קנדו והרחוב

[גוטמן האפור]

אפריטיף שייקה, אפריטיף

הדיג'סטיף בא בסוף ועוזר לעיכול. האפור, לשעבר סומלייה

 

[שי רגב]

אחי, אתה ה-מומחה...

אבל, משום-מה, ברקע הפרנקופוני שלי, "תקוע" האפריטיף כמשהו שבא בסוף הארוחה... (וככל שאני יודע, ככה זה גם מקובע אצל ישראלים רבים). איך זה??? (אגב, הזכרתי כבר שאין לי שום זיכרון לשמות???

 

[Raffael]

האפור צודק. ../images/Emo13.gif

דיז'סטיף = "מעכל" . אולי זה יקל עליך לזכור. שורש המילה עיכול דומה גם באנגלית. לגבי שורש ה "אפריטיף", אני לא בטוח, אבל בכל מקרה הוא בא לפני הארוחה, לעורר תאבון, להכין את הקיבה. בשני המקרים, העיקר הוא המשקה ומלווים אותו (באפריטיף) מתאבנים קלים. "...ככה זה גם מקובע אצל ישראלים רבים" המממ... טוב... ישראלים גם אוכלים גבינות כמנה עיקרית ולא אחרונה, אז לך תדע. ואני הולך לאכול בגט עכשיו. בחיי

 

[שי רגב]

../images/Emo6.gifאחא, אני מוכן לחיות רק על גבינות

(ויין, ונשים, ואופנועים, ועוד כמה דברים... רק שאין לי את מקורות המימון...

). טוב, אז אני מתקן בזאת את מכתבי לאלון: אלון, הסמינר שלך היה כאפריטיף, או - נכון יותר - "נובל קוויזין" novel quisine, לפני המנה העיקרית, שאליה אני/ו משתוקק/ים עד היום.... אז - אנא - אנו ממתינים למנת הבשר (והדם?) העיקרית. והדג'קטיף - על חשבוני !!!

 

[Raffael]

nouvelle ../images/Emo6.gif וזהו, אני שותק

 

[Tonjin]

noblesse oblige, you know...

 

[שי רגב]

שאספר כאן...?

מתי (ואיפה!) כתבתי לאחרונה בצחפתית???!! (אתן לך רמז: ה- chef de la cuisine, גוטמן, עוד לא נולד אז...!). אז, בבקשה, כבוד לזקנים (שעוד זוכרים משהו...). לפחות את טעם הגבינות עוד לי לי בזיכרון...

 

[שי רגב]

רפאל, בכל מקרה - תודה!!

אני ימשיך, כמובן, לנסות את כולי בשפת הז'יסקארים והבירז'יט בארדו'אים, ואני תקווה שאתה תמשיך לתקן לי ת'שגיעות באמצע נגינה... (מי יודע, אולי יום אחד עוד יציעו לי הצעה שאי-אפשר לסרב לה, כמו להיות בוחן גבינות מסריחות בחבל haute-savoie...??

).

 

[ויס הנפח]

Shinai and Fukuru Shinai

הפרטים שאלון הוסיף נכונים כמובן, אלא שרפרפתי על הנושא וכמו תמיד מדלגים על פרטים. חלק מהכיף של הפורום הוא התיבולים וההשלמות מחברים אחרים. יש הבדל נוסף (אם כבר הזכרנו) בין הפוקורו-שיניי לשיניי הרגילה. השיניי המודרנית בנויה מארבעה סיגמנטים של במבוק המותאמים זה לזה ליצירת החתך העגול, ואלו מאוגדים עם שרוול עור המהווה את הידית (tsuka) מצד אחד, ושרוול עור קצר בקצה (kisaki), הנקרא sakigawa. השיניי העתיקה, פוקורו-שיניי, הייתה עשויה 16 סיגמנטים צרים מאד של במבוק, ולכן היה הכרח לעטוף אותם בעור לכל אורכם, אחרת יישברו. פוקורו-שיניי היא גמישה יותר, וכאילו רכה יותר. מיד תבינו למה "כאילו". לאחר מלחה"ע, כשארה"ב הנהיגה שלטון צבאי ביפן הכבושה, נאסר על היפנים להתאמן באומנויות החרב (ואולי נוספות, לא יודע). היפנים טענו כי הקנדו הוא מורשת תרבותית ולא אומנות לחימה שאמורה "לאיים" על האמריקאים, ולבסוף הותר להתאמן בקנדו, אך רק עם פוקורו שיניי. זוהי פיסת הסטוריה שסיפרו לי ביפן, לא זכור לי שנתקלתי בנושא בספרות (טוב, לא אוהבים לכתוב על התקופה הזו. אף אחד מהצדדים). וכמו לכל דוגמא, אנקדוטה על פוקורו שיניי. ערב אחד, שני ישראלים (ואנוכי חצי מהם), אוסטרלי ובחורה צ'כית יושבים לשתות אל תוך הלילה עם הקאנצ'ו. מאחורינו על הקיר אוסף בוקנים ושיניי, ביניהם פוקורו-שיניי בוהקת בלבן של עור נקי. האוסטרלי שאל "מה זאת", אז שמענו את הסיפור הנ"ל, והמורה אמר (בחיוך, שהובן בדיעבד), "היא רכה וגמישה יותר, ומכאיבה הרבה פחות. בא, תראה...". אמר ולקח את השיניי ביד, האוסטרלי (חצי שתוי) התכופף קלות כדי לנדב את גבו החסון, וצליל המכה שהגיעה מיד נבלע ביבבות הכאב של האוסטרלי, כשהוא מתפתל על הרצפה. "רואים. רכה מאד". סיכם המורה בחיוך.

 

[שי רגב]

../images/Emo9.gif ויס, זה רק מצדיק...

את מה שאנו לומדים: "אל תפחדו מהקשים ואל תחושו מהחזקים, היהרו מהרכים - כי הם המסוכנים!! (ראה דבהי"מ ל', פסוק צ"א, תרגום דחסידי כרמל סלע).

 

[שי רגב]

הערה

במקור המיקראי מופיע האות השביעית במילה "הירו", אך מפאת קדושת החג ויראת היום, הושמטה אות עכו"מה זו במישנת הרב...