קנאה
שלום
אני מאוד מקווה שתוכלו לעזור לי, אפילו אם רק קצת... בזמן האחרון גיליתי שאני מתרחקת מאנשים, לאט, אבל בטוח. הסתכלתי על כל הקשרים שהיו לי בשתיים-שלוש השנים האחרונות, ונדמה שלכל אחד מהאנשים שאני מכירה יש סוג של "קבוצת חברים" להסתובב איתה. אלו קבוצות של 4-10 או יותר אנשים שבעצם מכירים דיי טוב אחד את השני ומגובשים. בגלל שאני מכירה את החברים שלי הרבה זמן, היה הגיוני לחשוב שהקבוצות האלו הלכו והתפתחו עוד כשהייתה לי הזדמנות להיות חלק מהן. אבל בעצם משהו כל הזמן הרחיק אותי מאנשים. אני לא יודעת אם זה עניין הקבוצות, או זה שאני לא מסוגלת להיות חברה "משקיענית" של יותר מאדם או שניים בו זמנית (ובגלל זה בעצם בכל פעם שיש לי בן זוג נדמה שהבעיות שלי "נעלמות") אבל זו העובדה- התרחקתי מהחברים שלי. אז ישבתי וחשבתי מה יכול היה לגרום לזה לקרות, ואז בבת אחת הבנתי את התשובה- אני פשוט קנאית. ומטבעי אני אדם דיי ידידותי ונחמד, אבל גם ביישנית ועם ביטחון עצמי נמוך. אני אף פעם לא מפגינה קנאה כשהיא קטנה, אבל תמיד סובלת ממנה. היא מפריעה לי ולפעמים גם גורמת לי להפוך ללא נעימה או להתרחק. אני מקנאה *בכל* אדם שאני מכירה, לא משנה במה הוא טוב יותר ממני ובמה הוא גרוע יותר ממני. לפעמים יש לי נטייה לקנא באנשים סתם בגלל שהם לא אני
זה נוראי, אני יודעת, אבל אין לי מושג מה לעשות עם זה. מה שקרה הוא ששידרתי כלפי חוץ כנראה התנהגות "מתנשאת" או סוציומאטית, וזה גרם לאנשים לא לשתף אותי בהרבה. אני שיתפתי בכל הצלחה שלי כמעט באובססיביות, סוג של ביטוי ל"אני טובה לא פחות מכם, תראו," כי אני באמת מקנאה. והאבסורד הוא, שכרגע אני בעקר מקנאה באנשים כי הם לא קנאים וכי יש להם חברים, מה שאומר שזה מעגל, והוא הולך וכולא אותי בלי שיהיה לי מושג איך יוצאים ממנו. אני תמיד מרגישה כאילו אנשים טובים יותר ממני בדברים ובעצם אני לא ראויה לחברתם, מה שגורם לי לפעמים להרגיש בבילויים כאילו הזמינו אותי סתם כי מרחמים עליי, וחצי מזה הם סתם סיפורים שמשום מה אני הוזה אבל איך שהוא נשמעים לי מאוד הגיוניים ופשוט הורסים לי את הקשר למציאות ואת התקשורת עם אנשים. (אני ביקורתית להחליא כלפי עצמי.) אני מוצאת את עצמי יושבת בצד במסיבות ופשוט מקנאה בכל מי שנמצאים שם. מכוערים ממני, טיפשים ממני, לוזרים יותר ממני, אצל כל אלה אני תמיד יכולה למצוא במה הם הרבה יותר טובים ממני. אני אשמח לעצות איך אני יכולה להשתלב בקבוצות של החברים שלי, לחזור לקשר עם אנשים שהקשר איתם התנתק בגלל ההתנהגות שלי, לחזק קשרים עם חברים והכי חשוב- להרגיש שהם מעריכים אותי ולא חושבים שאני פחות מהם. כל הזמן יש לי הרגשה שאחרים חושבים שאני פחות מהם
אם זה כבר לא יהיה אפשרי, ויכול להיות שאיבדתי את האנשים האלו לתמיד, אז מה אני עושה כדי שבקשרים חדשים יהיה לי יותר סיכוי? איך אני גורמת לעצמי לא לקנא כל כך?!
אף אחד לא רוצה להסתובב עם סמרטוטה מדוכדכת סוציומאטית וקנאית
המון תודה.
שלום
אם היינו יכולים ליצור "אני מושלם" או "חיים מושלמים" היינו אוספים מכל אחד משהו ובונים לנו את התמונה שאנו רוצים אבל תכלס אלו לא החיים יש דובדבנים ויש גם כמה אתגרים תרגיל מעולה לפרופורציות : כל אדם שאת מקנאה בו - תדמייני שניתנת לך האפשרות באותו הרגע להתחלף איתו אבל ! - אם את מתחלפת זה בהכל בכל מה שהוא עבר בחייו, בכל מי ומה שהוא, בכל האנשים שיש בחייו וכו' הכל ובמקביל את מוותרת על כל מה שיש בחייך שלך, הכל הכל
