קץ כל בשר בא לפני

כרימיה

New member
קץ כל בשר בא לפני

למה אלוקים הביא מבול ולא המתין להם שישובו? על כך מדברי המהרי"א: נאמר בכתוב וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ויאמר אלקים קץ כל בשר בא לפני וכו' מפרש המהרי"א ונראה לי דהנה סוגי החוטאים נחלקים לב', ישנם שחוטאים רק מחמת התגברות היצר הרע, ולאלו יש תקוה דבעת זקנותם כשהיצר הרע מתמעט יחזרו בתשובה, וישנם החוטאים שחוטאים מפני שהם כופרים בעיקר, ודרכם דרך רשע ישרה בעינם באומרם שכך הוא הטוב וכך ראוי להתנהג, ואלו לא יעשו תשובה לעולם כי על מה יעשו תשובה מאחר שלפי דעתם לא חטאו כלל. והנה לכאורה קשה מפני מה הביא הקב"ה את המבול ולא המתין עוד שמא יעשו תשובה? והרי הכתוב אומר כי לא אחפוץ במות הרשע וכו' אלא מפני שדור המבול חטאו מחמת כפירה, והיו אומרים שזהו דרך הטוב אשר האדם יבחר בו ואין לצפות מהם שיחזרו בתשובה, וזהו שנאמר "וירא אלקים אלקים את הארץ והנה נשחתה" ובאופן ש"השחית כל בשר את דרכו על הארץ" שאמרו שכך הוא דרך הארץ ואין בזה חטא, לכן "ויאמר אלקים קץ כל בשר בא לפני"
 

כרימיה

New member
ואל הפרשה

נאמר אחרי הריגת שכם בן חמור בני יקב באו על החללים ויבוזו העיר וכו' לכאורה קשה למה כאן פתאום שינה לבני יעקב? למה לא שמעון ולוי ? ראו תירוץ נפלא בני יעקב באו על החללים ויבוזו את העיר על אשר טימא את דינה אחותם וצריך ביאור למה שינה הכתוב כאן וכתב בני יעקב ולא לוי ושמעון? והא הם הרגו. ונקדים מה שהקשה הרמב"ן ז"ל היתכן שיעשו הצדיקים הנ"ל עולה גדולה כזו לשפוך דם נקי ותירץ כיון ששכם וכל ז' עממין היו עובדים עבודה זרה והיו עוברין על עריות ונתחייבו מיתה לשמים, אבל קשה למה לא הרגום גם שאר בני יעקב? ויש לומר דהם סברו כיון שנתגיירו דינם כישראל ושמעון ולוי סברו כיון שלא נתגיירו אלא משדום כבוד שכם ולא לשם שמים רק משום דינה ע"כ היו הורגים אותם אבל קשה איך נטלו את ממונם הא גזל נכרי אסור ונראה כיון שנתגיירו דינם כגר וקיי"ל נכסי גר הוי הפקר וגם שמעון ולוי הרגו אותם אם כן הוי הפקר אבל זה היה מותר גם לשאר בני יעקב שסברו שדינם כגר היו מותרים לבוז את ממונם אבל שמעון ולוי כיון שהרגו אותם על כרחך דלא הוי דינם כגרים כיון שלא נתגיירו לשם שמים הוי דינם כנכרי ולא היו מותרים לגזול את ממונם דגזל נכרי אסור ועל זה אמר הכתוב "ויבאו בני יעקב" לא שמעון ולוי שהרגו אותם שהם סוברים שדין נכרי להם אם כן אסורים לבוזו ולכך רק בני יעקב הנותרים בבית באו על החללים ולא שמעון ולוי דשאר בני יעקב סברו שדין גר להם ואסור להרגם ולכך היו מותרים בביזה דדין גר היה להם "כי אל כן ראיתי פניך כפני אלקים" וקשה להבין האיך היה מדמה יעקב פני עשו לפני אלקים והנה אסור להסתכל בפני הרשע והיה יעקב דואג מה לעשות ואם לא יסתכל בו יאמר עשו שזה סימן על השנאה שיש בלבו, ונראה דאיתא בטור יו"ד תלמידי חכמים שהיו בורחים בשעת השמד שהיו עובדים עבודה זרה לאש מותר להם לומר להסרדיוטים עבדי דנורא אנן, ופירש רש"י בגמרא שזה הלשון משתמע לתרי אפי, שכוונתם של ת"ח הוא עבדי דנורא אנן פירוש עבדי הקב"ה אנן שהוא אש "כי ה' אלקיך אש אוכלה" והסרדיוטי' הבינו שהן המה עובדי ע"ז שעובדים לאש, ובלישנא המשתמע לתרי אפי מותר להציל עצמו. והנה אסור להסתכל פני השכינה וגם להבדיל אסור להסתכל פני רשע אמנם איסור ראיית פני השכינה הוא מצד הקדושה אבל איסור ראיית פני רשע הוא מצד הטמאה אבל באיסור המה שווים שזה וזה אסור והיה יעקב כאן ערים ביראה והיה מקיים דברי חכמים ולא ראה פני עשו ואי משום שעשו יאמר ששנאה עוד בלבו לכך הקדים ואמר על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים כמו שאסור לי לראת פני השכינה כך אסור לי לראת פניך ועשו היה סובר שמשום רוב חשיבותו וקדושתו אינו מסתכל בו כמו שהוא נזהר להסתכל בשכינה ובאמת כוונתו היתה שמרב טומאתו אינו מסתכל בו נמצא היה יוצא ידי שניהם כי לשון המשתמע לתרי אפי מותר לומר.
 

כרימיה

New member
עוד קצת

באופן אחר נראה לי מה שאמר בעיניך ולא אמר למצא חן אצלך על פי מאי דאיתא במדרש שבשעת קבורת יעקב אל מערת המכפלה בא עשו וערער ולא רצה להניח לקבור את יעקב שקל חושים בן דן קולפא מחייה ארישא ונפל ראשו אל המערה כדאיתא בסוטה דף י"ג ולבאר למה זכה ראשו של אותו רשע לקבור במערה הוא על פי מאי דאיתא במדרש "יש ששמם נאה ומעשיהם מכוערים ויש ששמם מכוערים ומעשיהם נאים עשו היה שמו נאה ומעשיו מכוערים" כי שם עשו משמע שעושה רצון המקום. והנה לכאורה זה סותר למאי דאיתא במדרש ויקראו שמו עשו דא שוא ואם כן משמע שגם שמו מכוער אמנם באמת עשו בלי אות עי"ן הוא שם מכוער שנקרא שוא אבל עשו בעי"ן שם נאה ומסתמא בעיניו היה קצת קדושה לכך זכה להיקבר ראשו במערה בשביל הקדושה שהיה בעיניו וזהו שרמז כאן "למצוא חן בעיניך" פירוש בעי"ן שלך אבל לה"שו"א לא היה ירא. אחח חכמת חכמי ישראל זה רק טעימה קטנה מהאור האמיתי!
 
גם חזירה נעשית כשרה

כדכתיב את החזיר לא תכלו ובנבלתו לא תגעו ומאידך לא ניכתב חזירה ומכן סברו רבנן חזירה ונבלתה מותרין באכילה כדכתיב בסיתואציות כאלה סבתא שלי ז"ל היתה אומרת פתגם (בתרגום חופשי) "אפילו החמור אם הוא של הרבי הוא כשר"
 
וכאילו התשובה היתה מועילה להם !

נדהמתי אמש לגלות ברא``ם בשם הרמבן שבפגיע ביקש אברם אות על ירושת הארץ. שאפילו אם כנען ישובו בתשוקה עכ``ז לא יינחם אלהים מלהשמידם בכדי לנחל את הארץ לאברם וזרעו. ומה טוב שהכנעני עדיין יושב בארץ, בעוד זרע אברם פזור על פני 7 ימים
 
למעלה