דור מזויין
התפיסה של הסקס כמשהו מענג שחוברים אליו רגשות עמוקות וצורך להשתייך למישהו, איבד את המהות שלו עם השנים בעזרת התקשורת בעיקר שבתת מודע שלנו גורמת לנוער להיכנע למניפולציה הקוגניטיבית שהיא מטילה עליהם. אם זה בפרסומות שסקס מוכר, אם זו האפשרות הקלה ללחוץ על הכפתור ולהיכנס לאתרי סקס או לצ'אטים ואם זה מסיבות אורגיות סוערות וכו'. התמימות אבדה לעד. בשנות ה 60 של ההורים שלנו, נושא הבגידות היה בחדרי חדרים, גירושים היו טאבו שלא מדברים עליו. היום, כל בן אדם שלישי מתגרש. שנות ה 2000 יותר פרוצות, יותר נועזות ויותר מרשות לעצמן דברים שאז החרישו עליהם. סקס הפך למטרה כדי להשיג דברים, כדי להיות מקובל יותר בחברה (בחטיבה היום, בנות 12, אם הן בתולות אותה בחורה יוקיע אותה מהחברה). מצער אותי לראות את השתלטות המחשבים על החיים, את המסחר, הפרסום, ההליכה אחרי דעת הרוב, ואיבוד הזהות הייחודית של הצעירים. אני השתמשתי באסימונים לטלפון, נסענו באוטובוסים ממקום למקום. היום יש סלולארי, ועמדות קונדומים בכל בית ספר. במסיבות כיתה בגיל 12 אם מישהו בכלל הביט בי פרץ של חום עטף אותי מהתרגשות- לגעת- מי חשב על זה בכלל. רק שנשאלת השאלה- עד כמה ניתן באמת להאשים את "הגורמים החיצוניים הללו"? לטעמי זה תלוי באופיו של האדם. הצורך המופרז בשליטה, דחף לסקס מוגזם כצורך לחום, מגע ואהבה, שעמום עם בת הזוג (ברגע שקיים בין בני הזוג צד אחד שהוא יותר יצירתי והצד השני לא ישתף פעולה, ו במקום לדבר על כך אותו צד יעדיף לדכא את היצר שלו בבית שלו ולהוציא אותו בחוץ) אדם שלא נכנע לפיתויים, חזק רגשית, בעל סקס אפיל הפועל עפ"י מערכת ערכים ולא עפ"י הלך החברה והנורמות שלה, ישרוד בזוגיות הרבה יותר מאדם חלש שמחפש אולי מתוך ייאוש פיתרון זמני כפיכחון ולהביט על עצמם ממקום אחר, קצת אפל יותר. ברגע שאדם מארגן לעצמו את החיים, מתפתח תוך ניסיונות ותהיות, הוא מגלה מה המחיר שהוא מוכן לשלם עבור תשוקת יתר. ברגע כשיש את האני הפגום, הילדותי והחלש- אותו אדם ימשיך להיכנע לתכתיבים של החברה וימכור את נשמתו ע"מ לרצות את הסביבה שלו במקום את עצמו. מה שקורה היום הוא תוצר של חינוך והשפעה סביבתית-אני פעם הלכתי תלבושת אחידה לביה"ס. הנוער של היום הולך עם מותגים, השיטה הסוציו-אקונומית עד היום שולטת בעוכרינו ולכן לא חשבנו לפנטז על רכב ומותרות. אני סוברת בקצרה שאין מה להסתובב עם חגורת צניעות, כל אחד יעריך את עצמו כגבר או כאישה ואת מאיוויו הכמוסים שבטח לא ישפיע על כמות האורגזמות של החיים שהיו ושעתידיים להיות. בשביל זה נולדו החושים החזקים שלנו ואין מתכון בטוח לכלום כאשר האידיאל והשאיפה היא לחוות קשר הדוק ולא משהו חד פעמי שלרוב גורם לאי שקט, חוסר שלמות או סתם ריקנות. זה מה יש ועם זה ננצח
התפיסה של הסקס כמשהו מענג שחוברים אליו רגשות עמוקות וצורך להשתייך למישהו, איבד את המהות שלו עם השנים בעזרת התקשורת בעיקר שבתת מודע שלנו גורמת לנוער להיכנע למניפולציה הקוגניטיבית שהיא מטילה עליהם. אם זה בפרסומות שסקס מוכר, אם זו האפשרות הקלה ללחוץ על הכפתור ולהיכנס לאתרי סקס או לצ'אטים ואם זה מסיבות אורגיות סוערות וכו'. התמימות אבדה לעד. בשנות ה 60 של ההורים שלנו, נושא הבגידות היה בחדרי חדרים, גירושים היו טאבו שלא מדברים עליו. היום, כל בן אדם שלישי מתגרש. שנות ה 2000 יותר פרוצות, יותר נועזות ויותר מרשות לעצמן דברים שאז החרישו עליהם. סקס הפך למטרה כדי להשיג דברים, כדי להיות מקובל יותר בחברה (בחטיבה היום, בנות 12, אם הן בתולות אותה בחורה יוקיע אותה מהחברה). מצער אותי לראות את השתלטות המחשבים על החיים, את המסחר, הפרסום, ההליכה אחרי דעת הרוב, ואיבוד הזהות הייחודית של הצעירים. אני השתמשתי באסימונים לטלפון, נסענו באוטובוסים ממקום למקום. היום יש סלולארי, ועמדות קונדומים בכל בית ספר. במסיבות כיתה בגיל 12 אם מישהו בכלל הביט בי פרץ של חום עטף אותי מהתרגשות- לגעת- מי חשב על זה בכלל. רק שנשאלת השאלה- עד כמה ניתן באמת להאשים את "הגורמים החיצוניים הללו"? לטעמי זה תלוי באופיו של האדם. הצורך המופרז בשליטה, דחף לסקס מוגזם כצורך לחום, מגע ואהבה, שעמום עם בת הזוג (ברגע שקיים בין בני הזוג צד אחד שהוא יותר יצירתי והצד השני לא ישתף פעולה, ו במקום לדבר על כך אותו צד יעדיף לדכא את היצר שלו בבית שלו ולהוציא אותו בחוץ) אדם שלא נכנע לפיתויים, חזק רגשית, בעל סקס אפיל הפועל עפ"י מערכת ערכים ולא עפ"י הלך החברה והנורמות שלה, ישרוד בזוגיות הרבה יותר מאדם חלש שמחפש אולי מתוך ייאוש פיתרון זמני כפיכחון ולהביט על עצמם ממקום אחר, קצת אפל יותר. ברגע שאדם מארגן לעצמו את החיים, מתפתח תוך ניסיונות ותהיות, הוא מגלה מה המחיר שהוא מוכן לשלם עבור תשוקת יתר. ברגע כשיש את האני הפגום, הילדותי והחלש- אותו אדם ימשיך להיכנע לתכתיבים של החברה וימכור את נשמתו ע"מ לרצות את הסביבה שלו במקום את עצמו. מה שקורה היום הוא תוצר של חינוך והשפעה סביבתית-אני פעם הלכתי תלבושת אחידה לביה"ס. הנוער של היום הולך עם מותגים, השיטה הסוציו-אקונומית עד היום שולטת בעוכרינו ולכן לא חשבנו לפנטז על רכב ומותרות. אני סוברת בקצרה שאין מה להסתובב עם חגורת צניעות, כל אחד יעריך את עצמו כגבר או כאישה ואת מאיוויו הכמוסים שבטח לא ישפיע על כמות האורגזמות של החיים שהיו ושעתידיים להיות. בשביל זה נולדו החושים החזקים שלנו ואין מתכון בטוח לכלום כאשר האידיאל והשאיפה היא לחוות קשר הדוק ולא משהו חד פעמי שלרוב גורם לאי שקט, חוסר שלמות או סתם ריקנות. זה מה יש ועם זה ננצח
ועדיין הנוסח "מי שלא מוצצת+בולעת לא נחשבת" הוא לא תלוש מהמציאות גם לא בגיל 15, יצא לי לשמוע הגיגים דומים שגרמו לי להסיק שהסקלה השתנתה. יש לי אחות צעירה וחברים תלאביבים, זו רוח הדברים שספגתי, יש לי גם טלויזיה כפי שציינת בעצמך מה קורה שם, ואני מרשתת לא מעט. ובהחלט הנקודה שהעלית - הפרסומות הפורבוקטיביות, הלבוש המינימליסטי בצורה מופרזת, אין מקום בכלל לדמיון יותר, ואני מוסיפה את העולם הוירטואלי שלא היה פעם והיום נותן במה אדירה להתבוססות עד אין קץ בביצה העמוסה והבוצית במיוחד של המין המזדמן\בגידות\מאהבים\מאהבות\סטוצים\קשרים "אחרים" אלק וכל הקונספט. האם אתה עיוור לכך? הרי אין ספק שהכל יותר זמין ופשוט וקל מפעם. לי אישית לקח זמן להתרגל לדברים האלו ואני לא מגדירה את עצמי תמימה. דברים שנחשפתי אליהם ברשת, פעם נכנסתי לפורום בגידות וניסיתי לנהל דו שיח מסוים כדי להבין, וחטפתי מהם בעיטה+על הזין שלנו תרתי משמע. האם אתה מאמין שכך היה פעם? במחי לחיצת כפתור יש שלושים פרטנרים זמינים שמוכנים לשאוב אותך מהרחם החוצה. אני בסך הכל מסוגלת להשוות את מה שאני ספגתי בתור נערה ואת העולם שנערה היום סופגת לעומתי, ההבדל הוא אדיר. אני הרי לא מדברת על סקס ויצר ותשוקה וכיף ותענוגות שהם חיוביים בעיני, אני מדברת על זילות של כל אלו עקב הפיכתם המסוימת לסתמיים=טריוויאלים בכל פינה ובכל מחיר.