Democritous
New member
קצת על דמוקרטיה
כפי שידוע לנו יש כמה גישות כלפי הדמוקרטיה אך אני רוצה לנתח כאן את הגישה הפונקציונליסטית הרואה בדמוקרטיה כלי לביטוי הערכים הקולקטיביים. יש להבהיר נקודה מסויימת: ערכים קולקטיביים אינם דעת הרוב אלא דעת הכלל. יש בינהם הבדל מאוד מהותי. רוב יכול להיות גם 51% או אפילו למטה מזה כאשר מבין כמה קבוצות יש קבוצה אחת דומיננטית שאינה מהווה רוב מוחלט. כאשר אני מגדיר דעת הכלל אני לוקח בחשבון את כל הקבוצות ועושה סך של כל הדעות בינהן. ברור שיש כאן גם קשר לרוב אבל החשיבות היא בהיווצרות של קונצנזוס רחב באשר לכל סוגייה. העניין הוא שאין לנו הגדרה ברורה מהו קונצנזוס, מדובר יותר בעניין של תחושה. אני באופן אישי שמתי לב שכאשר אומרים שיש קונצנזוס בעניין מסויים הסקרים מראים על תמיכה בסביבות ה-70%. אני לא מציע את זה כמספר מוחלט אבל זה הכיוון פחות או יותר. כאשר יש רוב מוצק שכזה נמצא שהמתנגדים הם מקבוצות קוטביות שונות שבעצם מאזנות אחת את השניה. ע"פ הגדרה זו הדמוקרטיה היא גמישה ביותר שכן הכל הוא יחסי. אין ערכים מוחלטים וכל הערכים הם נגזרת של דעת הכלל או כפי שאני נוהג לכנות "סך כל הדעות". משמעות הדבר היא שאין גבולות והכל מותר כל עוד הוא עומד בקריטריון של ערכי הכלל. יחד עם זאת כאשר אנו בוחנים דמוקרטיות אנו יכולים למצוא בנקל דפוסים ומאפיינים ייחודיים אשר באים לידי ביטוי בהן: זכויות אדם,זכויות מיעוטים,פלורליזם וכו'. משמעות הדבר היא שקיים מודל תיאורטי של דמוקרטיה על בסיס נורמטיבי אוניברסלי. ע"פ קריטריון זה אנו יכולים ליצור מדד למדינות דמוקרטיות. ככל שקיים ריחוק שלילי גדול יותר ניתן לאמר שדירוג הדמוקרטיות של מדינה מסויימת הוא נמוך באופן יחסי. קיימות מספר אפשרויות למצב שכזה: 1.מצב בו לא קיימת דמוקרטיה. 2.דמוקרטיה נמצאת בראשית דרכה ולכן עוד לא סיגלה לעצמה דפוסים דמוקרטיים. 3.מצב של רגרסיה דמוקרטית. כעת מעוניין אני לקשור בין שני המשתנים שהגדרתי: 1.דמוקרטיה ככלי לביטוי ערכים קולקטיביים. 2.דמוקרטיה נורמטיבית אוניברסלית. נראה כי יכולות להיווצר סתירות לא מעטות בין שתי סוגי הדמוקרטיות. מהי לכן הדמוקרטיה אליה אנו צריכים לשאוף, והאם ניתן לחבר בינהן ולהנות משתיהן באותה מידה? על מנת לעשות זאת אני מציע את מדד האמינות השלטונית. ככל שהמדד גבוה יותר ניתן לאמר שהדמוקרטיה מצליחה לבטא את ערכי הקולקטיב בצורה אפקטיבית יותר. הציבור הרחב הוא נייר הלקמוס של המציאות בזמן נתון. האנשים הם אלו שחווים את המציאות כמות שהיא ולכן תחושותיהם מהוות את האינדיקטור המדוייק ביותר למהי בעצם המציאות מולה אנו עומדים ומהם הפתרונות הרצויים. כל אדם עושה זאת דרך הפריזמה הצרה שלו ובשילוב כל הגורמים נוצר ספקטרום מלא של תחושות הציבור. כאשר תגדל מידת האמינות של המנגנון השלטוני יווצר איזון לאומי פנימי וחיצוני דבר שיביא לידי ביטוי ערכים דמוקרטיים אוניברסליים. דוגמאות להמחשה: ניתן לאמר שמדיניות החיסולים הממוקדים,סגרים,עוצרים,הריסת בתים,עיכוב במחסומים,הקמת גדר בטחון וכו' הן דמוקרטיות שכן יש לגביהן קונצנזוס רחב בציבור הישראלי, משמע המדיניות מבטאת ערכים קולקטיביים באשר לדרך בה יש להלחם בטרור ע"פ הציבור. כנגזרת מכך ניתן לאמר גם שכל הפעולות האלה הן מוסריות מעצם היות המוסר נגזרת של ערכים. הכל כאמור באופן יחסי. מנגד אנו יכולים לראות שקיימת מידה מסויימת של פגיעה בזכויות אדם ע"פ מדדים דמוקרטיים אוניברסליים, כך שכנראה מתקיים במקביל תהליך שבו נפגעת הדמוקרטיה בישראל. פה נכנס לידי ביטוי מדד האמינות. ניתן להבחין שנוצר בישראל ניתוק בין המנגנון השלטוני לבין הציבור ולא מתקיימת תאימות בין המדיניות של המערכת השלטונית לבין הערכים הקולקטיביים. משמעות הדבר היא שנוצר משבר אמון בין הציבור לקברניטים. יכול אם כן להיות שהמדיניות הספציפית הנוגעת ללחימה בטרור היא דמוקרטית בהתאם להגדרה הדמוקרטית הערכית, אך קיומם של פערים בין המדיניות לערכים בגזרות אחרות הם שיוצרים חוסר איזון חברתי,פגיעה בדפוסים דמוקרטיים נורמטיביים ולבסוף פגיעה בדמוקרטיה עצמה. כאשר אני אומר שאין גבולות לדמוקרטיה באופן טבעי נותנים לי את הדוגמה של גרמניה הנאצית וכביטוי למדינה ומשטר שביטאו ערכים קולקטיביים וזכו לאמינות בקרב הציבור הגרמני. תשובתי היא שבגרמניה בגלל אופי המשטר לא ניתן היה למדוד כלל את מידת אמינות המשטר,משמע מלכתחילה המשטר אינו יכול להבחן בכלים של משטרים דמוקרטיים. כאשר יש ריכוזיות שלטונית מוחלטת לא ניתן לבצע מחקר משום שקיימות מגבלות שהן אנטיתזה מוחלטת לדמוקרטיה. ברמת ריכוזיות כזו גם מידת השקיפות היא אפסית (אפשר להגדיר מניפולציה), כך שהמציאות שמתהווה וודאי אינה משקפת ערכים קולקטיביים כלשהם. כאשר ניתן לבדוק את מידת האמינות המשמעות היא שיש ביזור מסויים של מנגנוני השלטון ושהציבור מודע (גם אם ברמה נמוכה) למה מתרחש בפועל. דוגמה נוספת היא איטליה שע"פ מדד האמינות הציבורית הדמוקרטיה שלה היא בדרגה נמוכה ביותר. זה לא מפליא לכן שיש לא מעטים בעולם המחקר שנוטים לראות באיטליה כמדינה פשיסטית בעלת חזות דמוקרטית. הסטנדרט הדמוקרטי הנורמטיבי מצוי כידוע לנו בתחומים רבים ובמקרה של איטליה מדובר ברמת השחיתות של המנגנון השלטוני ובעוד כשלים מינהלתיים אחרים.
כפי שידוע לנו יש כמה גישות כלפי הדמוקרטיה אך אני רוצה לנתח כאן את הגישה הפונקציונליסטית הרואה בדמוקרטיה כלי לביטוי הערכים הקולקטיביים. יש להבהיר נקודה מסויימת: ערכים קולקטיביים אינם דעת הרוב אלא דעת הכלל. יש בינהם הבדל מאוד מהותי. רוב יכול להיות גם 51% או אפילו למטה מזה כאשר מבין כמה קבוצות יש קבוצה אחת דומיננטית שאינה מהווה רוב מוחלט. כאשר אני מגדיר דעת הכלל אני לוקח בחשבון את כל הקבוצות ועושה סך של כל הדעות בינהן. ברור שיש כאן גם קשר לרוב אבל החשיבות היא בהיווצרות של קונצנזוס רחב באשר לכל סוגייה. העניין הוא שאין לנו הגדרה ברורה מהו קונצנזוס, מדובר יותר בעניין של תחושה. אני באופן אישי שמתי לב שכאשר אומרים שיש קונצנזוס בעניין מסויים הסקרים מראים על תמיכה בסביבות ה-70%. אני לא מציע את זה כמספר מוחלט אבל זה הכיוון פחות או יותר. כאשר יש רוב מוצק שכזה נמצא שהמתנגדים הם מקבוצות קוטביות שונות שבעצם מאזנות אחת את השניה. ע"פ הגדרה זו הדמוקרטיה היא גמישה ביותר שכן הכל הוא יחסי. אין ערכים מוחלטים וכל הערכים הם נגזרת של דעת הכלל או כפי שאני נוהג לכנות "סך כל הדעות". משמעות הדבר היא שאין גבולות והכל מותר כל עוד הוא עומד בקריטריון של ערכי הכלל. יחד עם זאת כאשר אנו בוחנים דמוקרטיות אנו יכולים למצוא בנקל דפוסים ומאפיינים ייחודיים אשר באים לידי ביטוי בהן: זכויות אדם,זכויות מיעוטים,פלורליזם וכו'. משמעות הדבר היא שקיים מודל תיאורטי של דמוקרטיה על בסיס נורמטיבי אוניברסלי. ע"פ קריטריון זה אנו יכולים ליצור מדד למדינות דמוקרטיות. ככל שקיים ריחוק שלילי גדול יותר ניתן לאמר שדירוג הדמוקרטיות של מדינה מסויימת הוא נמוך באופן יחסי. קיימות מספר אפשרויות למצב שכזה: 1.מצב בו לא קיימת דמוקרטיה. 2.דמוקרטיה נמצאת בראשית דרכה ולכן עוד לא סיגלה לעצמה דפוסים דמוקרטיים. 3.מצב של רגרסיה דמוקרטית. כעת מעוניין אני לקשור בין שני המשתנים שהגדרתי: 1.דמוקרטיה ככלי לביטוי ערכים קולקטיביים. 2.דמוקרטיה נורמטיבית אוניברסלית. נראה כי יכולות להיווצר סתירות לא מעטות בין שתי סוגי הדמוקרטיות. מהי לכן הדמוקרטיה אליה אנו צריכים לשאוף, והאם ניתן לחבר בינהן ולהנות משתיהן באותה מידה? על מנת לעשות זאת אני מציע את מדד האמינות השלטונית. ככל שהמדד גבוה יותר ניתן לאמר שהדמוקרטיה מצליחה לבטא את ערכי הקולקטיב בצורה אפקטיבית יותר. הציבור הרחב הוא נייר הלקמוס של המציאות בזמן נתון. האנשים הם אלו שחווים את המציאות כמות שהיא ולכן תחושותיהם מהוות את האינדיקטור המדוייק ביותר למהי בעצם המציאות מולה אנו עומדים ומהם הפתרונות הרצויים. כל אדם עושה זאת דרך הפריזמה הצרה שלו ובשילוב כל הגורמים נוצר ספקטרום מלא של תחושות הציבור. כאשר תגדל מידת האמינות של המנגנון השלטוני יווצר איזון לאומי פנימי וחיצוני דבר שיביא לידי ביטוי ערכים דמוקרטיים אוניברסליים. דוגמאות להמחשה: ניתן לאמר שמדיניות החיסולים הממוקדים,סגרים,עוצרים,הריסת בתים,עיכוב במחסומים,הקמת גדר בטחון וכו' הן דמוקרטיות שכן יש לגביהן קונצנזוס רחב בציבור הישראלי, משמע המדיניות מבטאת ערכים קולקטיביים באשר לדרך בה יש להלחם בטרור ע"פ הציבור. כנגזרת מכך ניתן לאמר גם שכל הפעולות האלה הן מוסריות מעצם היות המוסר נגזרת של ערכים. הכל כאמור באופן יחסי. מנגד אנו יכולים לראות שקיימת מידה מסויימת של פגיעה בזכויות אדם ע"פ מדדים דמוקרטיים אוניברסליים, כך שכנראה מתקיים במקביל תהליך שבו נפגעת הדמוקרטיה בישראל. פה נכנס לידי ביטוי מדד האמינות. ניתן להבחין שנוצר בישראל ניתוק בין המנגנון השלטוני לבין הציבור ולא מתקיימת תאימות בין המדיניות של המערכת השלטונית לבין הערכים הקולקטיביים. משמעות הדבר היא שנוצר משבר אמון בין הציבור לקברניטים. יכול אם כן להיות שהמדיניות הספציפית הנוגעת ללחימה בטרור היא דמוקרטית בהתאם להגדרה הדמוקרטית הערכית, אך קיומם של פערים בין המדיניות לערכים בגזרות אחרות הם שיוצרים חוסר איזון חברתי,פגיעה בדפוסים דמוקרטיים נורמטיביים ולבסוף פגיעה בדמוקרטיה עצמה. כאשר אני אומר שאין גבולות לדמוקרטיה באופן טבעי נותנים לי את הדוגמה של גרמניה הנאצית וכביטוי למדינה ומשטר שביטאו ערכים קולקטיביים וזכו לאמינות בקרב הציבור הגרמני. תשובתי היא שבגרמניה בגלל אופי המשטר לא ניתן היה למדוד כלל את מידת אמינות המשטר,משמע מלכתחילה המשטר אינו יכול להבחן בכלים של משטרים דמוקרטיים. כאשר יש ריכוזיות שלטונית מוחלטת לא ניתן לבצע מחקר משום שקיימות מגבלות שהן אנטיתזה מוחלטת לדמוקרטיה. ברמת ריכוזיות כזו גם מידת השקיפות היא אפסית (אפשר להגדיר מניפולציה), כך שהמציאות שמתהווה וודאי אינה משקפת ערכים קולקטיביים כלשהם. כאשר ניתן לבדוק את מידת האמינות המשמעות היא שיש ביזור מסויים של מנגנוני השלטון ושהציבור מודע (גם אם ברמה נמוכה) למה מתרחש בפועל. דוגמה נוספת היא איטליה שע"פ מדד האמינות הציבורית הדמוקרטיה שלה היא בדרגה נמוכה ביותר. זה לא מפליא לכן שיש לא מעטים בעולם המחקר שנוטים לראות באיטליה כמדינה פשיסטית בעלת חזות דמוקרטית. הסטנדרט הדמוקרטי הנורמטיבי מצוי כידוע לנו בתחומים רבים ובמקרה של איטליה מדובר ברמת השחיתות של המנגנון השלטוני ובעוד כשלים מינהלתיים אחרים.