לא חייב להיות בזירה - ושיש דרכים להתאמן במגע מלא שפשוט אינן מתאימות לזירה (לא ספורטיביות), ושעדיפות עליה כהכנה לקרב אמיתי. אני לא נגד קרבות בזירה כדרך אימון, רק חושב שיש דרכים יותר יעילות להכנה למציאות.

 

[שלויימלע יוצמאח]

../images/Emo122.gif או ../images/Emo129.gif

אין דרך מיוחדת להתמודד עם אלת בייסבול מתכתית שנפגשת מאחור עם הראש -ללא התרעה מוקדמת. אולם יכולת תפקוד בעת ספיגת מהלומות ודופק גבוה וכו', הם נכס צאן ברזל בכל קטטת רחוב. בסכ"ה הגענו לעמק השווה. לא כתבתי למעלה שקרבות זירה הן הן הדרך, אלא דיברתי בעד התנסות מרובה בפול-קונטאקט כ"שאחת הדרכים לרוכשו בקירוב היא קרבות זירה" -כאמור.

 

[דוד כפרי]

מישהו מסתובב בארץ עם אלת בייסבול?

או שמישהו ראה יותר מדי סרטים אמריקאיים? אצלנו רוב הסיכויים שזה יהיה סכין. לגבי כל השאר אנחנו מסכימים.