קנאה
שלום לכולם קראתי עכשיו את המאמר על הקנאה שנמצא במאמרים והוא מאד מענין. יש לי ילד בן 5.5 ותינוק בן 8 ח'. הגדול קיבל את הקטן בצורה מאד יפה. הוא לא אלים כלפיו , משחק איתו ומאד אוהב אותו. הבעיה היא שבחודשיים האחרונים , נראה שהוא התחיל מוקדם את גיל ההתבגרות. הוא עצבני הרבה, עם פנים נפולות , נובח ונוהם על כל הסביבה, לא מקשיב ורואים שהוא עושה דוקא. הוא היה ילד מאד "נח" ו"ממושמע" ואני ממש לא יודעת איך להתמודד עם התופעה. אפילו חשבתי ללכת ליעוץ. בכתבה מתארים פחות או יותר את המצב: " ...האפשרות הקימת אצל ילדים גדולים יותר, שכבר יש להם מערכת מוסרית מופנמת היא "אני אשם. אני כועס על עצמי. הייתי ילד רע ולכן קופחתי. המלוים העיקריים של הכעס הם איבה , תוקפנות, תחרות..." וזה בערך מה שקורה אצלנו. לפחות אני יודעת שאני לא היחידה. אני משתדלת לתת לו כמה תשומת לב שאני יכולה (הקטן מאד נוח ומאפשר לי להיות הרבה עם הגדול, לעודד אותו ולתת לו להרגיש את המיוחדות שלו . האם מישהי מכירה את התופעה? יש רעיונות התמודדות? תודה וסליחה על האורך..
שלום לכולם קראתי עכשיו את המאמר על הקנאה שנמצא במאמרים והוא מאד מענין. יש לי ילד בן 5.5 ותינוק בן 8 ח'. הגדול קיבל את הקטן בצורה מאד יפה. הוא לא אלים כלפיו , משחק איתו ומאד אוהב אותו. הבעיה היא שבחודשיים האחרונים , נראה שהוא התחיל מוקדם את גיל ההתבגרות. הוא עצבני הרבה, עם פנים נפולות , נובח ונוהם על כל הסביבה, לא מקשיב ורואים שהוא עושה דוקא. הוא היה ילד מאד "נח" ו"ממושמע" ואני ממש לא יודעת איך להתמודד עם התופעה. אפילו חשבתי ללכת ליעוץ. בכתבה מתארים פחות או יותר את המצב: " ...האפשרות הקימת אצל ילדים גדולים יותר, שכבר יש להם מערכת מוסרית מופנמת היא "אני אשם. אני כועס על עצמי. הייתי ילד רע ולכן קופחתי. המלוים העיקריים של הכעס הם איבה , תוקפנות, תחרות..." וזה בערך מה שקורה אצלנו. לפחות אני יודעת שאני לא היחידה. אני משתדלת לתת לו כמה תשומת לב שאני יכולה (הקטן מאד נוח ומאפשר לי להיות הרבה עם הגדול, לעודד אותו ולתת לו להרגיש את המיוחדות שלו . האם מישהי מכירה את התופעה? יש רעיונות התמודדות? תודה וסליחה על האורך..