לפעמים עצב מגיע בהפתעה-אוה אילנד/ תרגום: רוני בק/הוצאה: תכלת/קטגוריה: ילדים, ילדי גן/2019
בִּמְקוֹם לְפַחֵד מֵעֶצֶב, אֶפְשָׁר לָתֵת לוֹ שֵׁם...
לִפְעָמִים עֶצֶב מַגִּיעַ בְּהַפְתָּעָה.
לָמָּה הוּא בָּא? וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲזוֹר לוֹ?
הַאִם כָּל מָה שֶׁעֶצֶב רוֹצֶה הוּא לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָקוֹם?
לִפְעָמִים עֶצֶב מַגִּיעַ בְּהַפְתָּעָה מֵאתֵ אֵוהָ אִילנֵדְ הוּא סֵפֶר עֲטוּר שְׁבָחִים, שֶׁכּוּלּוֹ רֶגֶשׁ וְלֵב.
וכך כתבה עטרה אופק על הספר: לפעמים עצב מגיע בהפתעה, ולפעמים יש ילדים שלא יודעים מה לעשות עם עצב. אני הייתי ילדה כזאת, והלוואי שהיה לי ספר כזה בילדותי, כי לא ידעתי אז שעצב הוא לגיטימי. פעם חשבתי שטוב שכך, ושבגלל זה היתה לי ילדות מאושרת. כיום אני יודעת כמה חשוב לתת לעצב מקום, כמו לכל רגש אחר. והספר הזה מסביר זאת בצורה הכי עדינה ויפה וידידותית שאפשר, במלים ובציורים.
להמשך קריאה https://www.hamitlahevet.com/books/366e2288-ff1a-4640-9524-d7ad654f9e1e
בספרות ילדים מומלצת מאת ד''ר שי רודין הוא כותב:
ספר מושלם לגיל הרך:
"לפעמים עצב מגיע בהפתעה" מאת אוה אילנד (הוצאת תכלת, בתרגום רוני בק)
לא בכל יום אני מכנה ספר בכינוי "מושלם". השלמות שטמונה בספר עולה לנוכח האופן שבו מתווך לילדים בגיל הרך מושג מופשט כמו 'עצב' וכן לאור התואם בין הנושא לאיורים – איורים מינימליסטיים במספר מצומצם של צבעים, שמחקים ציור של ילד ומצביעים על התהליך המתואר בסיפור – מעצבות ועד שיבת השמחה והצבע לחיים, מהסתגרות ועד ליציאה אל העולם.
"לפעמים עצב מגיע בהפתעה. הוא הולך איתנו לכל מקום..." מספר הטקסט, ומגובה ברישום עדין של ספק ילד ספק ילדה, על מנת שהקוראים לא יתחמו את הרגש סביב בני מין מסוים. כולם יכולים לחוש עצובים. מרביתו של הדף נותרת לבנה, רמז לתחושת הריק שמלווה עצב. בתום הסיפור, כשהעצב הולך למקום אחר, חוזרים הצבעים אל הדף, מבעד לדלת נשקפים פרחים ועצים, ואף בבית מוצב אגרטל עם פרחים, להדגיש את התחושה של הפריחה והשמחה שחוזרת ומגובה גם באופן שבו הבית מאורגן.
בסיפור הקצרצר הזה מוצג העצב לפני הילדים כאורח, שמגיע בהפתעה, ומחייב התייחסות ולא התעלמות. הסיפור מציע לתת לו שם, רמז לכך שעצב מגיע בגין מקרה מסוים, לא להחביא אותו, אלא להפך – להתקרב אליו ולהכיר אותו. בהמשך "לעשות" עם העצב פעולות שונות שהילד אוהב – ציור, מוזיקה, שוקו או טיול. ואחרי שלוקחים את העצב למקומות המשמחים, כי "כל מה שעצב רוצה זה לדעת שיש לו מקום", העצב הולך למקום אחר.
זוהי דוגמה נפלאה למינימליזם ספרותי שמצליח לברוא עולם ומלואו. חשוב לציין שהטקסט מדגיש את הצורך לעבד את העצב בפרטיות ולקיים עמו שיח פנימי. זוהי מעין קריאה לילדים להתחיל לשאול את עצמם שאלות בנוסח 'למה אנחנו מרגישים מה שאנחנו מרגישים' ולא להסתפק ב'איך אנחנו מרגישים'.
מומלץ לגילאי 3-5
