קצת על יופי
בעקבות שיחה שהיתה לי עם עם בחורה נחמדה ובעקבות התחביבים השונים שלי, החלטתי לכתוב את הכתבה הזו ולשתף קצת במחשבותי. קודם כל לידע כללי, בהקשר של הכתבה אני עוסק ב 3 דברים עיקריים – ציורי עירום, צילומי עירום וציורי גוף. בציורי עירום אני עוסק כבר כמעט 10 שנים, בערך חצי מאותו הזמן בצילום ובציורי גוף כ 4 שנים בלבד. כאשר נכון לשנה האחרונה, אחרי השתתפות בפסטיבל ציורי הגוף העולמי באוסטריה דורגתי במקום ה 10 בעולם בציורי גוף, ע"פ איגוד ציורי הגוף העולמי וכרגע זהו תחום העיסוק האמנותי העיקרי שלי. אז קצת על יופי (ע"פ שמש מוטי): יש 2 סוגים של יופי בעולם. היופי הראשון הוא יופי גלובלי, זה יופי ש"מוסכם" בצורה גלובלית והוא מוכתב בעיקר ע"י עולם האופנה. רואים לפי היופי הזה דוגמניות, שחקניות ואנשי ציבור. אם נשתמש קצת בידע באנטרופולוגיה ומדעי החברה, אז כל אדם מושפע מאוד מהתרבות בה הוא חי, גם אם הוא חושב שלא וגם אם הוא מתכחש לכך. כל הלך חיינו מושתת על חוקים ברורים של החברה בה אנחנו חיים. כחברה מערבית, אידאל היופי דיי ברור ובאמת מוכתב ע"י עולם האופנה כפי שציינתי. בשונה מתרבויות אחרות בהן אידאל היופי נקבע ע"פ חוקי דת, או השלכה למצב בריאותי. דוגמה טובה ונפוצה לכך, היא נשים בשבטים אפריקאים. בהם ככל שהאישה שמנה ובעלת כח פיזי גדול יותר, כך היא נחשבת בריאה יותר ויפה יותר. בחורה רזה נחשבת לחולה ו"פחות שווה". דוגמה נוספת - בתרבויות מסויימות היופי נקבע גם ע"י שימוש בתוספות ובצבעים. בשבטים רבים יש שימוש באיפור גוף, פירסינג וצלקות יזומות אשר יכולות לקבוע אם בן השבט יפה או לא, בהתאם לצורה ולתוכן התוספות. השימוש לכך יכול להיות דתי או אסטתי. כשבחורה מסתכלת במראה ואומרת אני לא יפה, זה תמיד בהשווה לאידאל יופיה זה. כשאני מצליח להתגבר על הביישנות שלי, ניגש לבחורה ושואל אותה אם היא מוכנה לדגמן לי - ברוב הפעמים אני מקבל את התשובה – " זה מאוד מחמיא לי, אבל אני לא נראית כמו דוגמנית". כאן, אני מנסה להסביר את היופי השני. האידאל השני - הוא אידאל אישי, טעם אישי אם נרצה. היום נשים רזות, עם בטן שטוחה, טוסיק קטן - 170 ס"מ גובה לפחות וחזה סיליקון מושלם זה אידאל היופי. אבל אני אישית אוהב אדמוניות, עם נמשים בכל הגוף, קצת מלאות, עם חזה קטן עד בינוני ותחת עסיסי! כמובן. אם אני משליך את זה לעולם האמנות שלי, כשאני מצייר בחורה, אני מצייר את מה שאני רואה. כל קו, כתם וצבע שאני שם בציור שלי, מושפעים מזה. אם אני אוהב את מה שאני רואה – זה מתבטא ביצירה וברוב הפעמים, הבחורות מופתעות ואוהבות את המראה שלהן. בגלל שאני מתעסק בעירום, אני יכול לראות את זה אפילו בצורה מוקצנת יותר. לדוגמה - באה בחורה סקרנית, בעלת תתחושות חוסר בטחון בקשר למראה שלה. היא חושבת שהיא כולה מלאת פגמים ומקסימום יפה כמו צלופח באותו רגע. אחרי כמה צילומים היא אומרת.. מה? זו אני??? יה.. איזה יופי אתה מצלם!! אני ממש לא פוטוגנית בד"כ. ואני אומר, זה לא העניין של לדעת לצלם או לצייר - צריך לדעת להסתכל... אין דבר כזה פוטוגנית לדעתי. אם צלם של נשיונל ג'אוגרפיק יכול לצלם זקנה מקומטת מלאת צלקות וכל העולם יגיד שזה יפה אז זה לא עניין של פוטוגני או לא. זה עניין של זוית צילום, קומפוזיציה, איפור ותאורה, והכי חשוב - נקיטת עמדה. זהו. אחת הבעיות לדעתי, בתדמית אישית היא שאנחנו פשוט לא יודעים להסתכל. לעיתים אני מרגיש שכאמן יש לי הרבה יותר כלים לבחון יופי. כשאני משווה איך אני בחון יופי של בחורה ואיך חברים שלי בוחנים אותה, יש הבדל משמעותי. לי נוח להסתכל ולבחון את הצורות, את הקימורים, קוים שנוצרים בגוף. זה ממש כמו לצייר בראש תוך כדי הסתכלות. אם הצורות יפות הגוף זורם, הצבעים מעניינים, תוסיפו לזה חיוך מקסים ושפת גוף – והנה לכם, מושלמות.
בעקבות שיחה שהיתה לי עם עם בחורה נחמדה ובעקבות התחביבים השונים שלי, החלטתי לכתוב את הכתבה הזו ולשתף קצת במחשבותי. קודם כל לידע כללי, בהקשר של הכתבה אני עוסק ב 3 דברים עיקריים – ציורי עירום, צילומי עירום וציורי גוף. בציורי עירום אני עוסק כבר כמעט 10 שנים, בערך חצי מאותו הזמן בצילום ובציורי גוף כ 4 שנים בלבד. כאשר נכון לשנה האחרונה, אחרי השתתפות בפסטיבל ציורי הגוף העולמי באוסטריה דורגתי במקום ה 10 בעולם בציורי גוף, ע"פ איגוד ציורי הגוף העולמי וכרגע זהו תחום העיסוק האמנותי העיקרי שלי. אז קצת על יופי (ע"פ שמש מוטי): יש 2 סוגים של יופי בעולם. היופי הראשון הוא יופי גלובלי, זה יופי ש"מוסכם" בצורה גלובלית והוא מוכתב בעיקר ע"י עולם האופנה. רואים לפי היופי הזה דוגמניות, שחקניות ואנשי ציבור. אם נשתמש קצת בידע באנטרופולוגיה ומדעי החברה, אז כל אדם מושפע מאוד מהתרבות בה הוא חי, גם אם הוא חושב שלא וגם אם הוא מתכחש לכך. כל הלך חיינו מושתת על חוקים ברורים של החברה בה אנחנו חיים. כחברה מערבית, אידאל היופי דיי ברור ובאמת מוכתב ע"י עולם האופנה כפי שציינתי. בשונה מתרבויות אחרות בהן אידאל היופי נקבע ע"פ חוקי דת, או השלכה למצב בריאותי. דוגמה טובה ונפוצה לכך, היא נשים בשבטים אפריקאים. בהם ככל שהאישה שמנה ובעלת כח פיזי גדול יותר, כך היא נחשבת בריאה יותר ויפה יותר. בחורה רזה נחשבת לחולה ו"פחות שווה". דוגמה נוספת - בתרבויות מסויימות היופי נקבע גם ע"י שימוש בתוספות ובצבעים. בשבטים רבים יש שימוש באיפור גוף, פירסינג וצלקות יזומות אשר יכולות לקבוע אם בן השבט יפה או לא, בהתאם לצורה ולתוכן התוספות. השימוש לכך יכול להיות דתי או אסטתי. כשבחורה מסתכלת במראה ואומרת אני לא יפה, זה תמיד בהשווה לאידאל יופיה זה. כשאני מצליח להתגבר על הביישנות שלי, ניגש לבחורה ושואל אותה אם היא מוכנה לדגמן לי - ברוב הפעמים אני מקבל את התשובה – " זה מאוד מחמיא לי, אבל אני לא נראית כמו דוגמנית". כאן, אני מנסה להסביר את היופי השני. האידאל השני - הוא אידאל אישי, טעם אישי אם נרצה. היום נשים רזות, עם בטן שטוחה, טוסיק קטן - 170 ס"מ גובה לפחות וחזה סיליקון מושלם זה אידאל היופי. אבל אני אישית אוהב אדמוניות, עם נמשים בכל הגוף, קצת מלאות, עם חזה קטן עד בינוני ותחת עסיסי! כמובן. אם אני משליך את זה לעולם האמנות שלי, כשאני מצייר בחורה, אני מצייר את מה שאני רואה. כל קו, כתם וצבע שאני שם בציור שלי, מושפעים מזה. אם אני אוהב את מה שאני רואה – זה מתבטא ביצירה וברוב הפעמים, הבחורות מופתעות ואוהבות את המראה שלהן. בגלל שאני מתעסק בעירום, אני יכול לראות את זה אפילו בצורה מוקצנת יותר. לדוגמה - באה בחורה סקרנית, בעלת תתחושות חוסר בטחון בקשר למראה שלה. היא חושבת שהיא כולה מלאת פגמים ומקסימום יפה כמו צלופח באותו רגע. אחרי כמה צילומים היא אומרת.. מה? זו אני??? יה.. איזה יופי אתה מצלם!! אני ממש לא פוטוגנית בד"כ. ואני אומר, זה לא העניין של לדעת לצלם או לצייר - צריך לדעת להסתכל... אין דבר כזה פוטוגנית לדעתי. אם צלם של נשיונל ג'אוגרפיק יכול לצלם זקנה מקומטת מלאת צלקות וכל העולם יגיד שזה יפה אז זה לא עניין של פוטוגני או לא. זה עניין של זוית צילום, קומפוזיציה, איפור ותאורה, והכי חשוב - נקיטת עמדה. זהו. אחת הבעיות לדעתי, בתדמית אישית היא שאנחנו פשוט לא יודעים להסתכל. לעיתים אני מרגיש שכאמן יש לי הרבה יותר כלים לבחון יופי. כשאני משווה איך אני בחון יופי של בחורה ואיך חברים שלי בוחנים אותה, יש הבדל משמעותי. לי נוח להסתכל ולבחון את הצורות, את הקימורים, קוים שנוצרים בגוף. זה ממש כמו לצייר בראש תוך כדי הסתכלות. אם הצורות יפות הגוף זורם, הצבעים מעניינים, תוסיפו לזה חיוך מקסים ושפת גוף – והנה לכם, מושלמות.
