../images/Emo99.gif|רון|../images/Emo23.gif../images/Emo87.gif
*פותחת את הספרים*
"וואו," אמר רון. הוא ישב ובהה בהארי כמה דקות, ואז - כאילו תפש מה הוא עושה - שוב מיהר להסב את מבטו אל החלון.
אוזניו של רון נהיו ורודות. כנראה שחשב שאמר יותר מדי, כי הוא חזר להביט דרך החלון. (איזה חמוד!
)
"רוצים משהו מהגלה, חמודים?" הארי, שלא אכל אחורת בוקר, זינק מיד (האידיוט...), אבל האוזניים של רון הפכו שוב לורודות והוא מלמל שהביא איתו כריכים.
"זה לא באמת צפרדעים, נכון?" הוא התחיל להרגיש כאילו שום דבר כבר לא יפתיע אותו. "לא," אמר רון. "אבל תבדוק איזה קלף שמו לך, חסר לי אגריפס."
"לא יודע למה הוא כל-כך עצוב," אמר רון. "אם אני הייתי מביא קרפדה, הייתי מנסה לאבד אותה בהקדם האפשרי. אם כי אני הבאתי את סקאברס, אז אין לי זכות לדבר."
"לא אכפת לי באיזה בית ישימו אותי, העיקר לא איתה," (
)
"גריינג´ר, הרמיוני!" הרמיוני כמעט רצה אל השרפרף, ומשכה את המצנפת על ראשה בהתלהבות. "גריפינדור!" צעקה המצנפת. רון נאנח עמוקות.
...ואז היה תורו של רון. בינתיים הספיקו פניו לקבל גוון ירקרק (
) מרוב לחץ.
"אני יודע מי אתה!" אמר רון לפתע. " האחים שלי סיפרו לי עליך - אתה ניק-כמעט-בלי-ראש!"
עזוב, סקאברס! הוא לועס לי את הסדינים."
"אתם תרגישו כמו בבית," אמר האגריד, משחרר את פנג, שזינק הישר אל רון והחל מלקק את אוזניו. (אוווו... פנג לא היה קופץ ככה על מישהו שהוא לא נחמד... כלבים מבינים עם מי יש להם עסק רק ממבט ראשון.) טוב, כל זה רק משני פרקים בערך, ויש עוד המון, אם אני אכתוב בכל זה יקח שעות