היי דרדסית!!!!!!!!!!!!!
הי דרדסית! בתשומה לכמה משאלותייך, אצלי העניין כן מתחיל בכסף, להבדיל מאצלך. כשאני התגרשתי מכרנו את הבית , ולא נשאר כלום מהנכס שהיה. אני גרה בשכירות עם בנותי ובן זוגי , ואין לי שום אפשרות להתחיל קנית דירה כיוון שאין לי שום סכום התחלתי ומכאן בא לי הרעיון של הפונדקאות למרות שלפני הרבה הרבה שנים , כשהתפרסמה רותי נחמני במאבקה , כבר אז ידעתי שאני מסוגלת להיות פונדקאית ואפילו בדקתי את הנושא , אז עוד הייתי נשואה וגרנו בשכירות באותו המצב בדיוק כמו היום לא היה לנו אז שום סכום התחלתי ובדקתי את עניין הפונדקאות, אז נאמר לי שעלי להיות חד הורית ולא נשואה , וכך זה ירד מהפרק. לימים התגרשתי וזה חזר להיות אקטואלי במחינתי. מה שכן, זה מתחיל בכסף ולא נגמר בכסף, לאט לאט ויחד עם התהליך דברים משתנים , הפרספקטיבה גם משתנה, הכל דינמי ועובר שינויים.(כמו כל דבר בחיים) למדתי הרבה דברים במהלך התהליך הזה , תמיד ידעתי שאני טיפוס חזק אבל כאן גיליתי עד כמה, תמיד ידעתי שאצלי ההגיון והרציונליות שולטים בחיי ושאני טיפוס מעשי שמוציא דברים אל הפועל ופה זה גם בא לידי ביטוי. אין לי ממש עצות לתת לך בינתיים , וזה יהיה טיפשי להגיד לך תעשי ככה או ככה כי לדעתי זה עניין של טיפוס או של אופי, עובדה שאני באה לעניין הזה ממקום מאוד שונה משלך,אבל אם אי פעם תתקלי בבעיה (והלוואי שלא) אוכל לספר לך אולי איך אני הייתי נוהגת. הדבר הראשון שהרגשתי בהריון הוא אחריות עצומה , אחריות אחריות ועוד אחריות ואולי היא דחקה גם את הרגשות לאחור. אני לא טיפוס של הריונות , אני לא מתרגשת מלהיות בהריון גם ההריונות שלי לא היו מלווים בהתרגשות, התרגשתי ממה שאני הולכת לקבל לעצמי - שתי בנותי המקסימות. בהריון הזה כ"כ ברור של מי הוא ולאן הוא הולך כך שלא היו לי שום רגשות או התרגשות כזו או אחרת. הקשר היה (ועדיין) בעיקר עם האמא הביולוגית, במהלך התהליך הכרנו אחת את השניה היו לנו שיחות מאוד ארוכות , ואפילו נעזרתי בה בקטע מיקצועי , היא גננת ונתקלתי בבעיה בגן עם ביתי הקטנה והיא מאוד עזרה לי, ושוב לא מתוך חובה אלא מתוך רצון אמיתי. יש לי הרבה חברים וחברות ולא חיפשתי להגדיל את המעגל הזה דרך הפונדקאות לא ידעתי שזה יצא כך, אבל כימיה בן אנשים היא דבר חזק מאוד וכשיש אי אפשר להתעלם ממנה זה פשוט קורה. הלידה היתה בניתוח קיסרי לא ממש טיבעי, לחץ הדם שלי עלה והגעתי לבית חולים לבדיקה , לא רצו לקחת סיכון והוחלט לנתח אותי כמעט מיד. למרות שהיה מדובר שזה יהיה בניתוח וכבר קבענו תור לניתוח לכמה ימים מאוחר יותר אבל מישהו רצה שזה יהיה קודם..... את הילדים ראיתי , אני כבר לא זוכרת אם יום או יומיים לאחר שנולדו כיוון שלא ממש יכולתי ללכת באותו היום , אבל הבנות שלי ובן זוגי ראו אותם יום אחרי הלידה וזה היה להם מאוד נורמלי.....כאילו שהם עושים את זה כל הזמן. עכשיו כשאני נזכרת , ראיתי אותם יומיים אחר הלידה שיכולתי ללכת,ירדתי אליהם למחלקה יחד עם ההורים,לא הרגשתי משהו מיוחד אליהם, אבל שמחתי מאוד שהם בריאים !!!!!!!!!! הם נולדו במשקלים יפים מאוד יחסית לתאומים. ושוב אין לי ממש המלצה בשבילך כי זה מאוד משתנה מאדם לאדם. מה שכן אני יכולה לומר לך שאם יש לך ילדיפ גדולים חשוב שהם ידעו את האמת ושזה לא יהיה משהו עלום מבחינתם , תעשי את זה הכי טיבעי שאפשר ולספר רק את האמת,בשום פנים ואופן לא לשקר או להסתיר מידע. הבנות שלי קיבלו את זה כ"כ טיבעי שאנשים היו בהלם. הרעיון על חופשה נראה לי אחלה!!!!!!!!!!! מתי את עוברת את ההחזרה? ואיפה אם אפשר לשאול? טוב אז ביי בינתיים סיגל
