קנשו פורויה סנסאי...

[מריושי]

לדעתי ההעדפה שלך זאת יותר

שאיפה מהעדפה באופן טבעי מדריך, בכל תחום, יעדיף כשרוני שקולט מהר כי מה יותר נוח? לעבור עם אדם מסוים על אותה תנועה 5 פעמים או 55? גם בלי לשים לב המדריך יתן יותר למי שבולט מעל האחרים תחשוב על זה טוב לפני שאתה מגיב כי זה אולי ישמע לך קצת (עקב העדר מילה מתאימה-)צורם

 

[mga-abir]

לא מדוייק-תלוי במדריך

 

[דוד כפרי]

זו ההעדפה שלי, כמדריך: תלמיד

"ממוצע" שמתמיד, מתאמן, מגיע באופן סדיר לשיעורים, מתאמן בבית, מגיע לגשקואים וכו´ - עדיף בעיני, ואשקיע בו יותר, מאשר תלמיד כשרוני שלא מתמיד באימונים באופן סדיר, או שמגיע לשיעורים אבל לא מתאמן בבית (רואים את זה בקלות). זו רק ההעדפה שלי, ואני נותן לכל "מוכשר" הזדמנויות רבות לשפר את דרכיו

 

[סלבו לוי]

גם את זה אני מקבל,

אבל הכי חשוב, שהשקעה בתלמיד אחד - ולא משנה אם הוא "צב" או "ארנב" - לא תבוא על חשבון השקעה בתלמיד אחר.

 

[mga-abir]

זו הדרך שוויון../images/Emo39.gif

ידוע שקימות הבדלי רמות -ידע-תרגול-כשורים-נכונות-התמדה ועוד. על המדריך לשאוף להגיע לאחדות בסיסית ויחסו יהיה שווה. למרות האמור יודע המדריך שלעיתים עליו "להשקיע" יותר בתלמיד קשה התפיסה אל מול הכשרוני. לכן צורת ההוראה בתוך הקבוצה אינה תמיד יכולה להיות אחידה ושווה. אין העדפות. בברכה אביר

 

[חובבן]

כישרון אינו חיוני?

הרי ברור שנגן בפילרמונית נולד עם כישרון נדיר למוזיקה. 99.9% מאיתנו, גם אם יתאמנו 24 שעות ביום כל החיים לא יוכלו להיות מוזיקאים ברמה הגבוה ביותר, וכך זה בכל תחום. במדע, בספורט ובאומנות רק הנדירים שבנדירים נולדים עם היכולת,וההתמדה, להגיע לפיסגה. למה רבים מאיתנו בוחרים לעסוק באומניות לחימה (למשל) למרות שוודאי לחלוטין שלא נוכל להגיע ל"פילרמונית" (ובמקרה שלי אפילו לא למקהלת בית הספר)? כי כדי להגיע לפיסגה האישית, למיצוי הפוטניצאל הפרטי, כל מה שחיוני הוא אכן התמדה ומאמץ. זאת המטרה האמיתית. אחרי שהבנתי שלא אוכל לעולם להתקרב לרמתם של הכישרוניים, אני מרגיש חופשי לשבת, ובאמת להנות מכישרונם.

 

[סלבו לוי]

לא מסכים כ"כ.

נכון, שהתמדה היא היסוד לכל ההשגים (לא זוכר בדיוק, איזה פילוסוף אמר את זה...), אך זה לא אומר שמי שהתברך בכישרון רב, לא משקיע ולא מתמיד. לעיתים המצב הפוך - מי שיש לו כישרון גדול, ירצה לטפח את הכישרון שלו, וישקיע יותר זמן בלימוד ובפיתוח העיסוק שלו. העל כישרון טוב, גם לאחר שנות אימון רבות, עדיין יהיה לו יותר קל ודברים יהיו לו יותר נהירים, קלים ויעילים בביצוע, מאשר מישהו שלוקח לו זמן רב מאוד להגיע לרמה הנדרשת. יתרה מכך - כישרון טוב, מהווה יתרון מעולה בנקודת הפתיחה.

 

[מיתר נדיר]

לא יודעת. ממה שאני ראיתי, וחייבים

להודות שזה מוגבל לאייקידו, כל מי שמסוגל ללכת וללעוס מסטיק (לא בהכרח בו זמנית) יש לו מספיק כשרון בשביל להגיע לכל רמה שהיא, כפונקציה של השקעה. נכון, יש אנשים שקולטים יותר מהר (עד כמה שראיתי זה תלוי ישירות בגיל. לא ראיתי הבדלים אינדיבידואליים גדולים), אבל אין סף עליון שנקבע ע"י איזה כשרון עלום.

 

[סלבו לוי]

(כמעט) בכל אומנויות הלחימה,

שמים את הדגש, שההקדמות הידע וההבנה, אינם תלויים בכשרון מיוחד, וכדי להיות אומן לחימה צריך פשוט להשקיע ולהתאמץ (כמו כל דבר בחיים...). אך כמובן, אם יש כישרון, הדבר רק מהווה נקודת פתיחה (והמשך) טובים יותר, דבר שבא בצד ההשקעה ולא על חשבונו (כמו כל דבר בחיים...).

 

[aiki-freak]

אני יודע שכן..

בתור מורה שמלמד הרבה שנים אני יודע שזה אפשרי! בעיניי היכולת להשקיע, סבלנות והתמדה הם הכישרון האמיתי! בסופו של דבר כישרון מולד מתאזן עם עבודה קשה והתמדה לאורך שנים. אבל, עפ"י מה ששמעתי מורים טאואיסטיים כן בחרו לפי כישרון... למשל קומאר פרנסיס מספר שעבר מבחני קבלה מאוד מפרכים אצל וואנג שו ג´ין, מבחן שאדם חלש, או בעל בעיה גופנית לא היה עובר... דווקא מורה שבוחר ללמד מעט תלמידים ומסנן אותם על ידי מבחנים קשים רק מחזק את מה שאומר פורויה סנסאי.

 

[דלית - delete]

קראתי עכשיו את תיאורו של פרנסיס

כפי שמופיע באתר שלו. נראה שדווקא רצינות וכוונה נבחנו, ולא כשרון מולד כלשהו.

 

[זאב ארליך]

תודה אייקי-פריק

תודה, הדרשות היומיות של קנשו פורויה סנסי הן כמעט תמיד מעוררות השראה רבה. אגב הוא נתן לי רשות בכתב לפרסם תרגומים של הדרשות היומיות שלו בעברית במגאזין אז הרגישו חופשיים לתרגם ולשלוח. אשמח לתרגם. אגב, כולם מוזמנים לבקר לקרוא וגם לכתוב למגאזין האיקידו. זהו מגאזין שאמור לשמש את כל קהילת האיקידו ללא הבדל סגנון גזע מין או דת. בברכה, זאב ארליך (מצורפים שני קישורים)