מילה קטנה על קמצנות
אבא שלי אם יש מילה שיכולה לתאר אותו זה קמצן ולא. הוא לא קמצן מתוך מניעים של לחסוך איפה שאפשר בשביל דברים אחרים, והוא לא קמצן מתוך אידיאולוגיה שלא צריך לבזבז על דברים מיותרים או כדי לחיות מעבר למה שאפשר. הוא פשוט לא הוציא כסף על כלום. בחיים הם לא הוציאו רשיון נהיגה, או קנו רכב. אמא שלי הייתה נוסעת לשוק וסוחבת באוטובוס סלים כבדים של ירקות ופירות. נכון, שוק זה זול והסחורה יותר טובה , אבל אלו לא היו המניעים. אבא שלי אף פעם לא קנה מזגן. מתוך חסכנות של חשמל. הוא היה הולך אחרי ומכבה אור בחדרים. הוא לא הרשה לי לישון עם מאוורר בגלל החשמל, או לישון עם תנור. היה לי קר בחורף לפעמים, מאוד קר. והוא לא הרשה לי להדליק את התנור לזמן ארוך יותר מחצי שעה. אבא שלי אף פעם לא קנה כלום. שום דבר. לא קנה בגדים, לא הרשה לאמא שלי לקנות בגדים כמעט. כל דבר מעבר ל20 שקל היה יותר מידי בשבילו. אני יכולה לספור על יד אחת את הפעמים שבהן הלכנו למסעדה או נסענו לחופשה. מגיל 13 הם לא קנו לי יותר מתנות ביומולדת, ככה. כי זה מותרות ולא צריך שאת כבר "ילדה גדולה". לא חגגו לי יומולדת, לא עשו לי שום דבר חוץ מעוגה, לא ברכות , לא מתנות, לא מסעדה. כלום. מגיל 13. אבא שלי לא היה אף פעם בחול, לא קנה לאמא שלי אף פעם מתנות, לא חגג לה יום נישואין או ימי הולדת.. גם שהיה כסף בבית וגם שלא היה. זה לא היה משנה, ההתנהלות שלו תמיד נשארה אותו דבר. כסף מוציאים על מה "שצריך" ומעבר לזה כל דבר זה מותרות. ילדה מתבגרת שלא יכולה לדבר בטלפון או לצאת עם חברות שלה, שלא מקבלת בגדים או מתנות ושום דבר. וזה בלי קשר למצב הכלכלי באותה תקופה אם יש כסף או אין. ולכל מי שתגיד עכשיו שדברים חומריים זה לא קשור, אז גם ברגשות ובתשומת לב רגשית הוא קמצן. וכן, גם הדברים החומריים חשובים לילדה להרגיש שאוהבים אותה אז אם היום אני מוציאה על עצמי הרבה כסף על בגדים, נעליים, מספרה, אם אני ישנה כל הלילה עם מזגן או אם מזמינים אוכל מבחוץ הרבה, אם חשוב לי לקבל מתנות או יהלומים (סתם , לא באמת אבל זו סתם דוגמא)לנסוע לחופשות ולחו"ל וזה יותר חשוב לי לפעמים מלחסוך, אז אני לא חושבת שאני בזבזנית מידי , אני לא חושבת שאני לא חושבת לפני שאני מוציאה כסף או מנסה להוכיח משהו אני פשוט חיה בניגוד לאבא שלי
כי זה הרבה מעבר לכסף. ואני יכולה קצת להבין את התסכול שלך 