שמש ניצחית
New member
קצת עצוב------
אני קוראת את ההודעות פה ואני מתעצבת גם על אייך שאתן מרגישות ויותר על אייך שאני כבר הפסקתי להרגיש. אייך אמא שלכן במקום גבוהה כל כך למעלה אצלכן ואצלי היא לא ואפילו לא באשמתי.זה כל כך לא הוגן אני אמורה לתת לה הרבה יותר ממה שהיא מקבלת ואין לי אפשרות. מרוב עומס בחיים שלי זה הגיע למצב שאמא שלי קצת נימצאת בצד או במקרה הטוב באמצע והדבר שיותר מעצבן שהרבה ממה שעבר עלי בחיים קשור איכשהו אליה. אני מנסה להיזכר ברגעים יותר טובים וזה אבסורד!אני צריכה לזכור, לא לנסות ואני לא זוכרת כלום! היא היתה מדברת איתי שעות אבל רק כדי שאני אהיה "מוכנה" לחיים,ממש!לבסוף למדתי הכל לבד ובדרך הכי כואבת שאפשר לתאר ודווקא על מה שחשוב בחיים היא אף פעם לא דיברה כמו על אהבה אייך היא אמורה להיות,אז גדלתי לתוך הבנה שאיך שהוא אהב אותי זאת בטח היתה אהבה.הוא היה היחיד שבכלל התייחס אלי כאל ילדה (חולני משהו אבל ואני אומרת את זה מתוך בושה גמורה והשפלה שאתן בכלל לא יכולות להבין,אבל זאת האמת) היא גם היתה מיושנת בדעות שלה אז על יחסי מין בכלל לא היה על מה לדבר,אבל לא נורא היה לי מודל לחיקוי גם ככה ! וכן זה גם מכעיס ולא רק מעציב כי אם היא היתה טורחת קצת יותר אולי התפיסה שלי לא היתה מעוותת כל כך בכל מה שקשור לרגשות!כי כרגע אין לי בכלל אני פועלת רק מהשכל והרגש שלי מנותק לחלוטין מקיומי.....די !!!!!!!!ניפגעתי מספיק וכאבתי יותר מידי אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שחוו מ"ס כל כך גדול של אובדנים ומוות וכאב ואהבה??????אין לה מקום בחיים שלי.גם ככה לפי העבר אם לשפוט כולם אוהבים אותי בדיוק אותו הדבר אבל בדיוק! אני חיה בשליטה כמעט מושלמת כל המעשים שלי מדודים עד לפרט הקטן (כן, חרא חיים) אבל אין ממש ברירה,לא ממש ניהנת מהחיים האלו ,כי מי שצריך באופן מתמיד להתמודד איתם נימנע ממנו להנות מהם. ואני יודעת שאני לא יכולה להאשים אותה ולכעוס עליה אז אני כועסת על עצמי כי זה קשה לי מידי לכעוס עליה היא אמא שלי.... הלוואי ויכולתי להיות רק ילדה קטנה לרגע ולקבל ממנה חיבוק . כל כך קשה לי עכשיו אני מרגישה שהכל סוגר עלי .לא יכולה לעצום עיינים .אין לי אוויר .השדים באים בלילה........
אני קוראת את ההודעות פה ואני מתעצבת גם על אייך שאתן מרגישות ויותר על אייך שאני כבר הפסקתי להרגיש. אייך אמא שלכן במקום גבוהה כל כך למעלה אצלכן ואצלי היא לא ואפילו לא באשמתי.זה כל כך לא הוגן אני אמורה לתת לה הרבה יותר ממה שהיא מקבלת ואין לי אפשרות. מרוב עומס בחיים שלי זה הגיע למצב שאמא שלי קצת נימצאת בצד או במקרה הטוב באמצע והדבר שיותר מעצבן שהרבה ממה שעבר עלי בחיים קשור איכשהו אליה. אני מנסה להיזכר ברגעים יותר טובים וזה אבסורד!אני צריכה לזכור, לא לנסות ואני לא זוכרת כלום! היא היתה מדברת איתי שעות אבל רק כדי שאני אהיה "מוכנה" לחיים,ממש!לבסוף למדתי הכל לבד ובדרך הכי כואבת שאפשר לתאר ודווקא על מה שחשוב בחיים היא אף פעם לא דיברה כמו על אהבה אייך היא אמורה להיות,אז גדלתי לתוך הבנה שאיך שהוא אהב אותי זאת בטח היתה אהבה.הוא היה היחיד שבכלל התייחס אלי כאל ילדה (חולני משהו אבל ואני אומרת את זה מתוך בושה גמורה והשפלה שאתן בכלל לא יכולות להבין,אבל זאת האמת) היא גם היתה מיושנת בדעות שלה אז על יחסי מין בכלל לא היה על מה לדבר,אבל לא נורא היה לי מודל לחיקוי גם ככה ! וכן זה גם מכעיס ולא רק מעציב כי אם היא היתה טורחת קצת יותר אולי התפיסה שלי לא היתה מעוותת כל כך בכל מה שקשור לרגשות!כי כרגע אין לי בכלל אני פועלת רק מהשכל והרגש שלי מנותק לחלוטין מקיומי.....די !!!!!!!!ניפגעתי מספיק וכאבתי יותר מידי אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שחוו מ"ס כל כך גדול של אובדנים ומוות וכאב ואהבה??????אין לה מקום בחיים שלי.גם ככה לפי העבר אם לשפוט כולם אוהבים אותי בדיוק אותו הדבר אבל בדיוק! אני חיה בשליטה כמעט מושלמת כל המעשים שלי מדודים עד לפרט הקטן (כן, חרא חיים) אבל אין ממש ברירה,לא ממש ניהנת מהחיים האלו ,כי מי שצריך באופן מתמיד להתמודד איתם נימנע ממנו להנות מהם. ואני יודעת שאני לא יכולה להאשים אותה ולכעוס עליה אז אני כועסת על עצמי כי זה קשה לי מידי לכעוס עליה היא אמא שלי.... הלוואי ויכולתי להיות רק ילדה קטנה לרגע ולקבל ממנה חיבוק . כל כך קשה לי עכשיו אני מרגישה שהכל סוגר עלי .לא יכולה לעצום עיינים .אין לי אוויר .השדים באים בלילה........
