קפטן נמו - ביוגרפיה
במסגרת ניסוי שעלה בדעתי וזכה לתמיכתה של ריוונדל, החלטתי לכתוב ביוגרפיה של דמות ספרותית, שמעולם לא היתה קיימת במציאות. לאור תגובתכם יוחלט אם לפצוח במסורת חדשה.... מטבע הדברים יש לומר שביוגרפיה של דמות ספרותית מן הסתם טומנת בחובה ספוילרים לספרים שבהם הופיעה. אבל אני מניח שכולכם קראתם את כתבי ז'ול וורן. כמו רבים אחרים, גם אני גדלתי על ספרי ז'ול ורן, והוא ללא ספק אחד מסופרי הילדים האהובים עלי (ביחד עם אניד בלייטון ואריך קסטנר). דמות ששבתה את לבי מאז ועד היום היא קפטן נמו. משמעות השם נמו בלטינית היא "אף אחד", nobody . הוא גיבור ספריו של ז'ול וורן "עשרים אלף מייל מתחת למים" , ספר שנכתב ב1870 (שמו המקורי היה "עשרים אלף ליגות מתחת למים", ליגה היא מידת אורך שהיתה נהוגה בימים ההם), וספר ההמשך "אי המסתורין" שנכתב ב-1874. קפטן נמו נולד בשם "הנסיך דקר" , בן לרג'ה הודי של הטריטוריה העצמאית דאז בונדלקונד, ואחיינו של טיפּוּ סאהיב, גיבור הודי ידוע וממתנגדי הקולוניאליזם הבריטי (זוהי, דרך אגב, לא דמות פיקטיבית). בהיותו בן 10שלח אותו אביו לאירופה כדי לרכוש השכלה, תוך כוונה נסתרת שיוכל להתמודד בכוחות שווים עם מדכאי ארצו. עד גיל שלושים רכש השכלה בצורה עילאית, בתחומי המדעים והאמנויות. הוא טייל רבות באירופה אך מעולם לא נהה ליבו אחר תענוגות החיים. הוא נותר עגמומי , רעב לידע, ומלא כעס שלא ניתן לפייסו. אנגליה נותרה המדינה היחידה בה לא ביקר, אך עם זאת ששנא אותה, העריץ אותה בסתר ליבו. משך כל השנים, למרות השכלתו ומסעותיו בעולם, נשאר הודי בכל לבו, הודי בתשוקתו לנקם כדרכם של עמי המזרח, הודי בשאיפתו לגרש את הכובש האכזר. ב1849 חזר להודו, שם התחתן ונולדו לו שני ילדים. אך למרות עושרו הפרטי לא שכח את העוולות שנגרמו לארצו. הוא הפך למנהיגם של המדוכאים. הוא החדיר לליבם שנאה עמוקה לאנגלים. הוא ביקר לא רק באיזורים העדיין עצמאיים של הודו, אלא גם באזורים שכבר היו תחת שלטון בריטי.הוא זכר את הימים הגדולים של טיפו סאהיב, שמת בגבורה בהגנה על ארצו. ב1857 היה ממנהיגי המרד הגדול (the sepoy mutiny – גם אירוע זה אכן התקיים במציאות) , ותרם לו את כל מרצו וכישוריו.הוא הקריב את עצמו. הוא לחם בקווים הראשונים, כמו אחרון החיילים. הוא נפצע 10 פעמים בעשרים תקריות שונות, אך לא מת כשאחרוני המורדים נפלו מקליעי האנגלים. שמו של הגיבור יצא למרחוק. האנגלים שמו פרס על ראשו. אך לרוע המזל הפקיד את משפחתו בידי בוגד, שהסגיר אותם לידי האנגלים. לאחר מכן ברח להרים, אסף את שרידי הונו וקיבץ סביבו כ20 ממחבריו הנאמנים ביותר, ויום אחד כולם נעלמו. איש המלחמה הפך למדען. על אי נטוש באוקיאנוס השקט הקים מספנה, בה בנה את הצוללת הראשונה. באמצעים שיום אחד עוד יתגלו, הוא השתמש בכח החשמל לתועלתו, והשתמש בו לכל צרכי הצוללת. כך גם יכול היה להשתלט על כל אוצרות הים האינסופיים. זה היה הישג חייו, שכן כבר לא חפץ במגע כלשהו עם המין האנושי. הוא כינה את הצוללת נאוטילוס (ועד היום, כמעט אין צי בעולם שמכבד את עצמו בלי צוללת בשם הזה), ושינה את שמו לקפטן נמו. משך שנים רבות חצה את אוקינוסי העולם. הוא לקח את כל האוצרות שהוטבעו במפרץ ויגו ב1702. כמו כן טיבע מספר ספינות אנגליות ע"י ניגוחן. בלילה אחד ב1866, לאחר טיבועה של ה"אברהם לינקולן", נקלעו שלושה ניצולים אל סיפונה של הנאוטילוס, מהם למד כי הוא מבוקש במימי כל האוקייאנוסים. אך שבעה חודשים לאחר מכן, לאחר שלמדו את סודות הצוללת, הצליחו להימלט ולהגיע בבטחה אל החוף (אך קפטן נמו היה משוכנע כי מצאו את מותם לאחר נסיון הבריחה). במשך שנים מספר לאחר מכן המשיך לשוטט במעמקים, אך אנשי צוותו מתו לאט לאט, אחד לאחר השני, עד שקפטן נמו נשאר לבדו בצוללת אותה בנה. קפטן נמו היה אז בן 60. הוא ניווט את צוללתו לאחד המעגנים בהם השתמש, שנמצא באי לינקולן. מאז הפסיק לנווט את צוללתו , ונשאר שם. עד שנתקל בסיירוס סמית וחבריו (קבוצה של ניצולים שנקלעו לאי לינקולן), והחליט לסייע במלאכת הישרדותם על האי. כך החליט לסיים את חייו במעשה חסד. תיקונים\הערות יתקבלו בברכה. מקורות: wikipedia, "אי התעלומות".
במסגרת ניסוי שעלה בדעתי וזכה לתמיכתה של ריוונדל, החלטתי לכתוב ביוגרפיה של דמות ספרותית, שמעולם לא היתה קיימת במציאות. לאור תגובתכם יוחלט אם לפצוח במסורת חדשה.... מטבע הדברים יש לומר שביוגרפיה של דמות ספרותית מן הסתם טומנת בחובה ספוילרים לספרים שבהם הופיעה. אבל אני מניח שכולכם קראתם את כתבי ז'ול וורן. כמו רבים אחרים, גם אני גדלתי על ספרי ז'ול ורן, והוא ללא ספק אחד מסופרי הילדים האהובים עלי (ביחד עם אניד בלייטון ואריך קסטנר). דמות ששבתה את לבי מאז ועד היום היא קפטן נמו. משמעות השם נמו בלטינית היא "אף אחד", nobody . הוא גיבור ספריו של ז'ול וורן "עשרים אלף מייל מתחת למים" , ספר שנכתב ב1870 (שמו המקורי היה "עשרים אלף ליגות מתחת למים", ליגה היא מידת אורך שהיתה נהוגה בימים ההם), וספר ההמשך "אי המסתורין" שנכתב ב-1874. קפטן נמו נולד בשם "הנסיך דקר" , בן לרג'ה הודי של הטריטוריה העצמאית דאז בונדלקונד, ואחיינו של טיפּוּ סאהיב, גיבור הודי ידוע וממתנגדי הקולוניאליזם הבריטי (זוהי, דרך אגב, לא דמות פיקטיבית). בהיותו בן 10שלח אותו אביו לאירופה כדי לרכוש השכלה, תוך כוונה נסתרת שיוכל להתמודד בכוחות שווים עם מדכאי ארצו. עד גיל שלושים רכש השכלה בצורה עילאית, בתחומי המדעים והאמנויות. הוא טייל רבות באירופה אך מעולם לא נהה ליבו אחר תענוגות החיים. הוא נותר עגמומי , רעב לידע, ומלא כעס שלא ניתן לפייסו. אנגליה נותרה המדינה היחידה בה לא ביקר, אך עם זאת ששנא אותה, העריץ אותה בסתר ליבו. משך כל השנים, למרות השכלתו ומסעותיו בעולם, נשאר הודי בכל לבו, הודי בתשוקתו לנקם כדרכם של עמי המזרח, הודי בשאיפתו לגרש את הכובש האכזר. ב1849 חזר להודו, שם התחתן ונולדו לו שני ילדים. אך למרות עושרו הפרטי לא שכח את העוולות שנגרמו לארצו. הוא הפך למנהיגם של המדוכאים. הוא החדיר לליבם שנאה עמוקה לאנגלים. הוא ביקר לא רק באיזורים העדיין עצמאיים של הודו, אלא גם באזורים שכבר היו תחת שלטון בריטי.הוא זכר את הימים הגדולים של טיפו סאהיב, שמת בגבורה בהגנה על ארצו. ב1857 היה ממנהיגי המרד הגדול (the sepoy mutiny – גם אירוע זה אכן התקיים במציאות) , ותרם לו את כל מרצו וכישוריו.הוא הקריב את עצמו. הוא לחם בקווים הראשונים, כמו אחרון החיילים. הוא נפצע 10 פעמים בעשרים תקריות שונות, אך לא מת כשאחרוני המורדים נפלו מקליעי האנגלים. שמו של הגיבור יצא למרחוק. האנגלים שמו פרס על ראשו. אך לרוע המזל הפקיד את משפחתו בידי בוגד, שהסגיר אותם לידי האנגלים. לאחר מכן ברח להרים, אסף את שרידי הונו וקיבץ סביבו כ20 ממחבריו הנאמנים ביותר, ויום אחד כולם נעלמו. איש המלחמה הפך למדען. על אי נטוש באוקיאנוס השקט הקים מספנה, בה בנה את הצוללת הראשונה. באמצעים שיום אחד עוד יתגלו, הוא השתמש בכח החשמל לתועלתו, והשתמש בו לכל צרכי הצוללת. כך גם יכול היה להשתלט על כל אוצרות הים האינסופיים. זה היה הישג חייו, שכן כבר לא חפץ במגע כלשהו עם המין האנושי. הוא כינה את הצוללת נאוטילוס (ועד היום, כמעט אין צי בעולם שמכבד את עצמו בלי צוללת בשם הזה), ושינה את שמו לקפטן נמו. משך שנים רבות חצה את אוקינוסי העולם. הוא לקח את כל האוצרות שהוטבעו במפרץ ויגו ב1702. כמו כן טיבע מספר ספינות אנגליות ע"י ניגוחן. בלילה אחד ב1866, לאחר טיבועה של ה"אברהם לינקולן", נקלעו שלושה ניצולים אל סיפונה של הנאוטילוס, מהם למד כי הוא מבוקש במימי כל האוקייאנוסים. אך שבעה חודשים לאחר מכן, לאחר שלמדו את סודות הצוללת, הצליחו להימלט ולהגיע בבטחה אל החוף (אך קפטן נמו היה משוכנע כי מצאו את מותם לאחר נסיון הבריחה). במשך שנים מספר לאחר מכן המשיך לשוטט במעמקים, אך אנשי צוותו מתו לאט לאט, אחד לאחר השני, עד שקפטן נמו נשאר לבדו בצוללת אותה בנה. קפטן נמו היה אז בן 60. הוא ניווט את צוללתו לאחד המעגנים בהם השתמש, שנמצא באי לינקולן. מאז הפסיק לנווט את צוללתו , ונשאר שם. עד שנתקל בסיירוס סמית וחבריו (קבוצה של ניצולים שנקלעו לאי לינקולן), והחליט לסייע במלאכת הישרדותם על האי. כך החליט לסיים את חייו במעשה חסד. תיקונים\הערות יתקבלו בברכה. מקורות: wikipedia, "אי התעלומות".