קקי.
זה די עצוב בסופו של דבר, כי שום דבר טוב לא יצא מזה, אבל אין מה לעשות, נפלתי בפח. היא הייתה רעה, פשוט רעה, ואני - אז עוד אהבתי אותן כאלה, מה כבר ידעתי? כהייתי הולך איתה, הייתי עם ראש מורם, אם היה לי זנב הוא היה בוודאי מתקשקש בפראות. סיפרתי עליה לטל, ורק לטל. טל הייתה החברה הכי טובה שלי, וגם זה היה די עצוב כי אני לא הייתי החבר הכי טוב שלה, אפילו לא הייתי אחד החברים הטובים שלה. אני לא חושב שהייתי החבר הכי טוב של אף אחד, למרות שככה זה צריך להיות - מי שהוא החבר הכי טוב שלך - אתה צריך להיות החבר הכי טוב שלו, עיקרון ההדדיות, נראה לי שזה אפילו אחד החוקים של ניוטון, אבל בזה אני באמת לא מבין. סיפרתי לטל כי לא היה לי מישהו אחר לספר לו, אבל סיפרתי לה הכל, איך נפגששנו במקרה בצבא, ואיך במיקרה נפגשנו שוב בתחנה המרכזית בעפולה, ואיך היא התקשרה אלי עם התירוץ הדבילי והמקסים ``הייתה לי שיחה שלא נענתה, ונדמה היה לי שזה המספר שלך.`` אני חושב שנתתי לעצמי להתאהב בה כדי להתגבר על טל. טל ידעה שאני מאוהב בה, בגלל זה היא הייתה מספרת לי כל הזמן איזה חמוד החבר שלה, בגלל זה גם לא הייתי החבר הכי טוב שלה, איך אפשר שהחבר הכי טוב שלך יהיה מאוהב בך? אז התאהבתי בה (לא בטל, בדנה) והיא ממש לא התאהבה בי, רק שיחקה איתי, הקסימה אותי, אמרתי לכם כבר, היא הייתה רעה, ואז עוד אהבתי אותן כאלה. הייתי לוקח אותה לכל מיני מקומות, וקונה לה דברים, ומספר לה סיפורים. אני מודה שנסחפתי, עכשיו אני מבין את זה, אבל לא יכולתי להבין כל מיני דברים שהיא הייתה עושה, הייתי מתעצבן עליה, ומפנים. הייתי כועס, ומפנים, ומבחוץ - רק חיוכים, ופוצי מוצי קוצי טוצי, הכל טוב ושמח בממלכת דנה`לה.הכי שנאתי את זה שהיא הייתה יוצאת איתו בלילות שהייתי עובד בהם. שאול. שאול היה ידיד טוב שלה עוד מהתיכון, מה שהיה לגיטימי, כי לי הייתה את שירה שהייתה ידידה שלי מהתיכון, אבל, אני לא יודע למה, זה לא היה אותו הדבר. אודי ראה אותם בסרט ביחד. הם נראו לו יותר מדי מיודדים. הוא התקשר אלי. הלכתי אליה הביתה. נכנסתי עם המפתח שהיא נתנה לי. ראיתי אותם ביחד במיטה. שלפתי את האקדח שלי.והסתובבתי עם הגב אליהם, הכנסתי את הקנה לפה וסחטתי את ההדק, לא לחצתי, סחטתי, כמו שלימדו אותי בטירונות, הנמכתי את הקנה בתוך הפה שלי, שהדם והמוח שלי יעופו עליהם. מגיע להם.זאת הפעם השניה שעושים לי כזה דבר, הפעם אני לא אעבור על זה בשתיקה.
זה די עצוב בסופו של דבר, כי שום דבר טוב לא יצא מזה, אבל אין מה לעשות, נפלתי בפח. היא הייתה רעה, פשוט רעה, ואני - אז עוד אהבתי אותן כאלה, מה כבר ידעתי? כהייתי הולך איתה, הייתי עם ראש מורם, אם היה לי זנב הוא היה בוודאי מתקשקש בפראות. סיפרתי עליה לטל, ורק לטל. טל הייתה החברה הכי טובה שלי, וגם זה היה די עצוב כי אני לא הייתי החבר הכי טוב שלה, אפילו לא הייתי אחד החברים הטובים שלה. אני לא חושב שהייתי החבר הכי טוב של אף אחד, למרות שככה זה צריך להיות - מי שהוא החבר הכי טוב שלך - אתה צריך להיות החבר הכי טוב שלו, עיקרון ההדדיות, נראה לי שזה אפילו אחד החוקים של ניוטון, אבל בזה אני באמת לא מבין. סיפרתי לטל כי לא היה לי מישהו אחר לספר לו, אבל סיפרתי לה הכל, איך נפגששנו במקרה בצבא, ואיך במיקרה נפגשנו שוב בתחנה המרכזית בעפולה, ואיך היא התקשרה אלי עם התירוץ הדבילי והמקסים ``הייתה לי שיחה שלא נענתה, ונדמה היה לי שזה המספר שלך.`` אני חושב שנתתי לעצמי להתאהב בה כדי להתגבר על טל. טל ידעה שאני מאוהב בה, בגלל זה היא הייתה מספרת לי כל הזמן איזה חמוד החבר שלה, בגלל זה גם לא הייתי החבר הכי טוב שלה, איך אפשר שהחבר הכי טוב שלך יהיה מאוהב בך? אז התאהבתי בה (לא בטל, בדנה) והיא ממש לא התאהבה בי, רק שיחקה איתי, הקסימה אותי, אמרתי לכם כבר, היא הייתה רעה, ואז עוד אהבתי אותן כאלה. הייתי לוקח אותה לכל מיני מקומות, וקונה לה דברים, ומספר לה סיפורים. אני מודה שנסחפתי, עכשיו אני מבין את זה, אבל לא יכולתי להבין כל מיני דברים שהיא הייתה עושה, הייתי מתעצבן עליה, ומפנים. הייתי כועס, ומפנים, ומבחוץ - רק חיוכים, ופוצי מוצי קוצי טוצי, הכל טוב ושמח בממלכת דנה`לה.הכי שנאתי את זה שהיא הייתה יוצאת איתו בלילות שהייתי עובד בהם. שאול. שאול היה ידיד טוב שלה עוד מהתיכון, מה שהיה לגיטימי, כי לי הייתה את שירה שהייתה ידידה שלי מהתיכון, אבל, אני לא יודע למה, זה לא היה אותו הדבר. אודי ראה אותם בסרט ביחד. הם נראו לו יותר מדי מיודדים. הוא התקשר אלי. הלכתי אליה הביתה. נכנסתי עם המפתח שהיא נתנה לי. ראיתי אותם ביחד במיטה. שלפתי את האקדח שלי.והסתובבתי עם הגב אליהם, הכנסתי את הקנה לפה וסחטתי את ההדק, לא לחצתי, סחטתי, כמו שלימדו אותי בטירונות, הנמכתי את הקנה בתוך הפה שלי, שהדם והמוח שלי יעופו עליהם. מגיע להם.זאת הפעם השניה שעושים לי כזה דבר, הפעם אני לא אעבור על זה בשתיקה.