קנשו פורויה סנסאי...

aiki-freak

New member
קנשו פורויה סנסאי...

אתר מעניין של קנשו פורויה סנסאי, באתר ישנה "דרשה" יומית מאת סנסאיי, בנוגע לאומנות הלחימה. למרות שהוא עוסק באייקידו אני חושב שגם אנשי אומניות אחרות ימצאו בו עניין. מצורפים קישורים לאתר של פורויה סנסאי, וכן קישור לראיון עימו (בעיברית!!) באתר של זאב אלריך סנסאיי. תהנו... If you think about it, there are two basic ways of growing flowers. One way is the natural way letting them grow randomly whichever way they like in any order they like. This follows Nature´s way and I think is the best. The second way is a more human way and that is to grow the flowers in order, in neat rows or patches or in a uniform pattern or design. This is man´s way and probably not as good as Nature´s way. In Nature´s way, everything can grow as they like freely and this may be the way they were meant to grow. However, some of the smaller flowers may be accidentally hidden by the bigger flowers and not get enough sunlight or nourishment. A weaker flower may not get your attention because it is hidden amongst the stronger species. Although it is the natural way, it is also the way of the strongest and fittest. In the second method, the neat little rows and uniform patches that we create to grow the flowers may not be so free and natural but it gives every flower an "equal" chance to receive nourishment and care and grow. Maybe this order is too confining or too mechanical in a human sense, but order gives every flower the same chance to flourish. The Dojo is the same way. It is possible to let the students do whatever they like and everyone can develop in a "natural" way and this may be best. But it will always come down to the strongest and fittest, I am afraid. In the Dojo, it is important to give everyone an equal chance to learn so it is important to create a kind of order and uniformity. This is what we call "discipline´ and is at the heart of training. Man´s way of order may not be the "best" or the most "natural" way to do things but I think it is the most "human" way to follow, and for this reason alone, we follow this way.
 
האם זו הסיבה שאמנים טאואיסטים

בד"כ לימדו תלמיד יחיד או קבוצה קטנה ולא בדוגו´?
 

aiki-freak

New member
האם גם כיום

המצב הוא כך למיטב ידיעתך? אגב, גם ביפן הדבר היה מקובל, אומנות לחימה הייתה בד"כ עניין משפחתי ששמור לחוג מאוד מצומצם. מזלינו שלא כך הוא כיום כי קרוב לוודאי שרובינו לא היינו יכולים לעסוק בכך. על סמך בחרו אותם מורים טאואיסטים תלמידיהם? האם לתלמיד איטי וחסר כישרון היה סיכוי ללמוד עימם? או שמא הם חיפשו נאמנות ורצינות בלבד?
 
לא עד כמה שידוע לי, מצד שני לא ידוע

לי על מורים טאואיסטים כיום. אבל אני מנחש שנאמנות ורצינות קיבלו משקל נכבד, ותלמיד שלא הראה רצינות (משהו שונה למדי מאיטיות ו/או חוסר כישרון) ייתכן ולא היה יכול ללמוד. מהו חוסר כשרון בעינייך? האם אתה מאמין שיש אדם כלשהו שגם אם ייתאמן 10 שעות ביום כל יום במשך 10 שנים, בהשגחתו הצמודה של מורה מעולה, לא יגיע לרמה גבוהה? רצינות והתמדה חשובים בהרבה מ(חוסר) כשרון לדעתי.
 
חוסר כשרון

זה פשוט רוב אמנויות הלחימה דורשות כישורים מיוחדים. לצערנו ישנם אנשים אשר למרות היותם אנשים בריאים ורגילים הם לא יכולים למשל להתגלגל. או שמבנה השלד שלהם אינו מאפשר להם להגיע לגמישות הרצויה. כאן היתרון של הטאי-צ´י אשר באמת בהשוואה לאמנויות לחימה אחרות, מאפשר ליותר אנשים - מבוגרים וצעירים להתאמן.
 

Yin

New member
לא מדויק,

טאי צ´י, כאומנות לחימה שלמה, כוללת בתוכה גם בריחים והטלות, בין היתר. חוצמיזה, יש אימרה סינית (אני לא זוכר במדויק אבל רוח הדברים נכונה): לא חשוב אם יש לך כשרון או הגעת ע"י עבודה קשה, אם הגעת לשם - יש לך את זה. אני לא בטוח שלברוס לי היה הרבה יותר כשרון מהאדם הממוצע, או יותר "מופרעות נפשית" שגרמה לו להתאמן 27 שעות ביממה והכי קשה שניתן. אין כישור שלא ניתן להגיע אליו אם רק מוכנים להשקיע את הזמן.
 
מעודד אך לא נכון

יין היקר, כתבת : אין כישור שלא ניתן להגיע אליו אם רק מוכנים להשקיע את הזמן. ובכן יין, לדעתי, זה אולי יפה כמשפט שנועד לעודד לאימונים ואני כמובן מאמין שכל אחד חייב לנסות להפיק מעצמו את ה מקסימום. אבל מה לעשות ובני האדם אינם בנויים בפס ייצור ואינם בעלי יכולת שווה. ישנם שפשוט אינם מסוגלים לעשות דברים מסויימים לא משנה כמה יתאמנו. נקודה.
 

Yin

New member
האם דעתך היא ערכית או אמפירית?

דעתי היא ערכית. צריך הייתי לכתוב: מוכנים להשקיע את הזמן והמאמץ. האם ראית מצב בו מורה לא הצליח ללמד משהו למישהו? (מישהו בעל יכולת ירודה אך מוטיבציה גבוהה) סימן שאלה
Yin
 
בהחלט

בהחלט כמורה וכתלמיד מזה 20 שנה נתקלתי במספר מקרים בהם מבנה השלד של התלמיד הגביל את הגמישות שלו בכל הקשור בבעיטות מסוימות. ישנם גם אנשים אשר פיזיולוגית אינם יכולים להתגלגל. לזה התכוונתי. מורה טוב יכול לאבחן - לעיתים בעזרת רופא מומחה אם המדובר רק במחסור בכוח רצון או שהמדובר הוא באי יכולת אמיתית לבצע תרגילים ותנועות שונות באמנות.
 

Yin

New member
למה אתה מתכוון

בחוסר יכולת פיזיולוגי להתגלגל?
 

crowly

New member
לא לוותר

צר לי שאני מתערב בדיון המעניין הזה. נכון אב, יש אנשים שהמבנה השלדי שלהם ו/או מבנה השרירים אינו מאפשר פעולות מסוימות, אולם חשוב לי להדגיש שבתור מורה אסור לגרום לתלמיד כזה שלא להתאמן, אלא חשוב לנתב את צורת העבודה שלו כך שתתאים למבנה הגוף שלו.
 
זה לא אותו דבר.

גם בן אדם בלי ידיים לא יכול לנגן בפסנתר, אבל לא תגיד עליו שאין לו כשרון לפסנתר. ברור שיש מצבים של מוגבלות שמונעים מבן אדם לעשות דברים מסוימים, אם מלידה, אם בעקבות פגיעה, ואם בעקבות גיל מתקדם והזנחה. השאלה היא, האם יש תכונה כלשהי, שהיא כולה ברוח (כשרון יענו) שהעדרה ימנע מאדם בריא בגופו להשיג איזשהו הישג באומנויות לחימה בהינתן השקעה מקסימלית, ושאינה קשורה להישגים בתחומים אחרים. (ההגבלה האחרונה באה להוריד מהפרק תכונות כלליות כגון אומץ, נחישות וכו´) אני טוענת שאין תכונה כזאת.
 

mga-abir

New member
התמדה מול כשרון

התמדה יוצרת מצוינות-אך גבול המצוינות נקבע גם על פי הנתונים האישיים (רמה אישית=מנטלי-פיזי) תבונה כנגד כוח התמדה כנגד כשרון בברכה אביר
 
כשרון יכול להביא אותך לנק´ מסוימת

מעבר אליה רק התמדה ואימונים. הרבה פעמים דווקא מתחילים כשרוניים שהכל בא להם בקלות מפסיקים להתאמן אחרי זמן קצר ולא מגיעים לרמות הגבוהות באמת. זה נכון בכל מקצוע, לא רק אמנויות לחימה (נגנים בפילהרמונית זו דוגמא מיידית). כשרון זה נהדר, אבל זה רק הבסיס. בלי להשקיע ולהזיע אתה לא תתקדם, לא משנה כמה אתה כשרוני. נכון שאם אדם כשרוני ואדם לא כשרוני ישקיעו את אותו מאמץ בדיוק, הם יהיו במקומות שונים. לא זו הנקודה. האדם הלא כשרוני יוכל להתקרב מאוד לאדם הכשרוני אם יתאמץ מספיק (אבל נכון, ועם מורה). האדם הכשרוני לא יגיע לכלום אם לא ישקיע מאמץ. מזה נובע שכשרון, למרות שרצוי שיהיה, אינו חיוני.
 
זוכרים את המירוץ בין הצב והארנב?../images/Emo8.gif

ל"חסרי הכישרון" תמיד קשה, אז הם רגילים להתאמץ. ל"כשרוניים" קל, אז הם מתקדמים מהר - עד לנקודה בה נעשה להם קשה, ואז הם מחפשים משהו יותר קל. יש בודדים, בעלי כשרון של "ארנב" והתמדה של "צב" - אבל הם באמת בודדים. בין אלה לאלה, אני, אישית, מעדיף ללמד "צבים". אבל זה רק אני...
 
מה עדיף, ללמד צב או ארנב? ../images/Emo4.gif

כמובן, שהתשובה המיידית, תהיה ללמד "צבים" - כי כך יותר קל לעצב את האדם/מתאמן/תרגיל שרוצים. אך לעיתים, יותר קל ללמד "ארנבים". ואני לא מתכוון קל במובן של יותר נוחות למדריך, אלא שהמתאמן מבין ומבצע דברים יותר טוב, וניתן לתת לו דברים שיפתחו את ההבנה שלו (מה שקשה מאוד לעשות עם מישהו, שלא תמיד מבין מה המדריך מסביר ומה נדרש ממנו). אבל כמובן, אני מעיד מתוך נסיון יחסית מועט בהדרכה, ולא אחרי שנות הדרכה רבות כ"כ.
 
למעלה