חוות דעתי הלא מלומדת
ראשית! כל הכבוד, זה מעיד לדעתי על עומק המערכה ועל כך שהשחקנים גם נהנים וגם מאותגרים (אחרת הם היו מתוסכלים על הקצב האיטי). בפעם האחרונה שהרצתי מערכה במו"דם, שארכה יותר משנתיים, הגעתי לקצב דומה (לאחר שלוש שנים הם היו בדרגה 7-8) ואני יכול להעיד שהיה מאוד קשה "למשוך" את השחקנים כל כך הרבה זמן בקצב כל כך איטי מבלי שהם יהפכו למתוסכלים. בגירסא 3 זה אפילו יותר קשה (ואפילו בחופשיטה שמבוססת עליה). שנית, אני יכול להגיד לך מה השיטה שלי (במערכות שזה רלבנטי בכלל מבחינת השיטה), כשאני מדגיש שברקע לעניין (כמו כל עניין אחר טכני ולא טכני) עומדים כל הזמן סיפור המערכה, סגנונה והנחות היסוד שלה (כפי שצוין ברהיטות מרובה על ידי super monkey)- עליית דרגות במערכות שלי, נעשית בהתאם להתמודדות של השחקנים עם האתגרים המשחקיים העומדים בפניהם (משימות שהם לקחו על עצמם או שהוטלו עליהם, קונפלטים עלילתיים, מפגשים שונים ומשונים וכד'). בכל פעם שאני רואה שהשחקנים מתמודדים עם האתגרים הללו בקלות יחסית, תוך מיצוי יעיל של כל היכולות שלהם (לחשים, כישורים, מיומנויות, ידע שהם צברו, משאבים שעומדים לרשותם וכד'), אני יודע שהגיע הזמן להעלותם דרגה, או במילים אחרות - לתת להם עוד יכולות מחד, ולהעלות את רמת האתגרים מאידך. במקרים מסוימים אני חורג מכך, ומשתמש בעליית דרגה כדרך לתגמל משחק טוב במיוחד (כניסה מלאה לעור של הדמות, אינטראקציה מצוינת עם דמויות בלא שחקן, יוזמה ומקוריות, הצלחה לרגש אותי ואת השחקנים האחרים, השקעה יוצאת דופן וכד'). אבל זה רק במקרים חריגים, בהם באמת השחקן התעלה על עצמו ברצף של משחקים, או במפגש אחד מאוד דרמאטי ומכונן שבו הוא הגיע לשיא של מ"ת עמוק וטהור. וישירות לשאלתך -אין שום אירוניה! גם אצלי, בהחלט היו מצבים שקצב העלייה בדרגה רק הואץ ככל שהמערכה התקדמה ולא להפך - כאשר הלמידה של השחקנים השתפרה, ומדרגה לדרגה הם הטמיעו ומיצו יותר ויותר מהיכולות החדשות והישנות שלהם, ויותר חשוב - כאשר יכולת המשחק שלהם השתפרה, והם נכנסו עמוק יותר לדמויות ולעולם ולמערכה (חיו ונשמו אותם יותר, יזמו יותר, חשבו יותר היו יצירתיים יותר).....הם גם עלו יותר מהר בדרגות (אם כי כמו שהבנת מההתחלה "מהר" זה עניין יחסי....).