לכולם יש אג'נדה - אצל חלקם היא אינה סמויה.
ואם כל אחד היה מעט יותר צנוע, היינו מתעסקים בהרבה יותר ארכיאולוגיה והרבה פחות מלחמות דיאדוכים. כל ארכיאולוג רוצה לעשות לעצמו שם. כמו שארכיאולוג שאני מכיר אומר "לא משנה אם מצטטים נכון את מה שאמרת, העיקר שיכתבו את השם נכון". זה גם לא משנה באיזה תקופה אתה מתעסק. לדוגמא - העיסוק העיקרי (גם שלך לפי הבנתי וגם של שי לפי הכרתי) הוא בתרבויות לא כותבות, ולכן יש לכם הרבה יותר מקום לפרשנות ארכיאולוגית "נקייה" שאינה מתבססת על עוגנים רדיומטרים מפוקפקים, תאריכים מצרים או מקרא. הבעיה היא (ואתה יודע את זה יותר טוב ממני) שלתרבויות כותבות יש אג'נדה - בדיוק כמו לחוקרים שחוקרים אותן. הרי את אותו בית ארבעה מרחבים שנתגלה בשקמונה, יש כאלה שייחסו להתנחלות שבט כלשהו ויש כאלה שיטענו לחוסר קוהרנטיות של הממצא ולחתרה לחוסר קבלתו כ"מאובן מנחה" (so to speak) ל"תקופת ההתנחלות" ותרבות יהודאית-ישראלית, כיוון שהוא מופיע באזור עם השפעה פיניקית חזקה. אז מי צודק? המפרשן לחומרא או לקולא? שניהם - ואף אחד מהם. תפקידנו הוא להציג את העובדות בצורה הטובה ביותר לציבור ולתת את הסייגים הברורים ביותר לפרשנות שלנו. הצורה שבה זרטל מסיים את מאמרו בTA המסכם את הר עיבל היא הטובה ביותר לדעתי - סקירה של ארבעת האפשרויות הטובות ביותר ופסילה של מרביתן ע"פ קריטריונים ברורים - היום ברור כי מדובר באתר פולחן. על הקישור המפוקפק לספר יהושע ניתן להתווכח לפי ביקורת המקרא, אבל זה לא משנה - העובדות הוצגו בצורה מיטבית ופורשנו בצורה טובה. כולנו משנים את הצגת העובדות בצורה זו או אחרת, זה הרבה מעבר למה שאנחנו מבינים שאנחנו עושים. עצם זה שאנחנו נותנים לשתי אבנים שעומדות בסמוך את התואר "קיר" או לכתם של חול ים בחתך את הכינוי "קיר שדוד" ומסמנים אותם ככאלה בדפי הלוקוס - זהו כבר מהלך פרשני. חשוב להציג את מקסימום הדעות האפשרי ואת הספקות הקיימות כבר ביומני השטח של החפירה, כי רצפה יכולה להיות תשתית של קיר שהורדנו, כי קיר יכול להיות מפולת שנפלה לתוך תעלת אדמה, כי אנחנו לא יודעים הכל. אז אני אמשיך להעריך את העבודה המצוינת של פרופ' זרטל בהר המנשה ואת חפירותיו בעיבל, אסוויר ועוד. אני אמשיך להעריך את עבודותיו של פרופ' גרפינקל בכלכולית. אני אמשיך להעריך את עבודתו של פרופ' פינקלשטיין במגידו. תרשה לי לחייך כשאני רואה השערות לא מבוססות...