קפוארה
- פותח הנושא BAD KING
- פורסם בתאריך
הקפוארה
אם אתה לא מכיר את הסיפור שלה הומצאה הקפוארה אני יכול לומר לך בקצרה אבל אני לא בטוח שתבין אוקי. קפוארה היא "אומנות לחימה ברזילאית" והיא הומצאה בסיגנון של ריקוד. לפני הרבה זמן הברזילאים היו עבדים (נדמה לי עבדים של הצרפתים) והיה אסור להם ללמוד אומניות לחימה. אז הברזילאים החליטו שהם חייבים ללחום ב"צרפתים" והם המציאו את הקפוארה שהיא כאילו הייתה סוג של ריקוד, ה"צרפתים" חשבו שהברזילאים באמת רוקדים ויום אחד שכול הברזילאים כבר למדו את שיטות הקפוארה הם לחמו ב"צרפתים" וניצחו. היום חידשו את הקפוארה והיא פחות או יותר נפכה לריקוד של ממש יש שמשתמשים בה במסיבות (כלומר משתשים בתרגילים שבה באמצע הריקוד וזה יפה מאוד). עכשיו לשאלתך, הקפוארה היא לחימה ללא כלי נשק, והיא מוכבת מהרבה כוח פיזי וגמישות. דרכי הלימוד שבה נלמדים על ידי פירוק התרגיל כלומר אם יש תרגיל שבו עומדים על הידיים, סתובבים ותוך כדי סיבוב על עמידת ידיים בועטים ביריב, האנשים שילמדו את זה ילמדו קודם כל איך עומדים הרבה זמן על הידיים אחר כך ילמדו איך בועטים ורק אחר כך ישלבו את הבעיטה עם עמידת הידיים וכאשר ידעו את זה טוב ילמדו איך מסתובבים (דרך אגב כל התרגילים בקפוארה הם עניין של אימונים רבים) שמחתי לעזור לך
אם אתה לא מכיר את הסיפור שלה הומצאה הקפוארה אני יכול לומר לך בקצרה אבל אני לא בטוח שתבין אוקי. קפוארה היא "אומנות לחימה ברזילאית" והיא הומצאה בסיגנון של ריקוד. לפני הרבה זמן הברזילאים היו עבדים (נדמה לי עבדים של הצרפתים) והיה אסור להם ללמוד אומניות לחימה. אז הברזילאים החליטו שהם חייבים ללחום ב"צרפתים" והם המציאו את הקפוארה שהיא כאילו הייתה סוג של ריקוד, ה"צרפתים" חשבו שהברזילאים באמת רוקדים ויום אחד שכול הברזילאים כבר למדו את שיטות הקפוארה הם לחמו ב"צרפתים" וניצחו. היום חידשו את הקפוארה והיא פחות או יותר נפכה לריקוד של ממש יש שמשתמשים בה במסיבות (כלומר משתשים בתרגילים שבה באמצע הריקוד וזה יפה מאוד). עכשיו לשאלתך, הקפוארה היא לחימה ללא כלי נשק, והיא מוכבת מהרבה כוח פיזי וגמישות. דרכי הלימוד שבה נלמדים על ידי פירוק התרגיל כלומר אם יש תרגיל שבו עומדים על הידיים, סתובבים ותוך כדי סיבוב על עמידת ידיים בועטים ביריב, האנשים שילמדו את זה ילמדו קודם כל איך עומדים הרבה זמן על הידיים אחר כך ילמדו איך בועטים ורק אחר כך ישלבו את הבעיטה עם עמידת הידיים וכאשר ידעו את זה טוב ילמדו איך מסתובבים (דרך אגב כל התרגילים בקפוארה הם עניין של אימונים רבים) שמחתי לעזור לך
לא אומנות לחימה בכלל
קודם כל היא לא בנויה כאומנות לחימה דבר שני היא מזיקה לגוף משהו שאומנות לחימה לא אמרוה לעשות אז בסופו של דבק היא לא אומנות לחימה כי אין שם ההגנות ההגנה היחידה שאני מכיר היא הגנה מאוד מטופשת שאם בועטים לך ביטה גבוה אתה עושה כזה כמו במטריקס כאילו יורד עם הגב אחורה ואז תגיע הבעיטה השניה למטה וזהו אתה גמור זו לא אומנות אלא רק ריקוד כמובן שמאוד קטלני אבל לא נראה לי שמישהו יכול להילחם איתה בקרב אמיתי מול אומן לחימה
קודם כל היא לא בנויה כאומנות לחימה דבר שני היא מזיקה לגוף משהו שאומנות לחימה לא אמרוה לעשות אז בסופו של דבק היא לא אומנות לחימה כי אין שם ההגנות ההגנה היחידה שאני מכיר היא הגנה מאוד מטופשת שאם בועטים לך ביטה גבוה אתה עושה כזה כמו במטריקס כאילו יורד עם הגב אחורה ואז תגיע הבעיטה השניה למטה וזהו אתה גמור זו לא אומנות אלא רק ריקוד כמובן שמאוד קטלני אבל לא נראה לי שמישהו יכול להילחם איתה בקרב אמיתי מול אומן לחימה
Meimis - A.I.K.I
New member
צודק ב 200% הקפואירה
היא שיטת לחימה "לא יעילה" לדעתי כמובן אני מתלהב מהדברים שיש שמה... ובאמת החלק האקרובטי יפה מאוד.. אבל אמן קפוארה למשל בקרב לא יצליח להתמודד מול איש קאראטה או קרב מגע... לדעתי האישית בלבד אלירן מימיס
היא שיטת לחימה "לא יעילה" לדעתי כמובן אני מתלהב מהדברים שיש שמה... ובאמת החלק האקרובטי יפה מאוד.. אבל אמן קפוארה למשל בקרב לא יצליח להתמודד מול איש קאראטה או קרב מגע... לדעתי האישית בלבד אלירן מימיס
אני הרחיב מנסיוני הצנוע... ../images/Emo18.gif
כמה דיוקים היסטוריים: *קפואירה ניחשבה כטקס/פולחן דתי ששילב ריקוד. (מה שהוא לא היה) *קפואיריסטים לא שיחררו את ברזיל משלטון זר. זה בא מסיבת גיאופוליטיות ~ שאני לא מתמצא בהן. *בנוגע לכלי נשק, אין. אבל - בקפואירת רחוב, היו שדחפו סכיני גילוח בין ~ אצבעות הרגליים, וחתכו באמצעותם בזמן בעיטה של קרב (או לפחות זה ~ סיפור שעליו שמעתי). בנוגע לקפואירה כאומנות לחימה. (פירוטים יותר טכניים בסוף) 1) זה מאד כיף. זה לא במקרה שאנשים (לא מהתחום) אוהבים לעשות את זה, יש בזה המון פעילות "קשה", מה שמעלה היסטרית את רמת האנדרופינים בגוף(מקבילה, שהגוף משחרר, למורפיום). 2) זה מאד לא בריא. הטכניקות מתורגלות במהירות גבוהה, ובלי שימת דגש על עקרונות בריאותיים, מה שגורר מרחב עצום לפציעות ותנועות ששוחקות הכול (בין השאר, פרקי ידיים ובירכיים). למרות שיש מודעות גדלה והולכת של השחיקה הגבוהה של הפעילות, אין שינוי מהותי בשיטות הפיתוח וההוראה. 3) זה לא מפתח יכולות לחימה בצורה שיטתית. ועל כן, כמעט לא בכלל. בד"כ מתחילים בלימוד של תנועה בסיסית שנקראת "ג´ינגה" שזוהי סוג של קפיצה על פני משולש דמיוני, מצד לצד. משם מראים תנועות פשוטות שאותם מתרגלים הרבה פעמים. בעיקר בעיטות ואקרובטיקה, דהיינו - גלגלונים וקפיצי ידיים למיניהים (קפיץ ידיים, פליק פלקים, "מקקו" וכו´). יש גם עבודת לב-ריאה סטנדרטית של מכוני כושר (ע"ע- כפיפות בטן, שכיבות שמיכה וכו´). על הבניה הזאת מבצעים משחק שניקרא "הודה" שזהו מעגל של אנשים שמתוחם חלקם מפיקים מוזיקה על כלי הקשה וחד מיתרים למיניהם (שכחתי שמות). באמצע המעגל, שני שחקני קפואירה נעים בתנועת הג´ינגה ועליה מלבישים בעיטות וגלגלונים בתיאום עם הבן זוג (או בלי...) כאשר אין מגע והכול נעשה במטרה לא לפגוע אלא לתרגל את הכושר ויכולת התנועה עם עבודה של בני זוג. עד כאן דיווח (לא לחלוטין נקי מביקורת), אבל הנה הביקורת: נעזוב את כמות הטכניקות, או את רמת הידע המתעמק בהם. מה שאני אגיד זה שסוג כזה של תירגול לא מפתח (בצורה יעילה) מודעות לתנועה של עצמך. לא מפתח מודעות לתנועתו של היריב. המחסור באיכות נובע מתוך מסגרת (אולי לא בכל המקומות), שהיא לא שיטתית או נוקשה. משפט שנישמע ברקע מהמדריך הוא של: "תגיע לקצה היכולת שלך ואז תעשה עוד קצת". שזוהי גישה הרסנית מאד בסוג התירגול הנ"ל. אחד הדברים שמעציבים, אותי אישית, זה שהמסגרת מאד מושכת. היא מעניקה הרבה אחווה וחבר´ה וכיף. ובחברה שלנו, זה חסר לאנשים ונערים בפרט (ובעיקר להם). וחבל לי שהמקום הטוב ביותר שקיים בשביל להעניק להם את זה האחד מהשני, היא מסגרת שבסופו של דבר תגרום להרבה מהם נזקים בריאותיים. נ.ב: הדברים שנאמרו פה הם מניסיוני האישי בלבד. ואם יש למי מכם נתונים סותרים, אני מקווה שתתקנו אותי. נ.נ.ב: אני כתבתי את ההודעה, היחסית מפורטת הזאת, על מנת שיגיבו לה. אני מקווה לקרוא מכולכם (טוב... לא כולם...). עד כאן, הדוב הלבן.
כמה דיוקים היסטוריים: *קפואירה ניחשבה כטקס/פולחן דתי ששילב ריקוד. (מה שהוא לא היה) *קפואיריסטים לא שיחררו את ברזיל משלטון זר. זה בא מסיבת גיאופוליטיות ~ שאני לא מתמצא בהן. *בנוגע לכלי נשק, אין. אבל - בקפואירת רחוב, היו שדחפו סכיני גילוח בין ~ אצבעות הרגליים, וחתכו באמצעותם בזמן בעיטה של קרב (או לפחות זה ~ סיפור שעליו שמעתי). בנוגע לקפואירה כאומנות לחימה. (פירוטים יותר טכניים בסוף) 1) זה מאד כיף. זה לא במקרה שאנשים (לא מהתחום) אוהבים לעשות את זה, יש בזה המון פעילות "קשה", מה שמעלה היסטרית את רמת האנדרופינים בגוף(מקבילה, שהגוף משחרר, למורפיום). 2) זה מאד לא בריא. הטכניקות מתורגלות במהירות גבוהה, ובלי שימת דגש על עקרונות בריאותיים, מה שגורר מרחב עצום לפציעות ותנועות ששוחקות הכול (בין השאר, פרקי ידיים ובירכיים). למרות שיש מודעות גדלה והולכת של השחיקה הגבוהה של הפעילות, אין שינוי מהותי בשיטות הפיתוח וההוראה. 3) זה לא מפתח יכולות לחימה בצורה שיטתית. ועל כן, כמעט לא בכלל. בד"כ מתחילים בלימוד של תנועה בסיסית שנקראת "ג´ינגה" שזוהי סוג של קפיצה על פני משולש דמיוני, מצד לצד. משם מראים תנועות פשוטות שאותם מתרגלים הרבה פעמים. בעיקר בעיטות ואקרובטיקה, דהיינו - גלגלונים וקפיצי ידיים למיניהים (קפיץ ידיים, פליק פלקים, "מקקו" וכו´). יש גם עבודת לב-ריאה סטנדרטית של מכוני כושר (ע"ע- כפיפות בטן, שכיבות שמיכה וכו´). על הבניה הזאת מבצעים משחק שניקרא "הודה" שזהו מעגל של אנשים שמתוחם חלקם מפיקים מוזיקה על כלי הקשה וחד מיתרים למיניהם (שכחתי שמות). באמצע המעגל, שני שחקני קפואירה נעים בתנועת הג´ינגה ועליה מלבישים בעיטות וגלגלונים בתיאום עם הבן זוג (או בלי...) כאשר אין מגע והכול נעשה במטרה לא לפגוע אלא לתרגל את הכושר ויכולת התנועה עם עבודה של בני זוג. עד כאן דיווח (לא לחלוטין נקי מביקורת), אבל הנה הביקורת: נעזוב את כמות הטכניקות, או את רמת הידע המתעמק בהם. מה שאני אגיד זה שסוג כזה של תירגול לא מפתח (בצורה יעילה) מודעות לתנועה של עצמך. לא מפתח מודעות לתנועתו של היריב. המחסור באיכות נובע מתוך מסגרת (אולי לא בכל המקומות), שהיא לא שיטתית או נוקשה. משפט שנישמע ברקע מהמדריך הוא של: "תגיע לקצה היכולת שלך ואז תעשה עוד קצת". שזוהי גישה הרסנית מאד בסוג התירגול הנ"ל. אחד הדברים שמעציבים, אותי אישית, זה שהמסגרת מאד מושכת. היא מעניקה הרבה אחווה וחבר´ה וכיף. ובחברה שלנו, זה חסר לאנשים ונערים בפרט (ובעיקר להם). וחבל לי שהמקום הטוב ביותר שקיים בשביל להעניק להם את זה האחד מהשני, היא מסגרת שבסופו של דבר תגרום להרבה מהם נזקים בריאותיים. נ.ב: הדברים שנאמרו פה הם מניסיוני האישי בלבד. ואם יש למי מכם נתונים סותרים, אני מקווה שתתקנו אותי. נ.נ.ב: אני כתבתי את ההודעה, היחסית מפורטת הזאת, על מנת שיגיבו לה. אני מקווה לקרוא מכולכם (טוב... לא כולם...). עד כאן, הדוב הלבן.
ואני אוסיף מידיעותי הצנועות יותר.
אחלה תיקונים, אבל אתה יודע מה ? גם אותם אפשר לשפץ קצת. אז ככה : הקאפוארה שאתה מתאר היא "אבאדה קאפוארה" - או, "קאפוארה בינ"ל". אבל הסגנון המקורי של האמנות, ה"קאפוארה אנגולה" (שכפי שמרמז השם, קרוב יותר גם למקור האפריקאי של האמנות המיוחדת הזו), הוא איטי, מחושב ומאוד מדיטטיבי באופיו. אני חושב שגם כאן, כמו בכל אמנות אחרת, נושא הנזקים הבריאותיים תלוי גם (אך לא רק) בשיטת ההוראה. אם תיכנס לאתרי קאפוארה, תראה שה"מאסטרים" שלהם (mestre בפורטוגזית, אם איני טועה) זקנים למדי. כלומר, יש אפשרות להתאמן באמנות מבלי להפגע. סגנון האנגולה, הנמוך, איטי וזורם מפתח בעיני יכולות פיסיות טובות. איני יודע מה הוא מאפשר ברמת הלחימה. האבאדה לעומתו, הרבה יותר ברור לנו : קפיצות, בעיטות, חמיקות. קאפואריסטה הוא דווקא מוכשר למדי בלהתחמק. כאמנות רכה-חיצונית, הקאפוארה ממצה את עקרון ה"לא היות שם" (בעצם, הרי בהודה לא נוגעים אלא במקרים חריגים, בהם רוצים לסמן לבן-הזוג נקודה שהוא מזניח). עניין חשוב נוסף לדעתי הוא רעיון ה"ביטחון בתנועה" (לפחות כפי שתואר לי ע"י קאפואריסטה אחד). שיווי המשקל לא מושג ע"י תרגול יעודי, או מירכוז או כל דבר כזה, אלא באופן חיצוני לחלוטין : רכישת בטחון בתנועה וזרימה. כמו שמטיילים מקפצים מסלע לסלע בירידה תלולה, בידעם שאם יעצרו - כנראה שאיבדו משיווי המשקל, כך הקאפואריסטה מנצל מומנט תנועה אחת כדי לזרום לתנועה אחרת - בהתאם ל"סלע" שמציב בן-זוגו מולו. כך שנושא המודעות לתנועה פשוט זוכה כאן להתייחסות אחרת, שהופכת אותו לדעתי ללא משמעותי. זאת דעתי, מה ´תה חושב ? נ.ב. התחלתי לכתוב איזשהו מאמר על הקאפוארה (מנק´ מבט של זר) לפני כמה חודשים, אבל הוא נמחק לי בטעות. אולי אני אתחיל שוב... למרות שהמאמר עוסק דווקא בהיבטים החברתיים של האמנות - ולא באספקט הלחימתי.
אחלה תיקונים, אבל אתה יודע מה ? גם אותם אפשר לשפץ קצת. אז ככה : הקאפוארה שאתה מתאר היא "אבאדה קאפוארה" - או, "קאפוארה בינ"ל". אבל הסגנון המקורי של האמנות, ה"קאפוארה אנגולה" (שכפי שמרמז השם, קרוב יותר גם למקור האפריקאי של האמנות המיוחדת הזו), הוא איטי, מחושב ומאוד מדיטטיבי באופיו. אני חושב שגם כאן, כמו בכל אמנות אחרת, נושא הנזקים הבריאותיים תלוי גם (אך לא רק) בשיטת ההוראה. אם תיכנס לאתרי קאפוארה, תראה שה"מאסטרים" שלהם (mestre בפורטוגזית, אם איני טועה) זקנים למדי. כלומר, יש אפשרות להתאמן באמנות מבלי להפגע. סגנון האנגולה, הנמוך, איטי וזורם מפתח בעיני יכולות פיסיות טובות. איני יודע מה הוא מאפשר ברמת הלחימה. האבאדה לעומתו, הרבה יותר ברור לנו : קפיצות, בעיטות, חמיקות. קאפואריסטה הוא דווקא מוכשר למדי בלהתחמק. כאמנות רכה-חיצונית, הקאפוארה ממצה את עקרון ה"לא היות שם" (בעצם, הרי בהודה לא נוגעים אלא במקרים חריגים, בהם רוצים לסמן לבן-הזוג נקודה שהוא מזניח). עניין חשוב נוסף לדעתי הוא רעיון ה"ביטחון בתנועה" (לפחות כפי שתואר לי ע"י קאפואריסטה אחד). שיווי המשקל לא מושג ע"י תרגול יעודי, או מירכוז או כל דבר כזה, אלא באופן חיצוני לחלוטין : רכישת בטחון בתנועה וזרימה. כמו שמטיילים מקפצים מסלע לסלע בירידה תלולה, בידעם שאם יעצרו - כנראה שאיבדו משיווי המשקל, כך הקאפואריסטה מנצל מומנט תנועה אחת כדי לזרום לתנועה אחרת - בהתאם ל"סלע" שמציב בן-זוגו מולו. כך שנושא המודעות לתנועה פשוט זוכה כאן להתייחסות אחרת, שהופכת אותו לדעתי ללא משמעותי. זאת דעתי, מה ´תה חושב ? נ.ב. התחלתי לכתוב איזשהו מאמר על הקאפוארה (מנק´ מבט של זר) לפני כמה חודשים, אבל הוא נמחק לי בטעות. אולי אני אתחיל שוב... למרות שהמאמר עוסק דווקא בהיבטים החברתיים של האמנות - ולא באספקט הלחימתי.
אתה ממש טועה
אתה לא מבין הרבה בקפואירה, אל תתיימר להבין. הג´ינגה איננה "קפיצה על משולש דמיוני" אלא תנועה שמסובבת את הגוף כמו קפיץ ונותנת לך כוח לעשות תנועות שבמקרה אחר לא היה לך שום סיכוי להצליח. כלי הנגינה הם חלק חשוב מאד מהקפואירה, הם אלה שבונים את האנרגיה החיובית, שעוזרת לך לשחק באודה. אנרגיה זו היא דבר שפשוט לא ניתן להסביר, היא גורמת לך לעשות דברים שלא חשבת שתוכל לעשות. המוזיקה בקפואירה מורכבת מכפיים בקצב של אחת שתיים שלוש, פנדרו- תוף מרים, אטאבאקי - מזכיר במקצת תוף קונגו, בירימבאו, נראה כמו חץ וקשת עם תיבת תהודה מנגנים עליו בעזרת מקל, אבן ורעשן שמחזיקים ביד. כמובן שיש גם את אלמנט השירה, באודה שרים שירים שלרוב שולחים מסרים לאלו שמשחקים בתוך האודה. התנועה בתוך המעגל חייבת תמיד להיות תמיד בתיאום, בכל עת, אפילו במהלך הכי מסובך, חייבים להסתכל על השני, וזאת בגלל שאם לא תסתכל אתה יכול או להיפגע ממנו, בכוונה או בלי כוונה, או לפגוע בו. בנגידו למה שאמרת, סוג תרגול כזה כן, ואני חוזר על זה, כן מפתחת את המודעות לתנועה של עצמך, אתה יודע ומסוגל להחליט מה יקרה איתך גם שאתה מצוי על היידים שלך או בתרגיל אקרובטי אחר. והשיטה היא מאוד קשה ונוקשה, הכוונה איננה למשמעת אלה לסוג האימון ולתרגילים, שמהווים אתגר לגוף כל פעם מחדש. דיברו פה הרבה על נזק לגוף כתוצאה מהקפואירה, ואמנם מספר תנועות יכולות לגרום לנזק אם לא עושים אותם נכון, אך לרוב הנזק הוא מינורי והוא כמו כל אומנות לחימה אחרת, והוכחה לך הם המסטראים הזקנים שבגיל 70 עוד ממשיכים לשחק קפואירה.
אתה לא מבין הרבה בקפואירה, אל תתיימר להבין. הג´ינגה איננה "קפיצה על משולש דמיוני" אלא תנועה שמסובבת את הגוף כמו קפיץ ונותנת לך כוח לעשות תנועות שבמקרה אחר לא היה לך שום סיכוי להצליח. כלי הנגינה הם חלק חשוב מאד מהקפואירה, הם אלה שבונים את האנרגיה החיובית, שעוזרת לך לשחק באודה. אנרגיה זו היא דבר שפשוט לא ניתן להסביר, היא גורמת לך לעשות דברים שלא חשבת שתוכל לעשות. המוזיקה בקפואירה מורכבת מכפיים בקצב של אחת שתיים שלוש, פנדרו- תוף מרים, אטאבאקי - מזכיר במקצת תוף קונגו, בירימבאו, נראה כמו חץ וקשת עם תיבת תהודה מנגנים עליו בעזרת מקל, אבן ורעשן שמחזיקים ביד. כמובן שיש גם את אלמנט השירה, באודה שרים שירים שלרוב שולחים מסרים לאלו שמשחקים בתוך האודה. התנועה בתוך המעגל חייבת תמיד להיות תמיד בתיאום, בכל עת, אפילו במהלך הכי מסובך, חייבים להסתכל על השני, וזאת בגלל שאם לא תסתכל אתה יכול או להיפגע ממנו, בכוונה או בלי כוונה, או לפגוע בו. בנגידו למה שאמרת, סוג תרגול כזה כן, ואני חוזר על זה, כן מפתחת את המודעות לתנועה של עצמך, אתה יודע ומסוגל להחליט מה יקרה איתך גם שאתה מצוי על היידים שלך או בתרגיל אקרובטי אחר. והשיטה היא מאוד קשה ונוקשה, הכוונה איננה למשמעת אלה לסוג האימון ולתרגילים, שמהווים אתגר לגוף כל פעם מחדש. דיברו פה הרבה על נזק לגוף כתוצאה מהקפואירה, ואמנם מספר תנועות יכולות לגרום לנזק אם לא עושים אותם נכון, אך לרוב הנזק הוא מינורי והוא כמו כל אומנות לחימה אחרת, והוכחה לך הם המסטראים הזקנים שבגיל 70 עוד ממשיכים לשחק קפואירה.
קפוארה בתור אומנות לחימה
אני מתאמן בשתי אומנויות. קונג פו וקפוארה ואני אישית ראיתי קפואריסט מנצח 3 אנשים לבד הם מהירים מאד יש להם רפלקסים מצויינים והשליטה שלהם בבעיטות מושלמת ובגלל התנועה גם קשה ליירט אותם. כולם אומרים שזה מסך הכל ריקוד אבל מנסיון תאמינו לי... זה הרבה יותר קטלני ממה שזה נראה
אני מתאמן בשתי אומנויות. קונג פו וקפוארה ואני אישית ראיתי קפואריסט מנצח 3 אנשים לבד הם מהירים מאד יש להם רפלקסים מצויינים והשליטה שלהם בבעיטות מושלמת ובגלל התנועה גם קשה ליירט אותם. כולם אומרים שזה מסך הכל ריקוד אבל מנסיון תאמינו לי... זה הרבה יותר קטלני ממה שזה נראה
אך אחד לא מזלזל בקפואיירה.
אבל (ויש כאן "אבל" גדול), האם מי שעוסק בקפואיירה, ידע להתמודד עם "עבודה מקרוב" ??? כלומר, יכול הבעיטות של העוסקים בקפואיירה, היא אכן מרשימה, אבל מה קורה כשמגיעים למצב (למרחק), שלא מתאפשרת בעיטה??? אגב, הסיבה שאומנות זו בנויה בעיקר על בעיטות (בעצם, לא בעיקר, אלא רק), זה משום שהעבדים ידיהם היו קשורות בשלשלאות ברזל (אני כבר לא זוכר אם הדוב הלבן הזכיר זאת, אבל השעה המאוחרת, אתם יודעים...).
אבל (ויש כאן "אבל" גדול), האם מי שעוסק בקפואיירה, ידע להתמודד עם "עבודה מקרוב" ??? כלומר, יכול הבעיטות של העוסקים בקפואיירה, היא אכן מרשימה, אבל מה קורה כשמגיעים למצב (למרחק), שלא מתאפשרת בעיטה??? אגב, הסיבה שאומנות זו בנויה בעיקר על בעיטות (בעצם, לא בעיקר, אלא רק), זה משום שהעבדים ידיהם היו קשורות בשלשלאות ברזל (אני כבר לא זוכר אם הדוב הלבן הזכיר זאת, אבל השעה המאוחרת, אתם יודעים...).
קאפורה
אההם כן הבעיטות מאוד עצמתיות אבל תאר לך קרב של קאפוריסט נגד כל אומן בדרגה מספיק גבוה קונג פו קארטה נינג´יטסו וכל מה שעולה בראשך אחד מהדברים שאני לומד זה איך לשמור על אנרגיה לא לבזבז אותה כמה זמן אתה חושב שקאפוריסט שכל הקרב יעשה ג´ינגה יחזיק? כמה קפיצות הוא יעשה עד שהוא יתעייף וברגע שתצליח להחדיר לו אגרוף אחד מה הוא יעשה? אז כן זה דבר עוצמתי אבל בקרב מול אומן מספיק מנוסה הסיכוי מאוד קטן דבר שני יש סרט היה אותו שלשום בערוץ 4 קוראים לו דרייב אז הגיבור יודע קאפורה וקונג פו לפעמים הוא משלב שם קאפורה בתוך הקרב שזה נחמד אני גם מתאמן קצת מילדים שלומדים הם מראים לי דברים נחמדים אבל אני לא עומד להירשם כי אני לא רוצה להרוס לי פרקים
אההם כן הבעיטות מאוד עצמתיות אבל תאר לך קרב של קאפוריסט נגד כל אומן בדרגה מספיק גבוה קונג פו קארטה נינג´יטסו וכל מה שעולה בראשך אחד מהדברים שאני לומד זה איך לשמור על אנרגיה לא לבזבז אותה כמה זמן אתה חושב שקאפוריסט שכל הקרב יעשה ג´ינגה יחזיק? כמה קפיצות הוא יעשה עד שהוא יתעייף וברגע שתצליח להחדיר לו אגרוף אחד מה הוא יעשה? אז כן זה דבר עוצמתי אבל בקרב מול אומן מספיק מנוסה הסיכוי מאוד קטן דבר שני יש סרט היה אותו שלשום בערוץ 4 קוראים לו דרייב אז הגיבור יודע קאפורה וקונג פו לפעמים הוא משלב שם קאפורה בתוך הקרב שזה נחמד אני גם מתאמן קצת מילדים שלומדים הם מראים לי דברים נחמדים אבל אני לא עומד להירשם כי אני לא רוצה להרוס לי פרקים
warrior hippie
New member
קפואירה היא אמנות לחימה טובה אבל...
אני לא הייתי לומד אותה, זה לא שאני חושב שהיא דפוקה, למען האמת אני חושב שהיא תובעת המון השקעה וגמישות ואני מעריך אמנויות שדורשות השקעה אבל זה פשוט שבקפואירה אין את העומק הרוחני שדרוש כדי להיהפך לא רק ללוחם חזק, אלא גם ללוחם חכם. בזאת מתבטאת הגדולה של אמנויות הלחימה המזרחיות.
אני לא הייתי לומד אותה, זה לא שאני חושב שהיא דפוקה, למען האמת אני חושב שהיא תובעת המון השקעה וגמישות ואני מעריך אמנויות שדורשות השקעה אבל זה פשוט שבקפואירה אין את העומק הרוחני שדרוש כדי להיהפך לא רק ללוחם חזק, אלא גם ללוחם חכם. בזאת מתבטאת הגדולה של אמנויות הלחימה המזרחיות.
קפוארה אינה ריקוד
למרות שלמתבונן מהצד היא נראת כך והסיבה הוסברה כבר באחת ההודעות הקודמות. קפוארה היא אמנות לחימה שמשלבת בתוכה שליטה מדהימה בכל שריר בגוף.לא הייתי רוצה לחטוף מכה מ"לוחם" קפוארה. כדי להתקדם ולקבל חגורות בקפוארה צריך לשלוט בתרגילים,לדעת לנגן באחד מכלי הנגינה (בירנבאו,תוף וכ"ו)ולשיר את השירים שמתלווים למעגל. גמישות והתמדה הכרחיים ללוחם קפוארה ואני אישית מתמוגגת למראה מעגלי קפוארה ובכל פעם מחדש נפעמת מהשליטה בכל שריר ושריר בגוף.
למרות שלמתבונן מהצד היא נראת כך והסיבה הוסברה כבר באחת ההודעות הקודמות. קפוארה היא אמנות לחימה שמשלבת בתוכה שליטה מדהימה בכל שריר בגוף.לא הייתי רוצה לחטוף מכה מ"לוחם" קפוארה. כדי להתקדם ולקבל חגורות בקפוארה צריך לשלוט בתרגילים,לדעת לנגן באחד מכלי הנגינה (בירנבאו,תוף וכ"ו)ולשיר את השירים שמתלווים למעגל. גמישות והתמדה הכרחיים ללוחם קפוארה ואני אישית מתמוגגת למראה מעגלי קפוארה ובכל פעם מחדש נפעמת מהשליטה בכל שריר ושריר בגוף.
מה שהופך...
את זה לריקוד ולא לאומנות זה שאי אפשר להליחם איתה מה שהופך אותה לקטלני שאם אתה נותן בעזרתה למישהו מכה מאוד מאוד כואב אני בטוח שאתה עדין מבולבל אז אני אנסה להסביר עוד קצת תחשוב על האומנות שאתה מתאמן אם אתה מתאמן או על אומנות שאתה אוהב תחשוב על מישהו מספיק טוב באומנות ותחשוב קאפוריסט לידו איז מין קרב יהיה שם אם הבן אדם שחשבת עליו הוא ברמה מספיק גבוה הוא יחסל את הקאפוריסט בפחות מ שתי דקות או פשוט יעייף אותו למוות אם לא הוא ברמה נמוכה הקאפוריסט ינצח אותו אבל לא מלמדים את זה בצורה קרבית זו אומנות חסרת הגנות חסרת אגרופים זו אומנות שמבזבזת אנרגיה בצורה מטורפת ככה שלקורא לה אומנות זה לא נכון אבל מצד שני יש לה מכות קטלניות אז אפשר לקרוא לה ריקוד קטלני
את זה לריקוד ולא לאומנות זה שאי אפשר להליחם איתה מה שהופך אותה לקטלני שאם אתה נותן בעזרתה למישהו מכה מאוד מאוד כואב אני בטוח שאתה עדין מבולבל אז אני אנסה להסביר עוד קצת תחשוב על האומנות שאתה מתאמן אם אתה מתאמן או על אומנות שאתה אוהב תחשוב על מישהו מספיק טוב באומנות ותחשוב קאפוריסט לידו איז מין קרב יהיה שם אם הבן אדם שחשבת עליו הוא ברמה מספיק גבוה הוא יחסל את הקאפוריסט בפחות מ שתי דקות או פשוט יעייף אותו למוות אם לא הוא ברמה נמוכה הקאפוריסט ינצח אותו אבל לא מלמדים את זה בצורה קרבית זו אומנות חסרת הגנות חסרת אגרופים זו אומנות שמבזבזת אנרגיה בצורה מטורפת ככה שלקורא לה אומנות זה לא נכון אבל מצד שני יש לה מכות קטלניות אז אפשר לקרוא לה ריקוד קטלני
שריר צודק...... ../images/Emo9.gif
באמת קפואירה זו לא ממש אומנות לחימה אף על פי כן שחלק מהאנשים כן מחשיבים אותה לאומנות לחימה, לפי דעתי היא יותר ריקוד, ריקוד שמבזבז המון אנרגיה לשווא, בקרב הרבה מהתרגלים שהקפואריסטים עושים מבזבזים אנרגיה ולא תורמים לקרב, אין להם כל הך הרבה הגנות, אין אצליהם מגע- למשל הם יחטפו ממישהו לאו קיק יכול להיות שהם לא יוכלו לעמוד בזה, אני שמעתי גם שזה בכלל לא טוב לפרקים, אין בזה שום דבר פנימי, בסך הכל הקרבות הן נראות כמו הצגות, כי אין מגע ואין שום סיגנונות שונים בין הלוחמים, כולם עושים כמעט אותו הדבר.... אני עדיין לא ממעיט מהערך של הקפואירה, זו אומנות יפה מאוד, ריקוד מגניב..... אך צריך גם להתחשב בדברים האחרים שאמרתי..... שלכם באהבה, עידודודו הלוחם
באמת קפואירה זו לא ממש אומנות לחימה אף על פי כן שחלק מהאנשים כן מחשיבים אותה לאומנות לחימה, לפי דעתי היא יותר ריקוד, ריקוד שמבזבז המון אנרגיה לשווא, בקרב הרבה מהתרגלים שהקפואריסטים עושים מבזבזים אנרגיה ולא תורמים לקרב, אין להם כל הך הרבה הגנות, אין אצליהם מגע- למשל הם יחטפו ממישהו לאו קיק יכול להיות שהם לא יוכלו לעמוד בזה, אני שמעתי גם שזה בכלל לא טוב לפרקים, אין בזה שום דבר פנימי, בסך הכל הקרבות הן נראות כמו הצגות, כי אין מגע ואין שום סיגנונות שונים בין הלוחמים, כולם עושים כמעט אותו הדבר.... אני עדיין לא ממעיט מהערך של הקפואירה, זו אומנות יפה מאוד, ריקוד מגניב..... אך צריך גם להתחשב בדברים האחרים שאמרתי..... שלכם באהבה, עידודודו הלוחם
הממ....
איך בדיוק אמנות כלשהיא יכולה לכלול מכות קטלניות ולא להיות יעילה? (זה ניראה לי כמו ניגוד עקרונות) משהוא פה לא ברור. או שקפוארה היא אמנות לחימה יפה אבל לא יעילה או שקפוארה היא אמנות לחימה יפה ויעילה(או שהיא באמת ריקוד לא מזיק) אני לא רואה שום דרך שבה היא יכולה להיות כל הדברים יחדיו אלה אם כן מדובר בסיגנונות שונים באותה אמנות אבל זה לא מה שאתם אומרים כאן. באיזה מהאפשרויות שציינתי מדובר?
איך בדיוק אמנות כלשהיא יכולה לכלול מכות קטלניות ולא להיות יעילה? (זה ניראה לי כמו ניגוד עקרונות) משהוא פה לא ברור. או שקפוארה היא אמנות לחימה יפה אבל לא יעילה או שקפוארה היא אמנות לחימה יפה ויעילה(או שהיא באמת ריקוד לא מזיק) אני לא רואה שום דרך שבה היא יכולה להיות כל הדברים יחדיו אלה אם כן מדובר בסיגנונות שונים באותה אמנות אבל זה לא מה שאתם אומרים כאן. באיזה מהאפשרויות שציינתי מדובר?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.