תשובות
מה שאני אומר תקף לגבי הקליניקה לזכויות עובדים.
ההרשמה היא בסביבות יוני-יולי של השנה הקודמת לשנה בה תלמד בקליניקה. הקליניקה נחשבת 8 נקודות מהחטיבה השלישית, שבהן מקבלים ציון (לכל קליניקה יש דרך אחרת לחשב את הציון, בזמני היה מדובר על 80% הערכת המנחה הקליני ועוד 20% עבודה מסכמת). הציון נחשב לחלק מהממוצע לתואר.
על פי רוב, בכל קליניקה נהוג להתחלק לקבוצות בנות שני אנשים (ולעיתים נדירות מאפשרים גם שלישיות). כל קבוצה נפגשת מדי שבוע עם המנחה הקליני למשך כשעה (בנוסף לפגישות הקבוצתיות השבועיות). בפגישה לרוב דנים בתיק כלשהו שניתן לכם: מדובר בתיקים רגילים לרוב, שמתנהלים בבתי המשפט. העבודה מאוד מזכירה את עבודת המתמחה: לכתוב סיכומים, כתבי בי-דין, לחפש חומרים וכיו"ב. לעיתים לא מדובר בתיק, אלא במתן ייעוץ לגופים כלשהם - עבודה מעצבנת לא פחות.
בקליניקה שלנו היה מאוד לא לחוץ. מי שלא באמת רצה לעבוד - יכול היה לעשות את עצמו עובד, ולקבל ציון לא רע בכלל. דווקא החלק ה"אקדמי" הוא גם זה שמוריד את הציון, כי המנחים הקלינים לא נוטים להתעמר יותר מדי בסטודנטים.
לי אישית זו הייתה חוויה מיותרת. לא הרגשתי שניתנו לי כלים כלשהם במהלך הקליניקה, והעבודה המסכמת הייתה הנפצה אחת גדולה (מצד אחד מבקשים ממך לכתוב משהו שהוא פחות מסמינריון, מצד שני הבדיקה הייתה כאילו מדובר בהצעת מחקר לדוקטורט). גם חובת הנוכחות בכל המפגשים לא תרמה במיוחד.
לסיכום, מדובר בשורה נחמדה בקורות החיים למי שחסרות כמה בחלק ההתנדבות. אם יש לך כמה כאלה - וותר.
