קצת מפחדת (ט?)

תמרה45

New member
קצת מפחדת (ט?)

מעצמי, מהתחושות שלי.
יש לי שני מבחנים בתזונה, אני לומדת לאחד מהם, והסבל פשוט מפעפע בי
אני יודעת שזה תחושה וזה לא אמיתי, ושלא בגללה שווה לי לפגוע בעצמי
אבל לא רואה אפשרות אחרת
מה אני יעשה?
אני פשוט לא יודעת!
כל פעם שאני חושבת אולי לכתוב מייל למטפלת אני עוצרת בעצמי, כי זה פשוט לא משתנה וזה פשוט אותו דבר!!
אני רוצה שיפטרו אותי מלעשות את המבחנים האלה, או לפחות מהצורך של ללמוד אליהם.
אני רוצה, בתחושה המזעזעת הזאת, להיקבר בתוכי פנימה באדמה, לצלול לצלול ולא לשוב לעולם.
אין לי מה לומר אבל זה פשוט לא פייר. לא פייר.
מחפשת להתפרק שלא מהסבל.
מחפשת לא לצלול למטה.
ולא מוצאת מוצא, לא רואה רווחה.
להמשיך בתיאור הסיוט?
 

תמרה45

New member
הקושי שלי עם המטפלת

שאולי לא הדגשתי אותו קודם,
הוא שגם היא בנפשה באה מעולם 12 הצעדים,
אני לא יודעת בדיוק מה היא הייתה שם.
אבל אני יכולה להרגיש את זה בחוש איתה,
וזה מפריע לי ומציק לי, תחושת ההזדהות הזו,
הייתי רוצה שהיא תהיה יותר ממני, ולא תבין אותי כמו שאני מבינה אותי,
אלא שהיא תדע ותוכל להראות לי אחרת, דברים אחרים, מציאות אחרים.
אני יודעת שאולי יש בזה איזה שהיא ברכה מסויימת בזה שהיא הכי מבינה,
אבל מצד שני יש שם גם סוג של קללה, כי זה משאיר אותי באותו בוץ ואותו עיסה ללא שום תנועה ושינוי מבפנים. וזה משגע אותי!
 

levshavur

New member
תמרה

שלום לך
לדעתי שווה לך לנסות לדבר עם המטפלת על התחושות שלך...אוליי זה יפתח כיוון
חדש לך ולה...
לגבי הפחד מהמבחנים מה בעצם מפחיד אותך שם? האם ניסית לדבר עם מישהו
אחר על זה?
לבשה.
 

jellybelly1

New member
את מסבירה את עצמך כל-כך טוב

נראה לך אפשרי פשוט להראות לה מה כתבת כאן?
בעצם הרכות וההבנה שלה גורמות לכם אולי להציב רף נמוך להחלמה, לא לאתגר אותך בטיפול, לא לדרוש ממך דברים שקשים לך?

את לא רוצה שיפטרו אותך מלעשות את המבחנים כי לא תוכלי לעמוד בתחושת הוויתור לעצמך? אבל אולי זה לא וויתור כמו צעד חשוב של הצלה של הנפש שלך?
אני מנסה להכניס את עצמי לנעלייך בתור מישהי חולה שלומדת תזונה. תוכלי לעזור לי להבין באיזה אופן זה כ"כ מקשה עלייך?
 

תמרה45

New member
הי יקירתי

תודה רבה על מילותייך החמות :) לא יודעת, מרגישה ממך הרבה טוב, וזה ממש מחמם את נפשי ולבי, תודה!
אהה.. רשמתי לה משהו.. לא ממש במילים אלו, גם ככה במה שרשמתי לה אני מרגישה שקצת בחנתי ומתחתי את מה שברור וגבולות וכו'....
תראי, אני לא יודעת כי לא הייתי אצל מטפלת אחרת משך זמן כמוה.... איתה אני שנה, ואנחנו ממש ברציפות...
הרבה הבראתי איתה, אבל לא מצליחה להמריא את עצמי משם...
לא יודעת.
היא לא צריכה לדרוש ממני.. אני דורשת ממני הרבה... והיא מחזקת אותי מאוד להמשיך ולהתמודד..
אבל אני רוצה אחרת ממה שיש.
תראי, הלימודים של התזונה תכלס' הם סבל עבורי בהרבה מאוד מישורים,
זה הלב שלי שנמצא שם.
וזה משהו עדין ושברירי כזה שאני צריכה שיכבדו אותי שם ולא שידרשו ממני..
והתזונה והלימודים האלה, דורשים ממני..
זה צעד חשוב להצלה של הנפש שלי, אבל אף אחד לא יודע את זה, חוץ ממני..
את צריכה להבין, זה איך שהעולם שלי רואה אותי.. {ואיך שאני רואה אותו?}
זה חיי טריגר בשבילי.
 

jellybelly1

New member
אני מנסה להבין...

(ואגב התחושה בינינו לגמרי הדדית :)

"היא לא צריכה לדרוש ממני.. אני דורשת ממני הרבה... והיא מחזקת אותי מאוד להמשיך ולהתמודד..
אבל אני רוצה אחרת ממה שיש."
אולי כאן העניין שאת מצפה ממנה איפשהו להיות זאת שדורשת, נותנת את הגבולות וההחזקה ומאפשרת לך בפינה הקטנה של הטיפול לבטא מחשבות אחרות - קצת יותר חולות ולהיות קצת פחות מלאת מוטיבציה להחלים, לבטא יותר ספקות וחולשה?

אם הבנתי נכון באופן שהתכוונת אליו אז יש צד טוב מאוד לזה ש"הלב שלך שם" את עוסקת בחומר שמאוד מעורר ומציף רגשית אבל כשזה מוכנס למסגרת של מבחנים וציונים משהו צורם בתחושה. את לומדת במידה מסוימת בשביל לרפא את עצמך?
 

תמרה45

New member
עונה

וואי וואי זה שאלות מאוד טומנות הרבה..
יכול להיות לזה המון צדדים ומחשבות ואני לא אהיה יודעת מה מהם הנכון..
מצד אחד מבחינה נפשית רגשית אין ספק היא ידעה להרים אותי
את צריכה להבין את לא מבינה בכלל איפה הייתי לפני שנה.. הייתי במחצבים ממש ממש קשים,
היום לדעתי ומאיך שעיניי רואות אני במקום הרבה יותר מרומם
ועצם זה זה משהו שאני צריכה להתמיד באמונה שאני באמת שם וזה אני שם ולא איזה דמיון או חיקוי
הבחירה שלנו {המשותפת והמאוד בדיעבדית} שבסוף כן אלמד השנה את התזונה נבעה מזה שחשבנו שכן,
שזה יהיה משהו שירפא אותי.
זה מכאיב לי באותה מידה שזה מרפא,
ולכן שבאים ומבקשים ממני להכניס את כל הדברים האלה לידי הגדרות זה פשוט נורא, התעללות של ממש
אני יכולה לשמוע את מה שאומרים שם ומדברים
אבל בתור אחת שהנושא הזה הוא בדמה, לא חשה שביכולתי לחפור בו ולהיות בו כה לעומק
אבל אני מחפשת הרבה יותר חופש
וזה מצמצם אותי, מאוד,
את יודעת תזונאית זה הרבה תפריטים וכו וכו'
כן, שזה מוכנס למסגרת של מבחנים וכו'
ויותר מהכל
אני מרגישה שלשחרר את הלימודי תזונה האלה
זה כמו לשחרר את עצמי מאיזה שהם כבלים
ולתת לעצמי את הכנפיים לעוף
לסמוך על עצמי
כי הרי הרבה מהלימודי תזונה האלה זה כדי "להחזיק את עצמי חזק" פחד שלא אפול וכו'
ושאני אומרת לזה שלום ובי
ומשאירה את עצמי להתמודד עם זה בלי להיות כבולה לאיזה שהוא חבל
זה נראה לי יחד עם הפחד גם חירות גדולה
 

jellybelly1

New member
הבנתי

תפריטים מיועדים לאנשים במצבים מסוימים, לתקופות מסוימות, כמו זאת שאת נמצאת בה כרגע. שיום אחד היא תחלוף ותוכלי לעזור לאנשים מהמקום הבריא שלך לשמור על עצמם ולתת מסגרת לאכילה שלהם. ואולי תמצאי גישה טיפולית חדשנית שלא כוללת תפריטים.
כרגע לא תהיה הרבה חירות מהשתחררות מההגבלות של תפריט. צריך לזכות באמון שלנו בעצמנו קודם.
 

תמרה45

New member
מרגישה שלא הובנתי

אני בכ"מ נמצאת תחת פיקוח של תפריט
וגם בטיפול,
אני גם כותבת יומן אכילה וצריכה לדווח.
ודווקא אני- שאני יודעת שאוכל הוא שום דבר לעומת מה שיש בפנים-
מציק לי ומפריע לי להתמקד בלימודים שלי רק בסימפטום, את מבינה?
מכעיס אותי לשמוע אנשים מדברים על זה בצורה מכאנית,
אני מקבלת את זה שזה נורמלי,
ואני מקבלת את זה שהתנהגות האכילה שלי היא לא נורמלית אולי וכו',
אבל לא בטוחה שרוצה לבטא את עצמי בעולם ע"י היותי דיאטנית או משהו מסוג זה.
אני בקושי מנסה מצד עצמי לאכול בסדר ולהתנהל עם עצמי הכי טוב
אז שאצטרך להתמודד עם תסכולים של אנשים אחרים בעניין הזה או שאומר להם מה לאכול או לא לאכול וכו' וכו'?
מוזר
 

jellybelly1

New member
עכ-שיו הבנתי

חושבת שתוכלי לדעת באמת אם את מסוגלת או לא להיות דיאטנית כשתהיי קצת יותר חזקה אולי. ותזכרי שאין דיאטניות מסוג אחד. את יכולה להשתלם בכל מיני טיפולים שיאפשרו לך לעזור למטופלים שלך בצורה יותר כוללת.
 

lital172

New member
אני חושבת

שדווקא מהמקום הזה שהיא הייתה שם ובכל זאת עכשיו היא למדה לעזור לך. יש בזה משהו מאוד מיוחד. שהיא באמת מבינה ומנסה לעזור לך למצוא את הדרך שלך לצאת מזה כמו שהיא מצאה את שלה...
 

תמרה45

New member
אבל הבעיה היא

שאנחנו לא מצליחות לצאת מזה
לפעמים אפילו מזינות אחת את השניה
היא מצדדת בתחושות שלי
היא אמפטית אליהן
ואני שונאת את זה
אני מרגישה שהיא עוזרת לי להאמין ברע, וזה רע גם לי
 
למעלה