שוב שלובי רגלים במגע מתכתי של השקט מתפרץ כגלים אל חופי האפשר והלא שוב מתערבב המבט בריקוד עממי וצעדים שאלתרנו תוך כדי נפיל מגבעות התשוקה אל תהומות הרגעים שאחרי. טוב שיש חולות נודדים לבלום כאבנו לחסות צלקות מלוחות בקילוף של הנפש.
חולות נודדים נושאים אותי אליך על כנפי געגוע כמיהות מלטפות. מתוך עיניי זועק לו הרגע תשוקה חובקת בהולם לבבות. הגש לי ברטט גביעי שפתיים צרובי שמש מחולות לוהטים. אכבה בגופי את פחדיך בטרם יום יאפיל.
