כמו כל החודש הזה של החגים ... אוף אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף אחד גדול זה מה שיש להגיד
לא יודעת מאיפה להתחיל אין לי סבלנות לאנשים במיוחד למשפחה והם באמת מאוד משתדלים לא להציק אבל באופן מפתיע כמה שהם משתדלים אני יותר מתעצבנת ובלילה אני ממש נחנקת מרוב הדמעות והבאסה מעצמי ושל עצמי .. כאילו כל מה שהצלחתי להעלים מעצמי במהלך היום ....כל הדאגות הבאסה המחשבות הרעות הכל מגיע אליי כמו בומרנג ומתפוצץ לי בפנים ממש בא לי איזה יד מחבקת אבל אני לא יכולה לסמוך על אפחד וזאת שאפשר לסמוך עליה בחופש .... וניסתי לסמוך על השכנה ,שהיא באמת מדהימה וחמה אבל זה לא היה כמו המקסימה... וזה מדהים אני יושנת איזה 10 -11 שעות ביום ואני עדיין מתה מעייפות בארבע בצהריים .... והמשמרת שלי מתחילה
והוא זועק לי "דכאון". נשמע שמאוד מאוד לא קל לך. אני חושבת שאת זקוקה לא רק לתמיכה וירטואלית אלא לתמיכה מקצועית יותר-פסיכולוג/ית שיקשיב לך, שיכוון אותך. השינה המרובה והעייפות הרבה, הדמעות, המחשבות הרעות, החוסר יכולת לסמוך על אף אחד... כל אלה מצביעים על דיכאון. תזכרי שאת לא לבד וחבל שלא תתני לאחרים לעזור לך. אנחנו בכל מקרה פה בשבילך תמיד
על החפירות יאוו באתי הביתה ואני מרגישה שאני כל כך כועסת וזה אחרי שעתיים אימון ושוקולד.... אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווח צריך לעשות משהו פרודקטיבי אולי אני אקפל כביסה אמצא רעיונות להפעלות לקטנים... אולי סתם יפרק את המקרר....
אני גם חייבת בעצבים להוציא את המרץ, בד"כ יוצא על להכין דברים לגן, לנקות את הבית וכו'. אולי תנסי דווקא בשעת הכעס לקחת פסק זמן, להירגע, להשתחרר מול סרט טוב,סדרה טובה- להיות לשעה-שעתיים בעולם של מישהו אחר.
כי אחרי שינה יותר מידי ארוכה קמים עייפים ,יש לי גם את ההרגל הזה מתי שאין לי עבודה בבוקר ,זה הרגל שמאוד קשה לשנות אותו הדבר היחיד שעובד עליי הוא למצוא מחויבות כלשיהא שתכריח אותך לקום בבוקר. עזרה לפעמים באמת עדיף לקבל מאנשים לא מוכרים ,כי אנשים שקרובים עליך הם לא תמיד נייטרלים ותמיד יהיה להם אינטרס כלשהוא לגביך מה שיפריע להם לתת לך עצה אמיתית. בנוסף על חשבון הבית קבלי