קנאה

נעמי155

New member
יש השתלמויות בנגה


לרשום אותך?

"ואני בעוונותי אוהב אוהב לפעמים "קצת להתפלסף" (ולפעמים גם מתוך שינה) בתוספת כמה חיוכים, במיוחד שהיא הייתה מפסידה ומה כבר יכולתי לעשות שהיא הייתה מפסידה הרבה יותר פעמים ממני. ..
אבל זה רק בשביל שלא יהיה משעמם והחיוכים זה בשביל להיות קצת נחמד.. את יודעת...
אבל "משום מה" זה היה מטריף ומוציא אותה מדעתה עוד יותר אותה ..."
אני מבינה שהכל אצלך נעשה בתמימות ובלי שום כוונת זדון...ביוונית מדוברת קוראים לזה "אגיטע נשומע"

 

tch111

New member
הוא שאני כתבתי.

משום מה אצל ברווזון קיימים רק שני מצבים, חוסר קינאה או קינאה מטורפת אובססיבית שהתוצאה היא לשרוף את ביתה עליה אם היא רק תצחק בלעדיו בחברת ידידים.
אז בעולם קיימים בנוסף לצבעי שחור לבן גם צבעים נוספים עם עשרות גוונים.
 
אכן, שיבעים

פנים לתורה ואין סוף "צב(ו)עים" לקינאה שבפני קשה לעמוד וגם בפני צרות העין וגם ב"לא תחמוד"...
ה"צבעים" מתחילים בשקרים "לבנים",
וממשיכים לניאופים ב-"אפור עם חמישים גוונים "
ולגנבות בגוונים של שחור מצוחצח
ומסתיימים בגוונים האדמ-דמים של "לא תרצח"...
 
ניתן לקוראנו למצוא את הקשר לנושא הלדיון, אני סומך על

האינטלגנציה שלהם שידעו למצוא את הקשר
בין ה"צבעים" ו"הגוונים" שלך לבין "הצב(ו)עים" ו"הגוונים" של הקינאה, צרות העין, החמדנות והשקר...
 
עשית לי צמרמורת עם השיר הזה

השיר הזה שנים גרם לי לבכות, ויש לי איתו יחסי אהבה שנאה.
אוהבת את האהבה והנתינה המושלמת ושונאת את הטרוף שיכול לנבוע ממנה.
 
קיצוניות אחת

מובילה לקיצוניות שניה .
ככה זה גם ואפילו בנישואין וגרושין. (כמו שאנחנו כבר בודאי יודעים).

ככתוב: ריחוק מוליד קירוב וקירוב מוליד ריחוק...
 
מכירה את השיר ולא סובלת אותו מאז ומתמיד,

במיוחד את הלחן שלו, שלא מתאים לדעתי למילים כלל.
אבל הוא נכתב מחלק של התקופה של "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת", שהתייחסה לנשים כאל רכוש של הבעל, ולכן גם מותר היה לו "לקנא" ובעצם לשלוט בחייה.
 
אחותי, מותר לך ואת בחלט יכולה

לכתוב\לקרוא את השיר בלשון נקבה.
זה דו"צ.
ואני מכיר הרבה נשים (כמו גרושתי למשל) ששרפו הרבה בתים שלהן על העליהן וילדיהן במו ידיהן.

וכמו שכבר כתבתי באחת התגובות הקודמות שלי כאן
שיש איתנו (ואפילו כאן בפורום) הרבה מאוד כאלה שהשאירו את בתיהם וילדיהם "השרופים" מאחור
ומסביבם נשרפו גם הרבה לבבות והכול בגלל הקינאה ...
והיום קוראים להם "גרושים גרושות".
ואם את מתעקשת, אז "שרופים שרופות" ...
והפרומאניה הזו היא לא נחלת הזכרים או הבעל
וגם ידי הנשים עמוק במעל

ושאי סביב ענייך וראי (כמעט) כולם התקבצו ובאו כאן".
ולא לכול שרפה זה ל"ג בעומר.
ויכול שישרפו לבבות ונשמות "ולא יביע אומר"...
 
לא אמרתי שגירושין הם רק באשמת הגברים.

לא מסכימה איתך גם שכל מקרי הגירושין מקורם בקנאה.
לפחות במקרה הפרטי שלי זה אינו כך.
&nbsp
כן מסכימה שאפשר לוותר על הרגש הזה.
 

tch111

New member
אין לי מושג איך הגיע הכותב המכובד למסקנה

שהקינאה היא סיבת הגירושין העיקרית.

בכל אופן בשני מיקרי הגירושין שלי לא היה ולו הסימפטום הקל של קינאה.
 

tch111

New member
קינאה במינון נכון, בין בני זוג

היא הוכחה שקיימת אהבה.
קינאה במינון מוגזם בין בני זוג מביאה תוצאות הרסניות.
 
הקינאה

היא לא "הוכחה" לאהבה אבל היא בהחלט דורשת הרבה מאוד "הוכחות" במסגרת החקירות.

"אהבה" כזו מתחילה בחיבוק דוב אוהב והופכת לדיבוק חונק ושואב ומתנפצת בניתוק כואב .

בקינאה , כול "מינון נכון", במאוחר או במוקדם, הופך למינון מוגזם...

"עוד הוכחה כזו ואבדנו ".
לא "מדובשה" ולא מעוקצה...
 

tch111

New member
אתה חושב כך, ואילו אני חושב אחרת

קינאה במינון נמוך אינה חייבת ליהפך למינון מוגזם.
 
היא לא הופכת למינון מוגזם

כול עוד מושא הקינאה "ממושמע" וצועד שמאל ימין לפי הנחיות הקנאי\ת ומדווח און ליין בשלושה העתקים.

ויש מושאי קינאה שאוהבים את זה, שזה "מחמיא" להם ומנפח להם את האגו והם אף נהנים מ"זיו" הקינאה...

אנחנו בהחלט יכולים לחשוב אחרת ולא חייבים להסכים ומי שאוהב את זה ונהנה שמקנאים לו שיהיה לו לבריאות
ולנו יום ניפלא.
 
למעלה