התודה היא לך שלמה בן לולו
כפי שוודאי שמו לב עיניך הבוחנות, גם אני שולל מכל וכל את גישת "הרבי שליט"א" ו "מלך המשיח", שכן על אף אהבתי והערצתי את הרבי הקדוש מליובאוויטש נזהרתי מלהשתמש בכינויים הנ"ל. אין זה אומר שאינני יכול לקחת את הטוב מכל מחנה תורני באשר הוא. המצוה של אהבת ישראל היא לאהוב כל יהודי מישראל ועל כן אוהב אני כל יהודי באשר הוא - אהבה אשר כוללת הקשבה לאשר יש לו לומר וקבלת או אי-קבלת חלקים מדבריו. באשר לרב הגאון הרב שלום משאש (שבן דוד אביו היה הרב יוסף משאש, רבה לשעבר של העיר חיפה), ידוע שהיה אוהב ומעריץ את הרב עובדיה יוסף, אך מכל מקום לא הסכים לדעתו שכל בני עדות המזרח וצפון אפריקה, מעת עלייתם לארץ, עליהם לקבל את פסקי השולחן ערוך, הואיל והוא מרא דאתרא של ארץ ישראל. על כן נהג לחזק את מנהגי מרוקו. כך לדוגמא, חיזק את מנהג אמירת הפיוטים בימים טובים לפני אמירת 'נשמת' (ילקוט שמ"ש כ). לעניין הלל ביום העצמאות, דעתו היתה לברך על ההלל ביום העצמאות. ומן הסתם נסמך בזה גם על קרובו, הרב יוסף משאש, רבה של חיפה, שכתב ב'אוצר המכתבים' (ח"ג סימן אלף תשסט): "... עוד שאלת על יום העצמאות, שיש אומרים בו תחנון וסליחות. תשובה: אין לך לסכסך דעתך בעניינים אלו, אתה ספרדי חרד, עשה מה שאנחנו עושים, עושים אותו יום טוב בהלל גמור והודאה למלך הכבוד ברוך הוא ואוכלים ושותים ושמחים ואין לנו עסק עם אחרים". אולם לאחר ששמע כי דעת הרב עובדיה יוסף שלא לברך, כתב שמי שנהג לברך יישאר במנהגו ומי שלא נהג לברך - לא יברך משום שספק ברכות להקל (שמ"ש ומגן ח"ג סג, סו).