קצת עידכון.....וקודם בקשה.
הפורום קצת ריק ואין שיחות...לפחות קוראים. קצת בעייתי להביא לכאן אנשים...צריכים לבחור ...
אז ככה בקשה תכתבו מי שקורא...זה עוזר לכם ולאחרים...
אשתף קצת מה עובר עלי...
קודם כל בטוב השיניים בסדר...מחכה לטיפול הבא...ובסופו של דבר מקווה שאסתדר עם תותבות. יש ספק לא קטן רפואית גם שאסתדר ...בנתיים לפחות הדלקות כאבים עברו גם משהו.
היתר אוי היתר..היום ממש נמאס לי להיות מתוייג נפגע נפש ...וכל שיחה איתי וכל מי שאמור לדאוג לי...איכשהו תמיד מסובב את זה לגישה שלי להתנהלות שלי....לפעמים זה מגיע לרמה שלכאורה אני לא מבין את המציאות...או שאני אמור לקבל את המציאות שאני איזה פיון קטן חסר משמעות ותגיד תודה שזורקים לך עצם בכלל...
ויותר גרוע מזה אני גם נפגע...לדוגמא הייתי כמה פעמים במיון עם כאבי בטן וחזה...בדקו את הלב סבבי אמרו לא משם הבעיה. את הבטן? ממש לא הביאו פסיכיאטר ..שקבע זה לחץ מתח וחרטא...כמה פעמים היה ככה...ובקופת חולים גם הרופאה מסתבר התייאשה....
במיון כעסתי ובצדק שלא עושים עוד בדיקות..העיפו אותי מהמיון עשו לי כתם ובושה ליד כל מי שהיה שם.
סופו של דבר הלכתי לרופאת משפחה כעסתי עליה גם...אמרה לי אתה זוכר ששלחתי אותך לאנדוסקופיה ולא הצליח? לא היה לך מלווה שתקתי מאז ...אז שלחה אותי שוב..והלכתי לבית חולים בנצרת ללא מלווה פשוט התחננתי שיבדקו..( הבעיה שעושים טשטוש לכן רוצים מלווה) ...סופו של דבר עשו גילו מה הבעיה בבטן מקבל טיפול...והכאבים נעלמו.
אילו היו באנוש עושים מאמץ חריג מלווים אותי לבדיקה או משיגים מתנדב...מתנדבת היה נפטר מזמן...הם לא עושים.
יתר על כן כל המיונים האלה בגלל ששינו שיטה של תשלום...קודם הולך לקופת חולים וחודשים עוברים עד שמגיע תשלום...והזיכרון שלי נדפק ולא שמתי לב ( גם כי הם מד"א שולחים התראות ישנות שבבית דין בהסדר)...פתאום הגיע מכתב אעחר דרישה לחוב...
לא הייתה לי ברירה בקשתי מאב קהילה שיסדר לי עבודה שתכסה...עבדתי כמה ימים קשה מאוד פיזית....ושילמתי.
יפה מאוד לא? לא! כי על הדרך דפקתי את היד בגלל שאסור לי לעבוד ככה...עכשיו היא נחלשת ועושים בדיקות לאתר בדיוק למה...ורק לקוות שאפשר להציל...
זו רק דוגמא אחת ליחס שמתחיל בזלזול באדם כי הוא נפגע נפש..וקובעים מראש שאין לו משהו ממשי...והתוצאה מסבכת אותו.
אני יכול לכתוב עוד שעות על זה...בית דין....ביטוח לאומי שלא נותן שר"מ אם כי מגיע באחוזים...כל החיים מוגבלים אצלי כתוצאה מזה...
ובאים שני צעירים...ותהיה בסבלנות..ויש תהליכים ותבין את הצד השני...התפרצתי עליהם היום. די נמאס...כאילו מה בגלל שאני נפגע נפש אין לי שכל להבין שיש אנשים שדופקים אותי ואחרים בכוונה...מסיבות שלהם שלא קשורות לאמת צדק מקצועיות?
לא יודע...אני מאבד תסבלנות את התקווה...מכל מיני כיוונים הכל כמו נסגר עליי...ונותר רק להיות איזה כבש שהולך בשקט לשחיטה...
בכל מקרה רבתי איתם המדריכת שיקום מחכה שאדבר איתה אם שתבוא מחר או לא...לא יודע כבר מה לעשות...מצד אחד לפחות הם קצת עוזרים להעביר זמן קצת עם הבעיות זיכרון....מצד שני בדברים המהותיים...ממש ממש לא.
לא שאין מה לטפל בי נפשית...אני בשיחות פרטניות ושוקלים טיפול יותר אינטנסיבי...אני לא אומר שהכל מושלם.
יחד עם זאת אני רוצה להשתחרר מכל העבר חובות מוגבלות כלכלית..אפשרות לעבור עיר למרכז אפילו..לקהילות נכים יותר גדולות ועם תקציבים..יותר אפשרות להכיר בת זוג...אולי עבודה ...זה צריך מישהו שילחם איתי במערכות...אבל באמת ילחם. ולא ישב ללמד אותי איך לדבר יותר יפה או "נכון" ..ורק את זה אומרים שיכולים לעשות...
הרבה לחשוב עם עצמי...אשמח לדיעות שלכם...בעיקר מי שקורא אותי לאורך השנים...
מקווה שלא הותשתם והגעתם עד פה ..תודה.
הפורום קצת ריק ואין שיחות...לפחות קוראים. קצת בעייתי להביא לכאן אנשים...צריכים לבחור ...
אז ככה בקשה תכתבו מי שקורא...זה עוזר לכם ולאחרים...
אשתף קצת מה עובר עלי...
קודם כל בטוב השיניים בסדר...מחכה לטיפול הבא...ובסופו של דבר מקווה שאסתדר עם תותבות. יש ספק לא קטן רפואית גם שאסתדר ...בנתיים לפחות הדלקות כאבים עברו גם משהו.
היתר אוי היתר..היום ממש נמאס לי להיות מתוייג נפגע נפש ...וכל שיחה איתי וכל מי שאמור לדאוג לי...איכשהו תמיד מסובב את זה לגישה שלי להתנהלות שלי....לפעמים זה מגיע לרמה שלכאורה אני לא מבין את המציאות...או שאני אמור לקבל את המציאות שאני איזה פיון קטן חסר משמעות ותגיד תודה שזורקים לך עצם בכלל...
ויותר גרוע מזה אני גם נפגע...לדוגמא הייתי כמה פעמים במיון עם כאבי בטן וחזה...בדקו את הלב סבבי אמרו לא משם הבעיה. את הבטן? ממש לא הביאו פסיכיאטר ..שקבע זה לחץ מתח וחרטא...כמה פעמים היה ככה...ובקופת חולים גם הרופאה מסתבר התייאשה....
במיון כעסתי ובצדק שלא עושים עוד בדיקות..העיפו אותי מהמיון עשו לי כתם ובושה ליד כל מי שהיה שם.
סופו של דבר הלכתי לרופאת משפחה כעסתי עליה גם...אמרה לי אתה זוכר ששלחתי אותך לאנדוסקופיה ולא הצליח? לא היה לך מלווה שתקתי מאז ...אז שלחה אותי שוב..והלכתי לבית חולים בנצרת ללא מלווה פשוט התחננתי שיבדקו..( הבעיה שעושים טשטוש לכן רוצים מלווה) ...סופו של דבר עשו גילו מה הבעיה בבטן מקבל טיפול...והכאבים נעלמו.
אילו היו באנוש עושים מאמץ חריג מלווים אותי לבדיקה או משיגים מתנדב...מתנדבת היה נפטר מזמן...הם לא עושים.
יתר על כן כל המיונים האלה בגלל ששינו שיטה של תשלום...קודם הולך לקופת חולים וחודשים עוברים עד שמגיע תשלום...והזיכרון שלי נדפק ולא שמתי לב ( גם כי הם מד"א שולחים התראות ישנות שבבית דין בהסדר)...פתאום הגיע מכתב אעחר דרישה לחוב...
לא הייתה לי ברירה בקשתי מאב קהילה שיסדר לי עבודה שתכסה...עבדתי כמה ימים קשה מאוד פיזית....ושילמתי.
יפה מאוד לא? לא! כי על הדרך דפקתי את היד בגלל שאסור לי לעבוד ככה...עכשיו היא נחלשת ועושים בדיקות לאתר בדיוק למה...ורק לקוות שאפשר להציל...
זו רק דוגמא אחת ליחס שמתחיל בזלזול באדם כי הוא נפגע נפש..וקובעים מראש שאין לו משהו ממשי...והתוצאה מסבכת אותו.
אני יכול לכתוב עוד שעות על זה...בית דין....ביטוח לאומי שלא נותן שר"מ אם כי מגיע באחוזים...כל החיים מוגבלים אצלי כתוצאה מזה...
ובאים שני צעירים...ותהיה בסבלנות..ויש תהליכים ותבין את הצד השני...התפרצתי עליהם היום. די נמאס...כאילו מה בגלל שאני נפגע נפש אין לי שכל להבין שיש אנשים שדופקים אותי ואחרים בכוונה...מסיבות שלהם שלא קשורות לאמת צדק מקצועיות?
לא יודע...אני מאבד תסבלנות את התקווה...מכל מיני כיוונים הכל כמו נסגר עליי...ונותר רק להיות איזה כבש שהולך בשקט לשחיטה...
בכל מקרה רבתי איתם המדריכת שיקום מחכה שאדבר איתה אם שתבוא מחר או לא...לא יודע כבר מה לעשות...מצד אחד לפחות הם קצת עוזרים להעביר זמן קצת עם הבעיות זיכרון....מצד שני בדברים המהותיים...ממש ממש לא.
לא שאין מה לטפל בי נפשית...אני בשיחות פרטניות ושוקלים טיפול יותר אינטנסיבי...אני לא אומר שהכל מושלם.
יחד עם זאת אני רוצה להשתחרר מכל העבר חובות מוגבלות כלכלית..אפשרות לעבור עיר למרכז אפילו..לקהילות נכים יותר גדולות ועם תקציבים..יותר אפשרות להכיר בת זוג...אולי עבודה ...זה צריך מישהו שילחם איתי במערכות...אבל באמת ילחם. ולא ישב ללמד אותי איך לדבר יותר יפה או "נכון" ..ורק את זה אומרים שיכולים לעשות...
הרבה לחשוב עם עצמי...אשמח לדיעות שלכם...בעיקר מי שקורא אותי לאורך השנים...
מקווה שלא הותשתם והגעתם עד פה ..תודה.