סחף אותי אל שיר הפינג'אן
וְזאֹת, בְּלֹא תּוֹסֶפֶת שְׁבָחִים.
מְלֶאכֶת מַשְׂקֵה הַמְּלָכִים:
קָפֶה וְסֻכָּר בּוֹ יֻתַּן
וּמַיִם – מַחֲצִית הַקַּנְקָן;
יִרְתַּח פַּעֲמַיִם –
הוֹסִיפוּ קְצָת מַיִם,
סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן...
וְאִם בַּשְּׁלִישִׁית חִישׁ יִרְתַּח –
הַלֵּב יֶחֱרַד וְיִשְׂמַח,
יַחֲזֹר הַפָּסוּק הַנּוֹשָׁן:
הִנֵּה הַקָּפֶה כְּבָר מוּכָן.
נִשְׁתֶּה וּנְשַׁבֵּחַ:
יֵשׁ טַעַם, יֵשׁ רֵיחַ,
סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן...
ושלך הוא פינג'אן שנת 20016 עם הגרוב והנופך העצוב והרי רבים שירי הקפה
כי הקפה כה חזק ומנחם הוא בעיקר בשעת עצב .
התחברתי לגרוב הזה בנשמה .