קצת עזרה....!!!

[הניבלונגים]

יפה לך ציף ציף ../images/Emo24.gif

אהבתי, ואגב, ברוכה הבאה לפורום

אגב, כדאי להזכיר בהקשר את זה שני אנשים, הראשון הוא סיד בארט, איש הפינק פלוייד שהשפיע בצורה עמוקה על אמני הגלאם הראשונים, עם צורת ההופעה הלא ברורה שלו, הסיפור המרתק של חיו ובעיקר עם המניות הלא ברורה שלו והרמזים המיניים הפזורים בחלק משיריו, השני הוא אל אש השאול הלוא הוא ארת'ור בראון, שההופעה הגנדיוזית שלו השפיעה גם היא על התפתחות הגלאם. בעצם, הגלאם הוא קצת אחיו המפגר של הפרוג רוק, אם למשל ELP או ג'נסיס בתקופת פיטר גבריאל היו קצת פחות יומרניים, הם בקלות יכלו להחשב לגלאם רוק, למעשה אם נקבל את התפישה לפיה גלאם זה אופנה יותר מסגנון מוזיקאלי אז בהחלט אפשר להכליל אותם (כמו להקות פרוג אחרות) בתוך אופנת הגלאם.

 

[ציףציף1000]

לא בדיוק

גם הגלאם וגם הפרוג היו תאטרליים, אבל כאן מסתיים הדמיון ביניהם. הגלאם התבסס, במודע, על שירי פופ פשוטים ודחה את המורכבות בפני ה-fun. הגלאם היה, לכן, ז'אנר עממי, שבמרכזו עמדו סינגלים, לא אלבומים, והיה לו קהל מאסיבי, מכל שכבות האוכלוסיה. הפרוג, לעומתו, היה יומרני ואליטיסטי, התמקד באלבומים, ומשך בעיקר סטודנטים מהמעמד הבינוני, שהביטו בבוז על קהל הפופ. בשלב מאוחר יותר, קמו אמנים ששילבו בין שני הז'אנרים. שילוב שנשמע על הנייר מזעזע (ואכן היה מזעזע בזמנו) אבל היום נשמע מעניין, ולו בגלל הזמן שחלף מאז. הדוגמאות הבולטות כאן הם קווין (אכן, בראשית דרכם) וסטיב הארלי וקוקני רבל. הארלי היה המוכשר מביניהם, אבל הפה הגדול שלו ואישיותו המעצבנת עלו לו, בסופו של דבר, בקריירה, עם עליית הפאנק. קווין התאימו עצמם לזמנים המשתנים, הפכו ללהקת פופ לכל המשפחה, ואת ההצלחה שלהם כולם מכירים. זיהית נכון את הפסיכדליה הבריטית כאחד המקורות לשני הז'אנרים. בארט ללא ספק היה אחת מהדמויות שהשפיעו הן על התפתחות הפרוג והן על התפתחות הגלאם (מדהים ככל שזה נשמע). באחד מהראיונות האחרונים שנתן, בשנת 70' או 71' הוא אמר שהוא אוהב להאזין לסלייד, וזה לא מפתיע במיוחד. אבל ההשפעה שלו על הגלאם היתה עקיפה (הגלאם התחיל קצת יותר מאוחר, בערך כשבארט עזב את עולם המוסיקה) ולדעתי התמקדה יותר במראה החיצוני שלו, מאשר במוסיקה שכתב. איפה בדיוק יש בשירים שלו רמזים מיניים שהשפיעו על הגלאם? בארנולד ליין? השפעה ברורה וישירה יותר על הגלאם היתה לקינקס, דווקא - שלא היו פסיכדליים. ג'ון סאבאג' גם כתב ביוגרפיה של הקינקס, באופן בלתי מפתיע בכלל.

 

[HelterSkelter1]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif מסכים בהחלט

בקשר להבדלים בין הפרוג לגלאם (שהם הבדלים מאוד מאוד משמעותיים) אני מסכים בהחלט לכל מילה.

 

[הניבלונגים]

אההמממ

מה רע בארנולד ליין???, זה לא פחות מבולבל מלולה של הקינקס למשל. ואגב אני מסכים עם כל מה שאמרת על ההבדל בין גלאם לפרוג, אבל, לדעתי גלאם זה לא סוג של מוסיקה אלא תופעה הקשורה יותר לאופנה, אופנה שהשפיע בין השאר על חלק מלהקות הפרוג, ממש לא היה בשום מקום במה שכתבתי טענה על קשר מוסיקאלי בין התופעות. ומאחר וגלאם זה קודם כל מראה חיצוני הרי שהמראה החיצוני של בארט הוא זה שישפיע על הגלאם ולא למשל הגותו המדינית או משהו כזה, יחד עם זה את בהחלט צודקת שההשפעה של הקינקס בעניין הזה היא בהחלט משמעותית יותר.

 

[ציףציף1000]

אבל

ארנולד ליין הוא הדוגמא היחידה שאני יכולה להעלות על הדעת, בכיוון הזה, אצל בארט, ולא ניתן לכן לראות בו מאפיין מרכזי ביצירתו של בארט. אצל הקינקס, לעומת זאת, הקו הזה היה הרבה הרבה יותר בולט - וגם הרבה יותר מוקדם. "לולה" הוא אפילו לא הדוגמא הכי טובה לכך (אם כי היא הכי ידועה, בארץ. ואולי היחידה הידועה כאן). הקינקס קידמו במודע תדמית בעלת זהות מינית לא ברורה - והכוונה כאן אינה לזהות ג'נדרית (כמו ב"לולה" או ב"ארנולד ליין") אלא לנטיה מינית. ריי דייויס כתב שירים הרומזים על הומוסקסואליות עוד בשנת 1965,דבר שהביא לפסילתו של לפחות שיר אחד להשמעה ב-BBC, כבר אז.גם ההופעה החיצונית שלהם היתה מצועצעת, הרבה לפני הפסיכדליה. בלי השירים של הקינקס, הגלאם לא היה קיים, ללא כל ספק. ההשפעה של שיריו של בארט היתה פחותה בהרבה, אם בכלל.

 

[הניבלונגים]

צודקת

אם כי רמיזות כאלה אפשר למצוא אצל עוד כמה, אפילו אצל חלק מהיוצרים האמרקאים של אותה תקופה, אחרי הכל מדובר במהפכה המינית, אבל כן כאמור, הקינקס הרבה יותר מהותיים לעניין

 

[מרטין סילונס]

אני שמח...

שהשאלה שלי עוררה דיון יצירתי... אבל בגוף השאלה שלי הזכרתי את גנז' נ' רוזס ולא התייחסתם ולו במילה אחת אליהם!!!! האם הם באמת מוקצה מחמת מיאוס בפורום הזה?????? באמת התגעגתי להערות העוקצניות של הולדן, אולי הבחור לא צודק אבל בהחלט שנון.(אני לא הומו, נא להרגע....) ולמי אכפת מה הסגנון לבוש של הלהקה.גנז' מנגנים רוק כבד וזהו.בשביל מה ההתפלספות. יאללה תנו לי בגיטרה הכפולה של סלאשששש!

 

[הניבלונגים]

אחלה

אמה מה, שאלת על גלאם וגלאם זה בעיקר סגנון לבוש וצורת הופעה הרבה פחות מוסיקה

 

[moshel]

G &R

שייכים לתקופה אחרת שנקראת heavy metal glam שהיתה פופולרית באמצע שנות ה80 ואין בינה לבין ה glam rock של שנות ה70 המוקדמות שום קשר לכן היא לא הוזכרה בשירשור moshel

 

[Wonder goat]

מדברים על השיר לולה

זה על קוקסינל?

 

[moshel]

אם אתה רוצה לקרוא לו כך

אם אתה רוצה לקרוא לו כך אז כן זה לא גברת זה אדון כמו ששר אחד הזמרים שלנו moshel

 

[ציףציף1000]

להבדיל

 

[הניבלונגים]

להבדיל?

מה רע בשלום חנוך?

 

[ציףציף1000]

המממ..

יש כמה הבדלים מהותיים בין שני השירים, למרות שלכאורה הם מספרים אותו סיפור: 1. שים לב להבדלים בסגנונות המוסיקה - מה המשמעות של ההבדל הזה? 2. שים לב לבית האחרון ב"לולה"; האם יש דבר כזה בשיר של חנוך? האם בכלל יכול היה להיות בית כזה בשיר של חנוך? 3. יש לי בעיה עם המסר בשיר של חנוך, וזה כבר חלק מהבעיה הכללית שלי עם השירים שלו, אבל כרגע אין לי זמן להרחיב, כי יום ארוך לפני.

 

[SickAgain]

שלום חנוך- מצא את ההבדלים ../images/Emo98.gif

1) ההבדלים בסגנונות בין השירים מובנים לי אבל עדיין אני מת על השיר של שלום. 2) כן, יש דבר כזה בשיר של שלום חנוך. ושלום חנוך לא היה משנה את Coca Cola ל "Cherry Cola"..כי יש לו יותר חופש אומנותי בארץ ממה שהיה לריי דייויד בלונדון בסוף הסיקסטיז. 3) שלום חנוך הוא כלי לא נורמאאאלי אז אל נא תלך מעימי דודי..בטרם אומר לך: לך לשלום..סתם! 4) מישהו רכש (כמוני) את האלבום הראשןו של שלמה גרוניך שיצא עכשיו במהדורה חדשה..כי עד עכשיו אי אפשר היה להשיגו

 

[SickAgain]

*ריי דיויס, כמובן

 

[ציףציף1000]

מצא את ההבדלים?

1) אין בעיה, כל עוד אתה מודע להבדלים. 2) התכוונתי לבית האחרון בשיר, לא הראשון. 3. ?

 

[SickAgain]

אני יודע... ../images/Emo13.gif

בואי פשוט נסכים ששני השירים מאד טובים...ואפילו מעבר לזה. ב"סעיף 3" התכוונתי סתם לדחוף בלי קשר את הוצאתו מחדש של אלבום המופת הישראלי (אם כבר דיברנו על מוסיקה ישראלית) הראשון של שלמה גרוניך שהוא פשוט בין הדברים הכי טובים שנעשו כאן. והשמחה רבה כי האלבום יצא אחרי שהוא לא היה מופץ תקופה מאד ארוכה!

 

[הניבלונגים]

הבאנו שלום עליכם

רעיונית שני השירים כמעט הפוכים, נכון, שלום בחיים לא היה כותב בית כמו: Well I’m not the world’s most masculine man But I know what I am and I’m glad I’m a man And so is lola אצל שלום, אין בשיר גילוי אישי, יש בו יותר בדיחה (וסבטקסט קצת מעצבן אם רוצים לקרוא בדיחות לעומק) והוא לא יכול להרשות לעצמו חשיפה אישית מהסוג של דיוויס, אבל השיר עדיין מגניב (מצטער אני עדיין חושב על שירים בצורה כזאת

). אגב, את הייתי שמח לקרוא על הבעיתיות שאת רואה במילים של שלום חנוך, אני בטוח שגם שאר החברה. ובקשר ל 3, כל איזכור הוא טוב וראוי

 

[CaerBannog]

רוצים ישראלים וקוסינליות?

הינה לכם, (ואין חוקי מזה, אגב)