בענין שכיחות הלבקנים,
שכיחויות של מינים \ מופעים מושפעות לא רק אופן ההורשה של המופע \ תכונה, ולא רק מההתאמה של המופעים לסביבה הטבעית (כמו שאמרת), אלא גם מושפעות ממקדם סטטיסטי מסויים (כמה גדולה האוכלוסיה, כמה מגוונת גנטית). אני מניח שאם יתבצע סקר גנטי של אוכלוסית פיתוני העצים הירוקים בטבע, ימצא שאחוז הפרטים ההטרוזיגוטים ללבקנות - נמוך משמעותית משכיחות ההטרוזיגוטים באוכלוסיה מהשבי, ונמוך באופן מוחלט. כלומר, האוכלוסיה לא מגוונת לתכונה הנ"ל. חישוב קטן: נניח ששכיחות ההטרוזיגוטים באמת נמוכה, למשל 0.01 - כלומר 1% מהאוכלוסיה המסויימת. כדי למצוא פרט לבקן בטבע- צריכים להזדווג 2 הטרוזיגוטים או שאחד ההורים הוא לבקן בעצמו. אם הסיכוי למצוא הטרו הוא 0.01, הסיכוי לזיווג של שני הטרוזיגוטים הוא 0.01X0.01, כלומר 0.0001. בהכלאה כזו, של שני הטרו- רבע מהצאצאים הם לבקנים. רבע מתוך 0.0001 - 0.000025.... לא ממש סביר. ואז צריך להתחשב בכך שאמנם סיכויים להטרף גבוהים יותר ... בקיצור, לא ממש סביר. (אם נשנה את הסיכוי למציאת הטרו ל-0.1 - כלומר ל10 אחוז, הסיכוי לקבל לבקן הוא 0.0025, כלומר 0.25 אחוז... עדיין נמוך. ) על כל 1000 נחשים שבקעו, יש 2.5 לבקנים. הסיכוי שהשניים וחצי האלו ישרדו .. WELL, ... ** חשוב לציין שההנחה ששכיחות ההטרוזיגוטים נמוכה הכרחית לחישוב הזה. ככל שאחוז ההטרו ה"התחלתי" גבוה יותר, כך הסיכוי של האוכלוסיה ל"התלכלך" בהטרוזיגוטים או אפילו לבקנים (במהלך הדורות)- עולה משמעותית. אני חושב, בקיצור, שההבדל לא נעוץ בבית הגידול (שבי או בר), אלא בגודל האוכלוסיה ובגיוון שלה.